געגועים לדרבי התל-אביבי

בפתח דבריי אומר שאני אוהד מכבי ת"א. מרבית אוהדי הצהובים התמוגגו מנחת כאשר האדומים מת"א ירדו לליגה הלאומית, ואף הגדילו לעשות וערכו להפועל טקס קבורה עם ארון. לצערי, אותם אוהדים מפספסים את העיקר. בספורט, האוהד "חי" מהיריבויות הגדולות. משחקים עם הפועל עכו או מכבי פ"ת נשכחים יומיים לאחר ששוחקו. לעומת זאת, אין כמו דרבי תל אביבי כדי לספק עניין, מתח ודרמה כפי שכל אוהד אמיתי אוהב.

ברשותכם, אני רוצה לשתף אתכם בשני משחקי דרבי שלעולם לא אשכח. בסוף שנות השבעים זכתה מכבי בשתי אליפויות נפלאות (1977 ו-1979), בשנים בהן התחלתי לאהוד את הקבוצה. אוהדי הפועל ת"א ירדו באותן שנים למחתרת. אבל ההצלחה גבתה מחיר. אבי כהן ז"ל עזב לליברפול הגדולה ו-ויקי פרץ עבר לצרפת. בהיעדרם, הקבוצה נחלשה באופן משמעותי, ואילו בצד השני של העיר קמה לחיים האימפריה האדומה בראשותו של משה סיני שהיה לדעתי שחקן הליגה הטוב ביותר בשנות השמונים.

עוד רגע חם בדרבי(צילום: אורן אהרוני)

באותן שנים הייתי נער בחטיבת הביניים ובתיכון. מכבי לא ניצחה בדרבי שש שנים אחרי אותו שער וולה מפורסם של אבי כהן. לא אשכח את ההקנטות שספגתי מאוהדי הפועל. זה היה מרסק אותי לחתיכות.

שש שנים חיכינו לנקמה, והיא הגיעה בתאריך ה-13.10.1984. זו הייתה שבת ענקית בבלומפילד. במשחק המוקדם אלי אוחנה תפר שלושער לרשת של מכבי חיפה בתוך 25 דקות. למשחק המרכזי עלו שחקני מכבי עם תלבושת חדשה – "זברות" בפסים שחור צהוב לרוחב. שני שחקנים היו עתידים להפוך לגיבורי המשחק. הראשון - מיקי בן שטרית, חלוץ הרכש משמשון ת"א. והשני - אלון נתן, "אלוני", ששנה קודם לכן כבש במשחקו הראשון בדרבי כשהוא בן שש עשרה וחצי בלבד. (1:2 להפועל).

בדקה ה-30 הסתנן אלוני מבעד להגנה האדומה ונגח לדשא, ומשם לרשת שמול שער 11. שמחנו,

אבל זכרנו את מה שאירע שנה קודם לכן. אלא שבדקה ה-45 החלום החל להפוך למציאות. בן שטרית עט על כדור תועה ברחבה, בעט לרשת העליונה ורץ לחגוג על הגדרות של שער 11. היינו בטירוף. בדקה ה-90 השלים בן שטרית צמד ולי כבר לא נשארו מיתרי גרון. הפעם הגעתי לבית הספר עם ראש זקוף.

הדרבי השני באותה עונה היה כבר אופרה אחרת. שבת גשומה בבלומפילד. משטח הדשא כוסה בבוץ ובשלוליות. המשחק נכנס לזמן פציעות במצב של 1:2 להפועל. דקה 95. אני נשען על הברזלים בשער 2 ובראש עוברות לי מחשבות על מה שמצפה לי למחרת מאוהדי הפועל. הכדור מורם לרחבה ומורחק, ואז מגיע אלוני ומעשרים מטר מניף את רגל שמאל. הכדור ניתז מהשלוליות וחודר לרשת. 2:2. מי שלא מבין את ההרגשה העילאית של שער שוויון בדרבי בגשם בזמן פציעות, לא אהד קבוצה מימיו. קפצתי והתחבקתי עם אנשים שאני לא מכיר.

לכל אוהד נצרב בזיכרון משחק דרבי בלתי נשכח, ולכן אני מצפה בכיליון עיניים לדרבי הבא.