לפרק הזה, פ12ע2 כמו שקוראים לזה שועלי בינג' משופשפים, נערכו ב"יס" כמו לקראת מבצע חשאי של מסתערבים. הכל נעשה כדי למנוע דליפה מודיעינית. שחלילה לא תספוילר שערה משערות זקנו של אל־מקדסי. שאיש לא ידע מראש אפילו לא על פריים בודד מהפרק המסקרן שחתם את העונה השנייה של "פאודה", סדרת האקשן שהפכה לתופעה. זו הייתה שעתם הגדולה של האנשים ש"מכירים מישהו שמכיר מישהו בברנז'ה". חלק מהמעריצים מרוטי העצבים של הסדרה ניסו להפעיל קשרים ולברר, ולו ברמז, איך נגמרת העונה. אחרים אטמו אוזניים ועיניים בבעתה בכל פעם שנשמע לידם שביב ספקולציה. אתמול בערב אלה כמו אלה קיבלו את התשובה. "פאודה" הסתיימה ברצף אירועים דרמטי (זהירות, ספוילר לפניכם - אבל רק חלקי, לטובת מי שעדיין לא צפה) שבמהלכו מצאו את עצמם דורון קביליו ובנו עידו פנים אל מול פנים מול האויב המר שלהם. עידו הילד הושלך לפתע אל שדה הקרב ונאלץ לעשות מעשה ולהיחלץ לעזרת אבא.
מעריציה הרבים של "פאודה" מכירים אותו בתור עידו, הבן הגדול של דורון. הקהל הצעיר מכיר אותו עוד מלפני פאודה בתור שון, הילד התחמן והמנהל האמיתי של בית הספר מהסדרה "אלישע" (שם שיחק לצד יובל סמו). אבל בשביל ענת ורוני מלכה מפתח־תקווה הוא מל, בן הזקונים שכבר סומן לפני כמה שנים כילד הפלא של התעשייה. שמו, בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא נובע מהערצה של אחד מהוריו למל גיבסון. ההסבר פשוט יותר: אמו חיבבה את השם מאז ומתמיד. הוא נשמע לה שם של כוכב, והיא החליטה להעניק אותו לצאצא הבא שלה, לא משנה אם יהיה בן או בת.
מל, רק בן 15 וחצי וכבר הספיק להשתתף במגוון סדרות, כולל הסדרה האמריקאית "הרודן" מבית היוצר של גדעון רף ("הומלנד", "חטופים"), "איש חשוב מאוד" ו"סבא טוביה". "פאודה זו הפקה מאוד רצינית", הוא מספר, "זה דורש ממני להגיע ליכולות משחק גבוהות יותר. העונה הזאת כבר הייתה בינלאומית ושודרה ביותר ממאה מדינות. אבל כשהתקבלתי לסדרה, לפני שהעונה הראשונה התחילה, לא האמנתי שזה יהיה כזה גדול. ולא רק אני. אף אחד מהשחקנים לא האמין שהסדרה תגיע לכאלו ממדים של הצלחה. העונה השנייה בכלל הייתה מעל לכל הציפיות שלי".
בסצנה הדרמטית שחותמת את העונה נדרש מלכה לשחק בסיטואציה שבה הוא ואביו בסדרה, ליאור רז, נקלעים למצוקה ביחד. וברגע האמת, הבן שעד כה היה יחסית בצד משתלט על הסיטואציה והופך לגיבור היום. ברגע אחד משתנים ומתעצבים מחדש היחסים בין הילד לאביו: לפתע הילד הוא החזק, זה שתופס מנהיגות ומתייצב מול הסכנה. והאב, ממש בחלקיק השנייה האחרון, מחליט לחסוך ממנו את הצורך להרוג.
איך נרקמו היחסים בינך לבין רז כשגילמת את בנו? הבאת לזה משהו מחיי המשפחה שלך?
"באופן מעניין דווקא לא. בכוונה נתנו לי את התסריט רק ממש לפני הצילומים. דווקא רצו שלא אבוא עם המטענים שלי מהבית, אלא שכל ההתפתחויות ייפלו עליי בהפתעה. ובאמת זה מה שקרה".
הסיטואציה שמתוארת שם קשה, דורשת מילד לאחוז בנשק ולהיחלץ לעזרת אביו. אתה יכול לדמיין את עצמך מתפקד כך במצב דומה?
"קשה לדמיין מצב כזה בחיים האמיתיים, אבל אני חושב שאם דבר כזה היה קורה לי, לא הייתה לי ברירה והייתי עושה אותו דבר בעצמי. שאלו אותי המון פעמים אם הסצנות לא קשות לי מדי. בייחוד בעונה הנוכחית, שהיה בה הרבה דם. צריך להבין שעל הסט דברים נראים אחרת לגמרי. פחות דרמטיים. אני רואה איך עושים את הדם והכל. נכון שהאקדחים והשימוש בהם זה דבר מלהיב, אבל השאר זה סט רגיל".
