מועמדת חשבה שהתקבלה לעבודה - ותפוצה

משווקת אירועים ניהלה מו"מ עם אולמי "סוקה" וסברה שקיבלה את המשרה. כשהתברר שלא כך הדבר, היא תבעה ונקבע שהיא תפוצה ב-15 אלף ש'

עו"ד רלי ארביבפורסם: 22.03.18 , 22:32

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגישה מועמדת לעבודה נגד אולם האירועים "סוקה", וקבע שהיא תפוצה ב-15 אלף שקל משום שניתן להבין שהתקבלה למשרה אף שבפועל לא כך היה הדבר. השופט יצחק לובוצקי קבע שהיה על המעסיק להעמיד אותה על טעותה ולהבהיר לה שגיוסה תלוי בפיטורי עובדת אחרת.

התובעת פנתה ב-2014 לבעל האולם לבדיקת אפשרות העסקתה כמשווקת אירועים. בתחילת 2015 התקיימה בין השניים פגישה ראשונית ויומיים לאחר מכן הם קיימו פגישה נוספת. בכתב התביעה היא סיפרה שבפגישה האחרונה סוכם ביניהם על תחילת עבודה בפברואר 2015 בשכר חודשי של 15 אלף שקל. לדבריה, אף שלא נחתם ביניהם חוזה עבודה כתוב, היא הבינה מההתכתבות שהוא קיבל אותה לעבודה. לשיטתה, סוכם שתהיה פגישה נוספת רק לצורך חתימה רשמית על החוזה.

דיני עבודה

אפליה: מאבטחת נשלחה להביא שתייה

עו"ד רמה לשם

עובדת לשעבר בחברת החשמל פירטה יחס משפיל ושיטתי שממנו סבלה בזמן העסקתה. בית הדין הארצי לעבודה קבע שהיא תפוצה ב-130 אלף שקל

תביעה על אפליה: מאבטחת נשלחה להביא שתייה

היא הוסיפה שבשלב זה נסעה לחו"ל, וכשחזרה התברר לה שבעל האולם מתקשה לפטר עובדת אחרת, ומקום עבודתה לא מובטח. לדבריה, כמה ימים לפני תחילת עבודתה הוא הודיע לה שהחליט שלא להעסיקה. בנסיבות אלה היא תבעה פיצוי של 90 אלף שקל, סכום השווה לשכר של שישה חודשים, ופיצוי נוסף על עוגמת הנפש.

הנתבעים, אולם האירועים ובעליו, הכחישו שנחתם בין הצדדים חוזה מחייב. לדברי בעל האולם, בפגישות עם התובעת לא הייתה כוונה סופית להתקשר בחוזה ואף לא הסכמה על גובה השכר.

השופט יצחק לובוצקי דחה את התביעה האישית נגד בעל האולם וציין שלא היה מקום להגישה, שכן גם לגרסת התובעת עצמה הוא לא התחייב להעסיק אותה.

מנגד, התביעה נגד אולם האירועים התקבלה בחלקה. נקבע כי העובדה שהתובעת נפגשה עם בעל האולם פעמיים לא מלמדת על "מפגש רצונות" ביניהם באופן שיצר חוזה מחייב. הוא הוסיף שמעדותה ניתן ללמוד כי היא עצמה לא ראתה בזמן אמת שיש ביטחון בכך שהעבודה מובטחת לה, שכן המשיכה לנהל משא ומתן מול מעסיקים פוטנציאליים אחרים וגם רצתה לקדם פגישה נוספת כדי "לסגור דברים".

השופט לובצקי העדיף את עדות בעל האולם שלפיה בפגישות לא התגבשה כוונה סופית לחתום על הסכם, כך שלא נוצר חוזה עבודה בר תוקף.

עם זאת, הוא החליט בכל זאת לזכות את התובעת בפיצוי מסוים מאחר שלדבריו היה לפחות "קורטוב של חוסר תום לב" בהתנהלותו של בעל האולם במשא ומתן מולה.

נקבע שהנתבע יצר במתכוון ערפול מסוים שבו לא העמיד את התובעת על טעותה ולא הבהיר לה שחוזה עובדה לא ייכרת בטרם יבדוק אם הוא אכן יכול לפטר עובדת אחרת. בנסיבות אלה נפסקו לטובתה 15 אלף שקל.