השמחה לאיד בספורט ומדוע לא נגיע לשום מקום

דקה שלושים במשחק בין הפועל באר שבע למכבי חיפה. מאור בוזגלו שוכב על הדשא ונאנק מכאבים לאחר פציעה חוזרת בברך. אוהדי הפועל באר שבע פוצחים במקהלה ושרים "בוזגלו מת". לשמוע ולא להאמין. אותו בוזגלו שמיום שדרכה כף רגלו בבירת הנגב, החל לצמוח בה דשא במקום קוצים ודרדרים. השחקן שגרם לאותם אוהדים רגעי אושר והיה שותף מרכזי לאליפויות ולהצלחה באירופה, "זוכה" לקללות איומות מצד אותם אוהדים. ומה חטאו של בוזגלו? שהעז לבקש חוזה חדש על בסיס הצלחותיו המוכחות.

מקרה נוסף התרחש במשחקה של נבחרת ישראל מול מקדוניה, כשהקהל שרק בוז לערן זהבי ובתגובה לכך הוא השליך את סרט הקפטן. הרשו לי לנחש שמדובר באוהדי מכבי חיפה, שציפו לכניסתו של יוסי בניון למשחק כדי שיוכלו לקלל אותו. בהיעדרו של יוסי מצאו האוהדים שעיר לעזאזל בדמותו של זהבי. והשאלה שלי לאוהדי מכבי חיפה היא" "מה רע עשה לכם זהבי?" הבקיע מולכם כששיחק במדי מכבי תל אביב? חתם על חוזה חלומי בסין?

בניון במכבי חיפה(צילום: אורן אהרוני)

ולגבי בניון: עם יד על הלב, האם הוא לא השחקן הטוב ביותר ששיחק בקבוצתכם מאז שנחנך אצטדיון סמי עופר? יוסי שחקן שנותן תמיד את הלב והנשמה. מזיל דמעה אחרי כל שער שהוא מבקיע. אותו אתם מקללים? אולי בעצם אתם מעדיפים שחקנים בינוניים מינוס שיחתמו על חוזה שמן לארבע עונות ויצטלמו עם דוגמניות? זו הסיבה שקבוצתכם האהודה נראית כמו חלום בלהות.

לעניות דעתי, אם היו לנו עוד כמה שחקנים כמו זהבי ובניון, אולי היינו מגיעים להישגים של ממש. שאלתם את עצמכם איך הם מתאמנים? יוסי נושק לגיל 40, רץ כמו איילה ומבקיע שערים. לזהבי נשאר מספיק אוויר בריאות כדי להתרומם לגבהים בדקה ה-96 באצטדיון בבאזל ולנגוח שער מרהיב לחיבורים. זהבי לא התכוון לבזות את סרט הקפטן. הוא התכוון לצעוק: קנאים וצרי עין, נמאסתם!!!

ומה זה אומר עלינו בתור חברה? רובנו במקרה הטוב בינוניים מינוס. לא אוהבים להתאמץ, מחפשים את הדרך הקלה, את הקומבינה. וכאשר אחד מקרבנו מצליח כמו "שושנה בין החוחים", במקום לחקות אותו, אנחנו מתקנאים בהצלחתו ומייחלים לנפילתו. והסיבה לכך היא שהצלחתו מבליטה את כישלוננו. רוצים דוגמה למקום שבו הדברים מתנהלים אחרת? איסלנד למשל. מדינה עם 340,000 תושבים בסך הכל (פתח תקווה פלוס כפר סבא). פעם כינינו אותם "דייגים". איפה הם היום ואיפה אנחנו? למי שלא מעודכן, הם הגיעו לרבע גמר היורו ועלו למונדיאל. אז מה הסוד של האיסלנדים החביבים? עבודה קשה וחיקוי מודלים של הצלחה ומצוינות. אתם רוצים להצליח כמוהם? תאספו את כל הכשרונות הצעירים, תכניסו אותם לאקדמיה סגורה ותאמנו אותם מבוקר עד ליל עם מיטב המאמנים והעזרים הטקטיים. מה כל כך קשה להבין?!

אלא שבהכירי את הנפשות הפועלות בביצה המקומית, אין סיכוי שזה יקרה. יודעים מדוע? כי כאן הילד מבקיע שלושער בליגת ילדים זניחה, ואבא שלו מספר לכולם שהילד הוא מסי הבא, ומחפש לו סוכן שחקנים. פרשות קובלנץ ודנמרק הן דוגמה רעה למה שהשחקנים לפעמים חושבים עליו. לא רק שאנחנו לא מתקדמים, אלא הולכים לאחור בקצב מסחרר. מעיון בדירוג פיפ"א לנבחרות, אנחנו במקום ה-98. 15 מקומות לפנינו מדורגת לוקסמבורג, נבחרת שמורכבת מדוורים ושליחי פיצה. להסתכל ולא להאמין! אני יודע שאני נשמע כמו נביא זעם, אבל עד שלא נחקה הצלחות ונמשיך להסתפק בבינוניות, לא נגיע לשום מקום.