מל, תלמיד כיתה י', עדיין לא קיבל צו ראשון, אבל כבר יודע שהוא רוצה להיות לוחם. ולא, זה ממש לא בהשפעת הסדרה. "אין לי חלום להיות מסתערב, אבל תמיד ידעתי שאני רוצה להיות לוחם. כרגע יחידת הכלבנים 'עוקץ' נראית לי המקום בשבילי. ברור לי שמבחינת הרבה צעירים הסדרה עושה חשק להרבה ללכת למסתערבים".
מעבר לאקשן, הסדרה עוסקת בנושא שהוא חלק מהחיים של כולנו, הסכסוך הישראלי־פלסטיני. העובדה שהשתתפת בה גרמה לך לגבש עמדה בנושא?
"אני חושב שזה נכון לצלם סדרה כזאת ולהראות את שני הצדדים, ואת זה שיש הרוגים גם אצלנו וגם אצלם. אבל זה נושא מורכב, ואני עוד לא גיבשתי עמדה של ממש".
איך החיים שלך השתנו אחרי פאודה?
"זה בעיקר מורגש ברחוב. פתאום הקהל הבוגר יותר מזהה אותי. כל הזמן שואלים אותי מה יהיה בפרק הבא, ומתי אל־מקדסי ימות. אנשים מאוד סקרנים. לפעמים גם לא ממש עושים הפרדה בין הסדרה לחיים האמיתיים. לא פעם אמרו לי שאני ממש דומה לאבא שלי - והתכוונו לליאור רז. זה מצחיק אותי".
אתה מצליח להתרגל לעובדה שאתה לא אנונימי יותר?
"רוב הזמן זה די כיף. אנשים מבקשים ממני לצלם סרטונים ולברך או סתם לעשות סלפי איתם, ואני תמיד מסכים. להורים שלי יש עסק ובפורים מכרנו תחפושות, אז הגעתי לעזור בדוכן. כל מי שעבר ביקש תמונה ולא הבין מה אני עושה שם בכלל, שאני ילד שעוזר להורים בעסק שלהם. יש מקרים שזה קורה פשוט בזמן לא מתאים. לא מזמן הייתי במקדונלד'ס ותוך כדי שאני מרים את המגש שלי ילדה מושכת אותי בחולצה ומבקשת להצטלם, אבל ממש בזה הרגע. היו מקרים שנסעתי עם ההורים שלי באוטו והורים שהיו עם הילדים שלהם ברכב סימנו לנו לעצור בשביל להצטלם".
את חגיגות הסיום של צילומי הסדרה הוא חוגג כמו סטאר אמיתי: בחופשת סקי משפחתית באירופה. "סקי הוא התחביב שלי, אחרי כדורגל", הוא מספר.
מל הספיק גם להשתתף בלא מעט פרסומות ותשדירי שירות בטלוויזיה, שהזכור בהם הוא התשדיר למיחזורית. הוא גם שיחק בסרט הקולנוע "ילד טוב ירושלים", לצידם של עמוס תמם ומלי לוי.
לטובת הראיון הוא סוגר מחברות וספרי לימוד שמונחים על שולחן גדול ומפנה מקום. הוא לא לומד במגמת תיאטרון ולא לוקח שיעורים במשחק מול מצלמה. להפך: הוא לומד במגמה הריאלית, חמש יחידות במתמטיקה, כימיה וניהול עסקי. הוא משדר משהו קולי מאוד, לא מתרגש מהסטטוס שלו כגיבור באחת מהסדרות הכי מדוברות. "המשחק לא משפיע לי על הלימודים בכלל. חשוב לי להצטיין. לכן רוב ההפקות שאני לוקח בהן חלק מצטלמות בקיץ, כשאני בחופש. קרה אולי פעם אחת שלקחתי חומר לימוד לצילומים. היה לי חופש גדול עמוס במיוחד. הייתי יוצא מהבית מוקדם בבוקר וחוזר בלילה".
לא היית רוצה להאט קצת את הקצב, ליהנות כמו כל בני גילך מהחופש הגדול?
"בכלל לא. אני נהנה ממה שאני עושה. אם לא, לא הייתי עושה את זה. בשבילי זה בילוי לחופש הגדול. תמיד בא לי להצטלם. גם כשמדובר בהרבה שעות ביום, ואני מתעייף, אני מוצא את עצמי נהנה. היו מקרים שבהם חברים יצאו לשחק כדורגל, שזה משהו שאני מאוד אוהב, ולא יכולתי להצטרף. זה מבאס קצת באותו הרגע, אבל אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון, ושהרבה ילדים בגילי היו מוותרים על משחק כדורגל כדי להצטלם לסדרה או לפרסומת".
