שתף קטע נבחר

בת 9 בטיול של הצופים ואימא שמתקשה לשחרר

תמר כהן לביא, אימא של צופיפניקית גאה בת תשע, הבינה שמחנה פסח הגיע ובתה תישן שני לילות מחוץ לבית. אחרי לילה רווי מחשבות, לבטים רבים ושיחות טלפון למדריכה ולהורים נוספים - התקבלה ההחלטה האם לחתום על האישור

 

הייתם בצופים? אתם בסיכון נמוך להפרעות נפשיות:

 

 

יום שלישי אחר הצהריים, אני מקבלת הודעה בוואטסאפ על טיול צופים בפסח. קראתי את הפרטים בעיון ופתאום שמתי לב שכתוב שמדובר בשני לילות מחוץ לבית. חזרתי כמה שורות אחורה ושוב אני רואה - שני לילות מחוץ לבית באוהלים בצפון.

 

לאחר כמה דקות הבת שלי, מיכל בת התשע, חזרה מהפעולה בצופים. היא חזרה נלהבת כי שם כבר סיפרו להם על הטיול. היא התחילה לספר לי כדי לשכנע אותי לרשום אותה ואני מהנהנת תוך כדי הקשבה אבל למעשה חושבת רק על דבר אחד - שני לילות מחוץ לבית בשטח הפתוח.

 

כבר ישנו יחד כל המשפחה בשטח באוהלים, ולמעשה אנו עושים זאת כל שנה, אך הפעם היא אמורה לצאת לשטח בלי ההורים ובעיקר מוקפת בילדים. שאלתי את עצמי איך אשלח אותה לשני לילות? האם היא תסתדר? האם תדע למי לפנות אם תהיה לה בעיה? אולי היא לא תרגיש טוב ואני לא אהיה שם כדי לחבק אותה? המדריכה בעצמה ילדה, נערה מתבגרת, האם היא תדע איך לתמוך ולטפל אם תהיה בעיה? השאלות לא הפסיקו להתרוצץ בראשי.

 

תרמיל טיולים (צילום: shutterstock)
"אם תהיה לה בעיה?"(צילום: shutterstock)

החלטתי להתקשר למדריכה ולקבל עוד פרטים. רציתי לדעת איפה בדיוק ישנים, האם יש מאבטחים, חובשים, הורים מלווים, מסלולים ועוד. שאלתי הרבה שאלות אבל גם קיבלתי תשובות מסודרות והבנתי שמדובר בטיול מאורגן מאוד. התקשרתי לאימהות נוספות וראיתי שכולן מתמודדות עם אותן חששות.

 

הטיול הוא חוויה לכל ילד. הם לנים בשטח, מטיילים ומתגבשים חברתית. יש לטיול יתרונות רבים ובעיקר חוויה בלתי נשכחת. תוך כדי שאני מנסה לשכנע את עצמי שאולי יציאה לטיול זה לא רעיון רע בכלל התחלתי לחשוש. אולי היא בכלל קטנה מדי (כיתה ד') בשביל לישון מחוץ לבית? לא תהיה לי שליטה, אני הרי רחוקה. ומה יקרה אם היא תתגעגע או תריב עם חברה ולא אוכל להשגיח ולפקח?

 

חייבת לשחרר

לאחר לילה רווי מחשבות התחלתי לחשוב שאולי היא דווקא תלמד מהחוויה הזאת. היא תלמד להסתדר, לפתור בעיות ולהיות עצמאית. הפחד הוא שלי. היא הרי רוצה ומסוגלת להתמודד. אני זו שמתקשה לשחרר ולאפשר לה להתנסות. האם בשנה הבאה היא תהיה גדולה יותר? בעיניים שלי היא תמיד ילדה ואין גיל מתאים.

 

לפני שנה התמודדתי עם אותה שאלה כשבתי הבכורה יצאה לראשונה לטיול עם לינה מחוץ לבית. חשבתי שאולי עם הילד השני זה יהיה יותר קל אבל כנראה שלא. אותן דילמות, אותן שאלות וחשש גדול. אני לא נוכחת ונמצאת עם הילדים בכל סיטואציה לאורך היום ולכן חשוב שיהיו להם כלים להתמודד, להתחשל ולנסות, והבנתי שאני חייבת לשחרר כדי לאפשר להם ללמוד.

 

קראו עוד:

הורות בעידן הוואטסאפ והאינסטגרם

"להיות אימא זה קשה"

מיליון מזוודות ושני ילדים מבולבלים

 

למי שמתלבט כמוני, אני ממליצה לשוחח עם המדריכים וגם עם האחראים עליהם ולקבל כמה שיותר פרטים. לא להתבייש לשאול ולברר כי פתאום מגלים שיש על מי לסמוך ואפשר לשחרר. לגבי ההתלבטות אם זה הגיל המתאים, אני חושבת שאין גיל מתאים כי תמיד נמצא סיבות למה לא ותמיד יהיו חששות אבל אם הילד מביע רצון לצאת לטיול ומשדר ביטחון חשוב שנשדר לו ביטחון חזרה ונראה לו שאנחנו סומכים עליו.

 

 

דבר נוסף שעזר לי לבסוף לקבל את ההחלטה הסופית ולרשום אותה לטיול הוא שנזכרתי בטיול צופים שלי כילדה. יצאתי לטיול בכיתה ד' ואני זוכרת אותו עד היום. חשוב לי שגם לבנות שלי תהיה חוויה מיוחדת, מעצימה ומגבשת שיזכרו כנראה כל החיים.

 

כהורים כל הזמן יש לנו דילמות ואנחנו צריכים לקבל החלטות עם אחריות רבה והשלכות כלפי ילדנו. שאלת הטיול הפגישה אותי בחשש שנמצא תמיד, בכל יציאה מהבית והחשש נעשה גדול יותר כשאני יודעת שאין לי אפשרות לשלוט על המצב.

 

לא תמיד אנחנו שלמים עם מה שבחרנו. חתמתי על אישור היציאה לטיול, שידרתי למיכל ביטחון אך בלב החשש גדול. אני מתאמנת בלשחרר את הפחדים ובלאפשר לה להתנסות, לגלות עצמאות ובעיקר ליצור חוויות מיוחדות. אבל אין לי ספק שכשאקבל את תמונת הסלפי הראשונה עם החיוך שלה אהיה הרבה יותר שלמה עם הבחירה שלי.

 

הכותבת היא אימא לארבעה ילדים, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים וצוותי חינוך

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלבום פרטי
"מחכה לסלפי הראשון שלה"
צילום: אלבום פרטי
מומלצים