הדילמה של ננסי ברנדס
להיכנס להפקה ועיבוד של מוזיקה מזרחית, או להמשיך ללוות זמרי פופ?
ננסי ברנדס, מנצח, מלחין, מוזיקאי, קומיקאי, מעבד ומפיק מוזיקלי, עבר תקופות שונות, לעיתים דרמטיות, בקריירה המוזיקלית שלו ובחייו האישיים. אחד הצמתים שבהם הייתה לו דילמה קשה, שהיה לה גם פן כלכלי, היה בשנות ה־80.
"בשנות ה־80 מצאתי את עצמי בצומת שבו הייתי צריך להגיע להחלטה עם השפעה ודאית על עתיד הקריירה שלי, עתידי הכלכלי, ולמעשה כל מהלך חיי", הוא מספר. "אני אזכור את הרגע הזה לתמיד. עליתי לישראל ולאחר מאמץ הפכתי לאחד ממלווי הפסנתר המבוקשים ביותר בארץ. ליוויתי את ריקי גל, אילנית, שמוליק קראוס, להקת הכל עובר חביבי, צביקה פיק ועוד. ברוך השם, הייתה עבודה כל ערב. ועדיין, מצאתי את עצמי מחפש לפרוץ את המעגל של מלווה מוזיקלי. תמיד ראיתי עצמי כבעל יכולות בהפקה ובעיבוד מוזיקלי, והדילמה שלי הייתה קשה - האם להמשיך בחיים המקצועיים שכבר ישנם, שמביאים פרנסה בטוחה, או לצאת לדרך חדשה כמעבד וכמפיק".
מה הפך את ההחלטה לקשה?
"כדי לפרוץ את המעגל המקצועי שבו הייתי, גיליתי שאני צריך למעשה לפרוץ מעגל נוסף - מעגל התרבות והאמנות האשכנזי, ולהתחיל לעבוד בעולם התרבות והאמנות המזרחי. בשנות ה־80 זה לא היה קל. ידעתי שאם אבחר לפנות למוזיקה המזרחית, אפילו במקביל למוזיקה האשכנזית, שקראה לעצמה אז 'מוזיקה ישראלית', האליטה האשכנזית תסגור בפניי את הדלת. מדובר על סיכון כלכלי שבשנות ה־80 נחשב כמעט בלתי נתפס, ולצערי גם התממש. הכתימו אותי כ'מעבד של השחורים', והצד השני לא היה מוכן לעבוד איתי יותר".
מה עזר לך להחליט?
"באותה תקופה נערכה פגישה ביני ובין זוהר ארגוב. ישבתי והקשבתי לו שר, ואני ממש זוכר את הרגשת הצמרמורת, עור 'ברווז' והתרגשות שעברו לי בגוף. פתאום הרגשתי את מלוא הפוטנציאל של התחום, ואת התחושה שכאן אוכל לתת ביטוי לכל היכולות שרכשתי, כמי שייסד להקת רוק ברומניה ב־1966, כבעל תואר שני בניצוח על תזמורת סימפונית, וכמי שמכיר היכרות מעמיקה את המוזיקה הבלקנית. הרגשתי שיש לי מה לתרום - וחשוב לא פחות, איך להתפרנס".
מה אתה חושב היום על ההחלטה?
"כבר בתחילת דרכי זכיתי שיוצע לי לעבוד עם ענקים כמו זוהר, שימי תבורי וחיים משה. כשאני חושב על זה, אני מברך על ההחלטה, ולשמחתי עד היום אני רואה פירות בעמלי ובהחלטתי. אני גאה מאוד שאני שותף ליצירה של השירים המוכרים עד היום - 'הפרח בגני', 'בדד', 'כבר עברו השנים', 'תן לזמן ללכת', 'כל נדריי' ועוד. אם הייתי צריך לעמוד שוב באותו הצומת, לא הייתי משנה כלום".
ולסיום יש לברנדס נ"ב ובדיחה: "בנוסף למוזיקה גיליתי, היום בגילי, אפיק כלכלי נוסף: בימים אלו אני הפרזנטור של מותג דלתות הפרימיום האיטלקי VIVA, ואני רוצה להגיד שהעיסוק בדלתות זה המקרה היחיד שאחרי הפגישה הראשונה אתה יכול לראות את העניין סגור ונעול".