איך היחס אליך בבית הספר?
"החברים שלי הם אותם חברים מאז היסודי. הם לא מתייחסים אליי אחרת. יש מורים שלפעמים אומרים לי 'הילד שלי רואה אלישע והוא מאוד אוהב אותך', אבל לא יותר מזה. רק בפרויקט מחויבות אישית שאני עושה עכשיו היה קטע שבו אני אמור להשתתף בימי ספורט. הילדים שם ראו אותי והם היו בלי טלפונים, כך שהם לא יכלו לעשות סלפי, אז הם הביאו דפים וביקשו חתימות וזה ממש הפריע ליום הספורט. יצא שלא באמת עזרתי, רק הפרעתי לפעילות עד שביקשו ממני להפסיק".
מעריצות יש?
"אני מקבל הרבה הודעות בפייסבוק ובאינסטגרם מבנות. אחת מהן אפילו ביקשה שאצלם בשבילה סרטון, וכשלא עניתי היא התחילה להמציא סיפורים שאמא שלה התאבדה. לפעמים זה הולך רחוק מדי, אבל אני יודע לשמור על עצמי ולקחת דברים בפרופורציה".
ניכר שמל נשאר צנוע, עם הרגליים על הקרקע. הוא לא מתרגש מכך שהוא נמצא בסביבת אנשים מוכרים מאוד. "אני מבין שהם אנשים רגילים", הוא אומר. "אני נהנה מאוד לעבוד עם יובל סמו ב'אלישע', הוא מצחיק מאוד, ובכלל האווירה ממש טובה על הסט". לדבריו, אין דמות שהוא באמת מעריץ, חוץ מעומר אדם. "הייתי ממש רוצה לפגוש אותו", הוא אומר. "אני לא נלחץ או מתרגש מאנשים מוכרים, אבל עומר אדם זה משהו מיוחד".
יש עוד תפקיד שהיית מאוד רוצה לשחק?
"מאוד אהבתי את התפקידים בסדרה 'זגורי אימפריה'. אני מאמין שיכולתי לעשות שם את אחד האחים. זה מתאים לי, אבל האמת שאפילו לא ניסיתי ללכת לאודישנים".
איך אתה מתמודד במקרים שאתה נבחן לאודישנים ולא מתקבל אליהם?
"זה קורה, אבל אני לא מתרגש מזה יותר מדי. אני אומר תודה על מה שקיים ומה שלא, ושוכח מזה די מהר. יש פעמים שזה קצת מבאס, זה קרה לי למשל באודישן ל'ארץ נהדרת'. הגעתי לשלבים הסופיים, נשארנו שלושה ילדים מתוך מאה שנבחנו - ולא קיבלתי את התפקיד. אחרי זה הגעתי לשחק גם בארץ נהדרת בתפקיד אחר. מצד שני, אני גם אומר לא לתפקידים. למשל, להצגות בתיאטרון אני פחות מתחבר, כי זה בשעות הערב, ואני מעדיף להימנע מהן כי זה יכול לפגוע לי בלימודים ובבגרויות. קורה גם, אמנם לא הרבה, שאני לא מתחבר לדמויות בתסריטים ואז אני גם מסרב".
כמו הרבה שחקנים בביצה המקומית למל יש חלום לשחק מעבר לים. "זה נראה לי מטורף לטוס לחו"ל בשביל צילומים. חלום כזה". הוא כבר השתתף בסדרה "הרודן" שצולמה אמנם בארץ אבל מל בהחלט יכול לספר על הניחוח הבינלאומי שנדף ממנה. "כשהגעתי ליום צילום קיבלתי קרוואן משלי", הוא מספר, "היה בו סלון ומיטה. דאגו לי לאוכל ולשתייה כל הזמן. זה רמה אחרת של הפקה ושל צילום בכלל". באותה נשימה הוא משתף בחוויות מימי הצילום שלו לסרט "ילד טוב ירושלים". "באחת הסצנות נהרס לנו הרכב שהיינו בו, כי הרכב של הצלם פגע בו במהירות", הוא משחזר, "ההפקה הייתה צריכה לתקן את הרכב ולצבוע אותו בטושים. בהפקה האמריקאית היו מביאים רכב חדש מייד".
זו שאלה שחייבים לשאול: מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?
"אני מאוד אוהב לשחק, אבל יש לי חלום להיות איש עסקים. עם כל הכבוד לתחום המשחק, ממה שאני רואה בארץ מאוד קשה להתפרנס מזה. צריך לעבוד המון. אני מאמין שאפשר לשלב בין השניים. כרגע המשחק הוא בגדר תחביב". •
