הטייס האמריקני מ"על כנפי נשרים" בארץ: "היהודים היו בסכנת חיים"

מטבע הדברים זוכים קבריהם של לוחמי תש"ח, בבית העלמין הצבאי בחיפה, לפחות ביקורים. הוריהם של הלוחמים לרוב אינם בין החיים, ובני הדור השני והשלישי פוקדים פחות את קבר הסב או הדוד. עוד פחות פוקדים את קבריהם של לוחמי המח"ל - מתנדבי חוץ לארץ - שקבורים בשורה משלהם.

אתמול (ו') ביקר בחלקה זו אדם מיוחד שסיפורו מהווה את אחד הנדבכים ב"אגדות שהיו באמת", שעל אדניהם הוקמה המדינה. אלג'ין לונג, בן 91 מרינו, נבדה שבארה"ב, היה טייס צעיר ב"אלסקה אייר", בעת שהתנדב לסייע לחיל האוויר הצעיר - ומצא עצמו בלב מבצע "על כנפי נשרים", להעלאת יהודי תימן עם קום המדינה. בביקורו בארץ ביקש לונג לפקוד את קבר חברו וקברניטו, וויין פיק, אף הוא טייס מח"ל, שנקבר לבקשתו ליד חבריו, בבית העלמין הצבאי בחיפה.

"הוא לימד אותי לטוס". אלג'ין לונג מעל קברו של וויין פיק בחיפה(צילום: שמיר אלבז)

"היינו בתל אביב כאשר קיבלנו את ההוראה לטוס לעדן", סיפר לונג. "כשהגענו לשם התברר לנו כי במקום שוהים כ-2,000 יהודים שהגיעו לעדן אחרי שחצו רגלית את המדבר. הם היו במצוקה, לא היו שום מתקנים עבורם. היה קשה להגן עליהם. הם מתו ממחלות שונות. היו צריכים להביא אותם לישראל כמה שיותר מהר. המפקד שם שאל כמה נוכל לקחת איתנו. כל אחד מהם שקל קצת יותר מ-40 ק"ג, הם היו ללא מטען - אז יכולנו להטיס 150 בערך מהם ושעדיין יהיה לנו מספיק דלק כדי להגיע לתל אביב".

את כמות הנוסעים הגדולה אפשר לייחס גם לעובדה שמדובר היה במטוסי מטען, ללא מושבים. "זה היה לפני מה שמכנים היום 'מרבד הקסמים'. זה היה חודשיים לפני כן. 'מרבד הקסמים' נעשה עם ספסלים ומקומות ישיבה, הם לא יכלו לקחת 150 איש, אלא יכלו להעביר 106 או 107 אנשים".

לונג, שהיה נווט, השתתף ב-12 טיסות להעלאת יהודי תימן. "בגלל שהם היו בסכנת חיים, טסנו בלי הפסקה. גם בשבתות. לא הגשנו תוכנית טיסה, לא אמרנו לאף אחד שאנחנו הולכים, הכול היה סודי. שום דבר לא היה בעיתונים או ברדיו על כך. פשוט טסנו דרך הים האדום כדי שאף אחד לא יוכל לראות אותנו. פנינו לכיוון מפרץ עקבה ונשארנו במרכזו. כאשר הגענו למה שקראנו בזמנו אום רשרש (כיום אילת), הסתובבנו ופנינו לבאר שבע. מבאר שבע יכולנו לעשות את דרכנו לתל אביב", סיפר.

השבוע, כמעט 70 שנה אחרי אותו מבצע, שב לונג לראשונה לישראל, ביוזמת ארגון "Stand With Us" והאגודה לטיפוח מורשת יהודי תימן. "במהלך כהונתי כקונסול גיליתי שיש באנקרוג' שבאלסקה מוזיאון יהודי", סיפר שחר עזאני, מ-"Stand With Us".

"כשהגעתי לשם גיליתי את הסיפור הזה, ואת ספרו של אלג'ין. הכרתי אותו וערכנו לכבודו טקס בארה"ב. כאשר הצעתי לו לבקר בישראל, הוא ביקש שני דברים: להיפגש עם הצאצאים של היהודים שהטיס מתימן לארץ, ולעלות לקברו של וויין פיק בחיפה". למרבה ההפתעה, סביו ואף אביו של עזאני היו בין אלה שאותם הטיס לונג ארצה.

בביקור אתמול בבית העלמין הצבאי בחיפה התקשה לונג להסתיר את התרגשותו, ומחה דמעה. "הוא בעצם מי שלימד אותי לטוס", אמר מעל לקברו של פיק. "הוא היה טייס אמיץ. קפטן שטס במטוס טייגר ליין, ואני בדיוק התחלתי ללמוד להטיס מטוסי תובלה. הוא לימד אותי טיס. אני הייתי יחסית חסר ניסיון, והוא היה נחמד ומתחשב מספיק כדי לבלות את הזמן הזה, כדי ללמד אותי איך לעשות זאת נכון. הוא לימד אותי טוב, הוא עשה עבודה נהדרת. הוא היה מדריך טוב. ואז הפכנו לחברים וחלקנו כמה בירות יחד", סיפר.

מביתו בנבדה הביא לונג כמה אבנים שאותן הוא הניח על הקבר. "אולי עוד נטוס בקרוב ביחד", הבטיח מעל קברו של חברו.

"לביקור הזה סמליות עצומה והוא מעביר מסר כפול", אמר ד"ר יגאל בן שלום, יו"ר האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן. "לונג הוא אחד מאותם אנשים טובים בתחילת דרכה של המדינה שלקחו למעננו סיכון עצום ואנחנו מוקירים את התרומה שלו, כי אנחנו, רבים מבני יהדות תימן שהגיעו לישראל וצאצאיהם, פשוט חייבים לו את הצלחת העלייה החשאית לישראל".

הוא הוסיף: "המפגש שלו עם אלה שעלו ובניהם ועם עולים אחרים מתימן, מצביע על דבר נוסף מדהים לא פחות במפעל הציוני. עם כל הקושי של תרבות אחרת, עם כל ההשתלבות הקשה, יהדות תימן הצליחה פה באופן מדהים. לונג מתרגש כל כך לפגוש אנשים שמחים מאושרים שמקיימים כאן חיים, משפחות, ומצליחים במקצועם בכל תחומי החיים. המסר השני הוא הצורך לשמר את הזיכרון ולהבליט את המורשת שתהיה ידועה לכלל ישראל".