ספר טיסה: שנה | ז'אן אשנוז
שנה | ז'אן אשנוז
זה סיפור שנמדד בקצבו לא פחות מבעלילתו. "שנה" של ז'אן אשנוז (מצרפתית: רותם עטר/ הוצאת לוקוס) נפתח כמו התעוררות מסיוט אל מציאות מסויטת לא פחות, שמכניסה את הקורא למרוץ חסר נשימה. זה לא מותחן פעולה; גם המסתורין והמרוץ נגד השעון, שעומדים במרכזו, לא מטשטשים את העובדה שמדובר בנובלה מתוחכמת, המותחת ביקורת מעמדית־חברתית מחד גיסא, ואבסורדית־מוסרית מאידך גיסא. אשנוז סותר את כל מערכת הערכים והמנהגים המקובלת, ולמעשה יוצר מסלול עקיף של הזדהות עם גיבורת הסיפור, דוגמת האבסורד שיצר אלבר קאמי בספרו "הזר". דבר לא החלטי או סופי או מדויק. גם לא טווח הזמן של העלילה, שנפרשת לכאורה, ככתוב בשם הספר, במשך "שנה". גם פרט זה אינו בטוח, כפי שמתחוור לנו בסוף הסיפור: "זה קרה בדיוק בזמן שעזבת, כמה זמן זה? שנה, קצת פחות משנה".
זהו סיפורה של ויקטואר, אישה צרפתייה שמתעוררת בוקר אחד בפברואר כשאינה זוכרת דבר מהערב הקודם, ומוצאת את פליקס, בן זוגה, שוכב לידה במיטה ללא רוח חיים. היא אורזת מזוודה, קופצת אל הבנק ולוקחת את כל כספה, ויוצאת אל תחנת הרכבת מונפרנאס בדרך למסע אל הלא־נודע.
הגישוש בים השכחה העצמית הוא ז'אנר מוכר בספרות, מסמואל בקט ועד פול אוסטר ב"מסעות בחדר הכתיבה". הגיבור מתקדם באפלה, חסר זהות, ומבטא בכך משמעות רחבה יותר, מטאפורית, קיומית.
על פניו מסעה של ויקטואר, מן הלא־נודע אל הלא־הנודע, יכול להתפרש תחילה כאקט היסטרי של פחד מעונש. אקט של אישה שגילתה לפתע כי הייתה מעורבת בפרשת רצח וייתכן שתשלם על כך בחייה, ולכן היא מנסה לברוח. אולם ויקטואר מענישה את עצמה בגלות ובבדידות הגרועות מכל עונש, כי מה שמניע אותה הוא הפחד מאי־הידיעה, מה קרה באותו לילה. ככל שהעלילה מתקדמת, משילה ויקטואר עוד שכבות מהעולם הישן שאליו השתייכה, ודרך התהליך חושף אשנוז ביקורת חברתית־מעמדית. תחילה היא מבזבזת את רוב כספה על מלונות פאר, יוצאת לרכיבה על אופניים בפרברי צרפת, הופכת מוזנחת ואפתית למצבה, תופסת טרמפים, ישנה עם הומלסים, גונבת תחתונים מחבלי כביסה, "שוטטות ללא פשר וללא בקרה", עד שהיא שוקלת למכור את גופה. בכל תחנה היא פוגשת בידידה מהעבר לואי־פיליפ. מיהו האיש שמסבך את העלילה? זו התעלומה שמלווה את "שנה". בכתיבה מתוחכמת, תמציתית ומרתקת, מצליח אשנוז ליצור דמות עשירה ומורכבת שעד סוף הסיפור אבודה בתוך מסתורין.
עמודים: 94.
ציטוט: "היה יכול להיות נחמד להביט ברגעי ההתהוות של הגלים, בהתעבות שלהם ואז בקריסתם בקצף".
