שתף קטע נבחר

לוחם דובדבן הובא למנוחות: "שחר שלי, חרב עולמנו"

אלפים הגיעו לקריית שאול ללוות את סמ"ר שחר סטרוג, שנהרג מפליטת כדור של חברו. אמו מיכל אמרה על הקבר: "גאוות עולם שלי, בחיים לא ניפרד". אחותו עדי בת ה-15: "לא מאמינה שהשארת אותי לבד". מפקד דובדבן: "היית שותף ללכידה של מחבלים רבים". החברה זוהר: "אתמול התחיל הסיוט"

 

הרוג פליטת כדור ()
סמ"ר שחר סטרוג ז"ל
 
אלפי בני משפחה וחברים ליוו אחר הצהריים (יום ד') למנוחות בבית העלמין בקריית שאול את לוחם דובדבן, סמ"ר שחר סטרוג מגבעתיים, שנהרג אתמול מפליטת כדור אקדח של חברו ליחידה בבסיס במרכז הארץ.

 

 

לאחר קדיש שנשא אביו אמרה האם מיכל על קברו: "חיים של אימא, גאוות עולם שלי. היית כל כך מאושר ולכן לא דאגתי. כל מי שמכיר אותי יודע שכשאתה מתקשר כתוב לי על הצג 'שחר המלך'. שחר המלך לא יתקשר אליי יותר. אני בשוק ממה שאני כותבת. שחר שלי, חרב עלינו עולמנו. אני לא יודע מה אימא אמורה לומר כשהיא מספידה את הבן שלה. פאר היצירה שלי, בחיים לא ניפרד, בחיים לא". 

 

האחות עדי (15): "אח שלי הכל כך מושלם. אני לא מאמינה שאתה כבר לא כאן. אני רוצה להכחיש ולא מבינה מי האנשים כאן ואיזה שטויות הם מדברים. אתה לא מת. היום היית אמור לחזור הביתה. התגעגעתי אליך. אני לא רוצה לדבר עליך בלשון עבר ולא מאמינה שהשארת אותי לבד. אני גאה להיות אחות של שחר סטרוג. בשנה האחרונה התחברנו כל כך, למה הלכת דווקא עכשיו? מי יתייעץ איתי ומי יספר לי דברים?".

 

הלווייתו של שחר סטרוג, היום:

חברים ובני משפחה בהלווית החייל שחר סרוג בבית העלמין הצבאי קריית שאול (צילום: יריב כץ)
(צילום: יריב כץ)

אביו של שחר סטרוג, קובי סטרוג, אמו, מיכל סטרוג ואחותו עדי סטרוג בהלוויתו (צילום: יריב כץ)
משפחת סטרוג בלוויה: האם מיכל, האחות עדי והאב קובי(צילום: יריב כץ)

מודעת אבל, סמ
(צילום: מוטי קמחי)
 

האבא קובי: "באו כל כך אנשים להיפרד ממך היום. משפחה, חברים שגדלו איתך, מבית הספר, מהצופים. מהרגע שאמרו לנו את זה לא עוזבים אותנו לשנייה. יש את החבר'ה שלך מהיחידה שאתה כל כך גאה בה ורצית להיות בה. התקבלת לשם ואמרת לי: 'אבא, אני עושה משהו טוב ונלחם בשביל המדינה'. אני אוהב אותך מאוד".

 

החברה זוהר: "אתמול בערב התחיל סיוט. בחודשים האחרונים לא היינו יחד, וחשבתי שהכל זמני. חשבתי תמיד ללכת לאנשהו כדי לראות אותך במקרה. רציתי להיות איתך לנצח. היית חצי ממני שלוש שנים. אין בנאדם שמכיר אותי יותר ממך. לימדת אותי להיות נאהבת, עשית לי את השנים כל כך מאושרות. היית חוזר הביתה פעם בשלושה שבועות ומקדיש לי את רוב הזמן. הרמת אותי בתקופות הכי קשות ומעולם לא נטשת אותי. אני רוצה איתך עוד זיכרונות כיפים, ועכשיו הכל נגמר. היום הסתכלתי בהודעות שכתבתי לך, שאני מפחדת, ואמרת: 'מה יש לך? אני אחראי, צאי מהסרטים שלך. אני מחר בא לבית הספר לחבק אותך'. אני מקווה שאתה במקום טוב יותר ואני אוהב אותך לנצח. אתה בלב שלי לכל החיים".

 

מפקד יחידת דובדבן, סא"ל ע', ספד לו: "לפני כשנה ושמונה חודשים בחרת להתנדב להיות לוחם ביחידת דובדבן, זכות השמורה למעטים מתוך אלפים המתמיינים. ואתה, המיוחד שבמיוחדים, נבחרת לתפקיד מרכזי ומשמעותי. הובלת את חבריך לצוות. נשאת בגאון את היותך לוחם דובדבן. אין ספק שאתה יותר מכולם היית ראוי לזה. היית לוחם אמיתי בכל רמ"ח אבריך, לקחת חלק מבצעי בעשייה מאתגרת אל מול הטרור ביהודה ושומרון. היית שותף ללכידה של מחבלים רבים. לפני כחצי שנה נפגשנו בטקס הענקת סיכה. עתה לצערי אנו נפגשים כאן".

 

יובל, חברו של סטרוג: "לא חשבתי שייצא לי לכתוב הספד על החבר הכי טוב שלי. אח. אני מסרב להאמין ומקווה שהכל ייגמר ותחזור הביתה ונקבע שוב. אתמול בלילה קיבלתי טלפון מאבא שלך ושאלתי מה קרה. הוא אמר 'שחר מת' ומסך שחור ירד לי על הפנים. חשבתי שאני מדמיין. לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. לפני יומיים קבענו שנפגש בסופ"ש אחרי שלא דיברנו חודש. אני שבור. מי יעלה לי את המצב רוח וייקח אותי לאכול? עם מי אני אריב אחרי דרבי? אני מתגעגע אחי, ואתה לא זמין, ואני לא יכול לספר לך מה עובר עלי".

 

המשטרה הצבאית פתחה בחקירת נסיבות האירוע. מבירור ראשוני עלה כי סטרוג וחברו ישבו יחד בחדר בבסיס האם של היחידה. הוא נפגע בחזהו, קיבל טיפול מהיר ופונה במצב אנוש לבית החולים הדסה בירושלים, שם נקבע מותו.

 

במצ"ח חוקרים כמה כיווני חקירה, בהם חשד למשחק בנשק או שימוש אסור באקדח על ידי הלוחם שפלט כדור. הוא צפוי להיחקר באזהרה. מפקד פיקוד המרכז, אלוף נדב פדן, הנחה על הקמת ועדת חקירה להפקת לקחים מהאירוע בראשות מפקד "עוצבת השרון", אלוף-משנה בצלאל שנייד.

 

ראש העיר גבעתיים רן קוניק אמר כי "אמש איבדה גבעתיים עוד אחד מטובי בניה, שחר סטרוג ז"ל, לוחם ביחידת דובדבן. אין לי אפילו מילה אחת לומר שתנחם את ההורים קובי ומיכל ואת האחות הצעירה עדי, כי אין ולא תהיה בשפה העברית מילה שתוכל לנחם הורים שאיבדו את היקר להם מכל".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים