שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    החיים החדשים של דיירי חוות החופש

    ב-2016 יצא לדרך מיזם "חוות החופש", מקלט הצלה מיוחד וראשון מסוגו בישראל, המשקם בעלי חיים שניצלו מהמשקים של תעשיות המזון מן החי. אל ארבעת הדיירים הראשונים הצטרפה נבחרת מתוקה של חזירים, תרנגולים, כבשים ועיזים. בואו להכיר אותם במדור חדש שיעקוב אחרי קורות החווה

     

    צילום ועריכה: ארז ארליכמן

    צילום ועריכה: ארז ארליכמן

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     
     

     

    מעייני, התינוקת הראשונה של חוות החופש, נמצאה בצד הדרך, מיובשת ונאספה על ידי עובר אורח ובכך החל סיפור הצלתה. שמחנו שניתנה לנו האפשרות לסייע ולתת לתינוקת המתוקה הזאת את מתנת החיים.

     

    מעיין היא פרה מסוג ברהמה, אחד הגזעים שמגיעים אלינו ארצה באונייה במסגרת המשלוחים החיים, מסע ארוך, קשה, שאותו רבים לא שורדים. התרגשנו לקלוט את התינוקת הקטנה באומנה זמנית עד לפתיחתה המיוחלת של חוות החופש ולהעניק לה חיים טובים, בריאים, שמחים וחופשיים.

     

    מעיין דיירי חוות החופש (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

     

    קיבלנו למעלה מ-500 הצעות לשמות עבור התינוקת הראשונה שלנו ולאחר חשיבה החלטנו להעניק לה את השם מעיין. גם כמחווה למעיין המקסימה שהתנדבה לטפל בה בחודשים הראשונים וגם כשם ישראלי יפה ושורשי. מתוך תקווה שזכויות בעלי חיים יחלחלו לתודעה הציבורית כמעיין המתגבר.

     

    מעייני התפתחה להיות נסיכה לתפארת, אנרגטית, נמרצת, שובבה ומלאת קסם ששובה את לב כל מי שפוגש אותה. מעייני לגמרי מאוהבת בחברתה בובה הפרה ולא ניתן לדמיין איך היו נראים חייה ללא החברות והקרבה של בובה.

     

    מעייני גם אוהבת את התרנגולים שסובבים אותה אך הם יודעים שברמת האנרגיות והדילוגים שלה עליהם להיות ערניים בסביבתה ובמיוחד שהיא שמחה במיוחד. מעייני המפונקת שלנו, עדיין מקבלת את חלק מארוחותיה מבקבוק כי אנו מאמינות בשיטת החינוך המכיל משמע, כל זמן שהיא מבקשת פינוקים אנו מספקות לה אותם. אל דאגה, כשתגיע לגיל בת מצווה, היא כבר לא תדרוש בקבוק.


    עגלת החופש ניצולת תעשיית הבשר. התינוקת השנייה של חוות החופש, הייתה חלק מעדר בקר בצפון הארץ. בובה התייתמה מאמה כאשר הייתה בת שבועיים בלבד לאחר שאמה נורתה בטעות על ידי צייד חזירי בר.

     

    מאחר ובובה לא ינקה מאמה, היא לא התפתחה כמצופה ממכונת הריון והמלטות לעתיד ולכן הייתה מיועדת לשחיטה מיידית. בנוסף, העדר זיהה את חולשתה ולכן נידה אותה ולא אפשר לה גישה מספקת למזון.

     

    בובה דיירי חוות החופש (צילום: דניאלה פרידמן)
    (צילום: דניאלה פרידמן)

     

    מיום ליום מצבה התדרדר, בובה רזתה והייתה מחוסרת אנרגיות ועצובה מאוד. למזלה הרב, סיפורה הגיע לאוזניו של בודהיסט טוב לב אשר פנה למגדל העדר וביקש לחוס על חייה.

     

    לאושרנו הרב, התבקשנו לקחת חסות על הנסיכה הקטנה והשברירית הזאת בהיותה בת חמישה חודשים, ממש ימים ספורים לפני שאמורה הייתה להישלח לסכין בית המטבחיים. בובה כבשה את ליבנו מיד וחשוב מכך, כבשה את ליבה של מעייני אשר הייתה צמאה לקשר ובמקביל התאהבה בה נואשות.

     

     

    תעשיית הבשר מלמדת אותנו שהגודל כן קובע: למרבה האירוניה, ישנם מקרים רבים של בעלי-חיים שנולדו "פגומים", כך שהסיכוי שלהם להינצל מגורל אכזר הוא גבוה יותר, זאת במידה ויש מושיע שיכול לסייע בהצלה, בהענקת טיפול רפואי ובהבטחה לבית חופש.

     

    עדן נולד פג. עובדה זו הצילה את חייו, וכשהגיע סוחר הבקר לרפת, לא היה לו עניין בעדן מפאת גודלו הקטן. כך הוא נותר בכלוב צפוף במשך חודשיים שלמים, במהלכם התאהבה בו הרפתנית שפנתה אלינו בבקשה מרגשת להציל את חייו.

     

    גורלו של עדן היה תלוי במספר ימים בודדים, שכן סוחר הבקר כבר היה צפוי לחזור ולקחת אותו, לאחר שכבר גדל והיה "ראוי" מספיק למכירה. מיד פנינו לרשויות הווטרינריות על-מנת להעביר בעלות חוקית על עדן מהרפת אל חוות החופש, ומהר מאוד האישור המיוחל הגיע.

    עדן דיירי חוות החופש (צילום: ניר קלוש)
    (צילום: ניר קלוש)

     

    נרגשות ומאושרות נסענו לאסוף את תינוק החופש החדש. השמחה הגדולה סביב הצלתו של עדן הייתה מהולה בעצב רב ושברון לב קשה מנשוא. החוויה שבמסגרתה נאלצנו להביט בעיניי כל אלו שנותרו מאחור, לא מניחה לנו. יחד עם זאת, באותה נשימה, יש לנו את עדן שמזכיר לנו שהדרך שטווינו עוד תסייע לעגלים נוספים כמוהו, בדרכם לחופש.

     

    בדומה לעגלים נוספים, עדן החל את חייו בבדידות מייסרת, בעוד שהוא נלקח מאמו מיד לאחר המלטתו. הוא הושם בכלוב צר מידות כגודל גופו, ומכיוון שנולד זכר ולא הותאם לחליבה, נחשב למוצר עודף שגורלו ידוע מראש, וסופו בפיטום ושחיטה.

     

    כיום, עדן מתמודד עם ההשלכות שליוו את תחילת חייו, והוא סובל ממפרקים נפוחים ועיוותים ברגליו, כתוצאה מהשהייה הממושכת בכלוב הצר. אנו מטפלים בעדן בקפדנות ובמסירות, לפי הנחיות מסודרות שנמסרו לנו מהחווה החונכת שלנו שבוודסטוק, ארה"ב.

     

    היכרות רגעית עם עדן מלמדת כל אדם עד כמה הוא תינוק עדין וטוב לב, שכל כך אוהב מגע, ליטופים ותשומת לב. לראות אותו בבית החדש בחוות החופש פשוט שווה הכל.

     

    נולד בדיר בצפון ליד טבריה. הוא נולד נכה ולכן לא כשר. הוא הושלך לפינת חי שם לא הצליח בכלל להתרומם על הרגליים. התאהבה בו נערה בשם יובל והחליטה לקחת אותו. היא יצרה קשר עם החווה וביקשה הנחיות לטיפול, מה שמתברר כלא פשוט בכלל.

     

    גארי דיירי חוות החופש (צילום: עדן גבאי)
    (צילום: עדן גבאי)

    מיטל ביקשה לקחת אותו ולשקם. נסעה בלילה לטבריה, הניחה אותו במושב האחורי של הרכב ויצאה לדרך. במשך הנסיעה גארי לא הפסיק לבכות עד שמיטל החליטה לעצור ולהניח אותו על הברכיים שלה. ברגע שגארי חש את חום הגוף שלה, הוא נרגע ונוצרה החתמה. עד היום הם קשורים אחד לשני. הולך אחריה לכל מקום, קורא לה בקול מיוחד רק לה. כאן בחווה טופל בדיקור ובפיזיותרפיה והתחיל לעמוד על הרגליים. היום הוא טלה מאושר וקופצני.

     

    גארי דיירי חוות החופש (צילום: עדן גבאי)
    (צילום: עדן גבאי)

     

    כך נראו ארבעת הדיירים ב-2016 

    חוות החופש יוצאת לדרך ב-2016    (צילום ועריכה: ארז ארליכמן )

    חוות החופש יוצאת לדרך ב-2016    (צילום ועריכה: ארז ארליכמן )

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    שי ואור נמצאו בצד הדרך לאחר שנפלו ממשאית הובלה של תעשיית הבשר, בדרך לפיטום והיום הם בטוחים שהם חתולים, לא משנה כמה פעמים הסברנו להם שהם תרנגולי הודו.

     

    כשאנחנו עובדות הם קופצים עלינו, שמים את הלחי על היד ודורשים את מנת הליטוף היומית, הם אוהבים לשיר ברחבי החווה מזמורים שונים בשריקות מתוקות ומקסימות.

     

    למרות השיר בלב והאוכל הטוב והמזין שהם מקבלים בחווה – נגזר על שי ואור להרגיש מורעבים בכל שעות היממה – כך הם הושבחו גנטית ע"י התעשייה, וזאת על מנת להקל על הפיטום שלהם. אנחנו בחווה אחראיות להגביל את כמויות המזון שלהם, כדי שלא יגדלו בקצב מהיר מידי עד שהמערכות שלהם יקרסו.

     

    שי ואור דיירי חוות החופש (צילום: דניאלה מאירי)
    (צילום: דניאלה מאירי)

     

    אם תבואו לבקר אותם בחווה, בטח תשימו לב למקור הקטום שלהם. המקור נחתך בתעשיה באמצעות קרן לייזר. המעשה הזה הוא אכזרי לא רק בגלל הכאב ושיטה בה נעשית הקטימה (האפרוחים נתלים מראשם בקרוסלת תלייה על מנת לבצע את ההליך הזה), הוא אכזרי מאחר תרנגולי הודו חשים ומרגישים את העולם שסביבם באמצעות מקורם.

    יוסי ועמרי הגיעו לחווה ע"י עו"ד של עמותת אנונימוס, יוסי וולפסון. יוסי נקרא על שמו ועמרי ע"ש עמרי פז מייסד עמותת ויגן פרנדלי. הגיעו קטנים מאוד וגדלו מהר. כל החזירים מושבחים גנטית לגדילה מאסיבית ומהירה. בניגוד לדעה הרווחת, חזיר הוא בע"ח נקי, לא עושה צרכים בשטח המחייה שלו (כמו כלב). חזיר זו חיה אינטליגנטית מאוד.

     

    עמרי ויוסי דיירי חוות החופש (צילום: לילי לוי)
    (צילום: לילי לוי)

     

    יוסי ועמרי הגיעו לחווה, כאשר יוסי היה חלש ואפטי מאוד. הם מוקמו באחד התאים שהוקצו להם באורווה, תחת מנורות חימום. מיטל זיהתה בסוף היום כי אם היא תשאיר את יוסי לעבור את הלילה ללא טיפול, הוא לא ישרוד. נוצר מרדף אחרי ווטרינר שיסכים לבוא לטפל ביוסי. אחרי הרבה מאמצים הוחלט לתת ליוסי אנטיביוטיקה ולקוות לטוב. היום הם גדולים ושמחים.

     

    עמרי ויוסי דיירי חוות החופש (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

    גלי הגיעה אלינו בתת משקל, מלוכלכת, מוזנחת ומפוחדת. רפת חלב במרכז הארץ יצרה איתנו קשר בנוגע לפרה בת כשנה שנולדה עיוורת. הפרה לא הצליחה להשתלב ברפת בגלל העיוורון ונשארה קטנה ורזה. פרה כזו נחשבת ל"אוכלת חינם" ברפתות ונמכרת לתעשיית הבשר לפי קילו. כיוון שהמתוקה רזה כשלד, היא אינה שווה הרבה לבעל הרפת.

     

    גלי דיירי חוות החופש (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

     

    עשינו מאמצים רבים לפנות אל ליבו של בעל הרפת, רגע לפני מכירתה לסוחר הבשר כדי שנוכל להעניק לה את חיי החופש המגיעים לה ולאחיותיה ברפתות. האפשרות להציל את עגלה מס' 232 ולהעניק לה שם ובעיקר את החיים להם היא ראויה, היא מתנה.

     

    עם כל יום שחולף, גלי מעלה במשקל. לראשונה בחייה היא אוכלת בתיאבון רב תערובת, מנשנשת חציר ומכירה את הסביבה. אבל השיפור אולי הכי משמעותי הוא לראות ולהרגיש אותה מתמסרת לאהבה שמורעפת עליה – מתקרבת ומריחה ולא בורחת כאשר מלטפים אותה, כפי שעשתה בימים הראשונים. אנחנו זוכים לראות אותה בונה אמון בבני האדם.

     

     

    איילי שלנו ניצל מדיר בצפון הארץ כשהיה בן כמה ימים בלבד. מירי, בת זוגו של השף והשופט ב"מאסטר שף" אייל שני, ביקרה בחוות החופש והתאהבה בבעלי החיים במקום.

     

    כשחזרה הביתה, ביקשה מאייל להציל בשבילה לפחות טלה אחד קטן, חבר לגארי המתוק שלנו. בסיור הבא שלו בדיר, ראה אייל את הטלה הלבן והמושלם הזה, יושב לבד בכלוב קטן, מופרד מאמו. הוא ביקש מבעלת הדיר לקנות אותו והיא בתגובה נתנה לו את הטלה במתנה.

     

    אייל דיירי חוות החופש (צילום: נטלי פוקס)
    (צילום: נטלי פוקס)

     

    היום אייל הוא חלק בלתי נפרד ממשפחת החופש. הוא גדל והתחזק ולמד איך לרוץ, לקפץ ולנגח בחיבה את החברים שלו בחווה. כשאייל שני נפרד מאייל הקטן ומסר אותו לידינו, הוא אמר לו: "מזל שבחרנו אותך". באמת מזל.

     

    מזל שבתוך דיר שלם, הצליחו עיניים של טלה אחד קטן לתפוס את מבטו של שף מפורסם ולגרום לו לראות נשמה קטנה וטהורה.

    מי שמציל נפש אחת מציל עולם ומלואו? אז למירי נפש אחת לא הספיקה. לאחר שהביאה אלינו את איילי המתוק, הרגישה שהכי חסרות לנו בחווה עזים, משפחה לחווה שלנו.

     

    במהלך טיול באזור ירושלים, נתקלה במעין חוות גידול. הייתה שם עז בדרך להמלטה וכששאלה מירי את בעל המקום מה יקרה לגדיים, הסביר לה שאת הנקבות הוא מגדל לצורך חלב ושאם יהיו זכרים, הם הולכים לפיטום ולתעשיית הבשר.

     

    גיא וארז דיירי חוות החופש (צילום: רויטל טופיול)
    (צילום: רויטל טופיול)

     

    לא רבים יודעים את זה, אך בשר עזים משמש לאכילה במגזר הערבי. מירי, שכבר ביקרה ותרמה רבות בחוות החופש, הבינה מזמן איך בעלי חיים אמורים לחיות. היא לא הסכימה להתמודד עם המציאות המרה.

     

    היא התחננה לבעל המקום שייתן לה לקחת את הזכרים לחוות החופש, מקום שבו מגדלים חופש ולא סבל. היא התקשרה אליו יום יום לשאול אם כבר היתה המלטה ואם הוא ייתן לה את הגדיים.

    לאחר ההמלטה נכנע בעל המקום לתחנונים של מירי ובאחד הבקרים, בוקר קרא לה לבוא לקחת את שני הזכרים שנולדו.

     

    גיא וארז דיירי חוות החופש (צילום: דניאלה מאירי)
    (צילום: דניאלה מאירי)

     

    מירי נאלצה להתמודד עם הדילמה הקשה: האם להפריד את הגדיים מאימם ולהביאם לחוות החופש, או להשאירם שם. ההבנה שאם יישארו, יזכו אמנם לכמה ימים של הנקה, אך מהר מאוד יופרדו ויעברו לחיים של סבל, הכריעה את הכף. שני הגדיים הגיעו אלינו, קטנים ומושלמים. הם לא ידעו יום אחד של סבל ולכן גם לא הפגינו פחד מבני אדם, מהרגע הראשון.

     

    גיא וארז דיירי חוות החופש (צילום: נטלי פוקס)
    (צילום: נטלי פוקס)
     

     

    קראנו להם גיא, על שמו של גיא שגב המתנדב המסור שלנו וארז, על שמו של תורם מאוד משמעותי בחווה, מתחילת הדרך. ארז וגיא נקלטו מהר מאוד בחווה. ארז עדין וחובב חיבוקים. קופץ לחיקנו לחפש אהבה וליטופים והכי אוהב לטפס לנו על הראש וללחך את השיער. ארז עושה קולות של פינוק מתוך שינה כשהוא שליו ורגוע. ישנה קירבה מיוחדת בין השניים, הם צמודים זה לזה לאורך כל שעות היום, ישנים מחובקים ומכורבלים האחד בשני.


    מוזנח, מורעב וחולה בסקביאס, ברוך, כבש כבן 10, נמצא קמל בפינת חי בכפר הירוק, כשבעלי חיים נוספים נמצאים לצידו במצב דומה.

     

    בזכות התערבות נחרצת של "תנו לחיות לחיות" ויחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות, הוחרמו מספר בעלי-חיים מפינת החי כשהם חולים, מאובנים וזמנם קצוב. ברוך היה ביניהם.

     

    ברוך דיירי חוות החופש (צילום: עדן גבאי)
    (צילום: עדן גבאי)

     

    ברוך נשלח לשיקום אינטנסיבי שנמשך כחודשיים, במהלכו קיבל טיפול רפואי צמוד וקפדני. מיד לאחר מכן, עבר ברוך לחוות החופש. לאור ההזנחה הקשה והממושכת שברוך עבר וכמות הקשרים האדירה שכיסתה את גופו, מומחה מיוחד עבד במשך שעתיים ארוכות על הגז, כשהוא מפגין עדינות וסבלנות יוצאות דופן, כדי לא לפגוע בברוך.

     

    לאחר הגז הגיעה גם מקלחת מפנקת, ולפתע נתגלה בפנינו כבש כובש, מלא ברוך ואהבה, וצמא לחברת אנשים בכל רגע נתון.

    אילנה זהובת הנוצות נחתה בחלון הבית של שדרן הרדיו, שי גולדשטיין, וביקשה ממנו אהבה ואוכל. אילנה התרנגולת נקראה אילנה, כשמה של אשת צוות החווה שמשקיעה את כל נשמתה בניצולים ובחווה.

     

    אילנה דיירי חוות החופש (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)


    חזי הוא תרנגול שחושב שהוא הגנדרן ביותר בחוות החופש. לפני שש שנים הכניסו אותו לשק עם תרנגולים אחרים וכמעט הושלך אל מותו. וטרינר שהבחין בו, בחר להצילו והביאו לחווה. חזי הסתגר והיה בתחילה תרנגול בודד, למרות נסיונות של אנשי החווה לפתותו לצאת מחוץ לאורווה עם תערובות מזון טעימות.

     

    חזי ולילי דיירי חוות החופש (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

     

    ואז הגיעה לילי. לילי שחורת הכנף. מסתבר שגפ היא נמצאה בקלנסואה, לקרקר למוות בגשם השוטף. היא היא הגיעה עם עין נפוחה והבריאה לאחר טיפול אנטיובי.

    בין השניים פרצה אהבה גדולה והספיקו להקים משפחה לתפארת עם 15 אפרוחים ולאחרונה לילי וחזי עובדים על גידול הדור הבא עם חמישה אפרוחים חדשים.

    עגלה קטנה ומתוקה שהגיעה אלינו משותקת ברגליים אחוריות כשהיא בת שלושה ימים בלבד. אספנו את סטייסי אלינו עם המון חששות, כיוון שידענו שאם לא נצליח לשקם אותה, היא לא תוכל לשרוד. פנינו לעזרתה של נעמי דוד, מומחית לרפואה סינית משלימה ושיקומית לבע"ח, ומאותו רגע היא מטפלת בסטייסי יום יום שעות על גבי שעות והתוצאות מדהימות: בתוך מספר ימים סטייסי שלנו הצליחה לעשות את הצעד הראשון שלה.

     

    סטייסי דיירי חוות החופש (צילום: דניאלה מאירי)
    (צילום: דניאלה מאירי)
     

    כל טיפול מביא את סטייסי צעד נוסף קדימה להליכה ומשם לריצה אבל השיקום הינו הליך מורכב ולא פשוט, כי בנוסף לנכות שלה המערכת החיסונית של סטייסי חלשה מאוד ומאז שהגיעה אלינו חלתה בדלקת ריאות ובדלקת מעי. הטיפול בשתי הדלקות היה סביב השעון ולווה בביקורים יומיים של נעמי ושל ג׳אבר הוטרינר.

     

    על מנת לשקם את רגליה של סטייסי ולגרום לה ללכת באופן עצמאי נעמי מגיעה מידי יום ביומו, מדקרת, מעסה ועושה פיזיוטרפיה ואכן מיום ליום אנו רואים את שיפור וקפיצה משמעותית. איך הזמן הוא לרעתנו, סטייסי גדלה והופכת לכבדה יותר ולכן אנו במירוץ כנגד הזמן. לאחר מאמצים רבים הצלחנו לבנות עבורה מתקן שמאפשר לה להתנייד.

     

    תמר ומיקי נראים גדולים מאחר והם "פטמים". כן, זה נורא כמו שזה נשמע. פטם הוא זן שהונדס גנטית לגדילה מואצת, כך שבגיל חודש כבר הגיעו השניים לגודל של תרנגול בן שנתיים והיו מיועדים לשחיטה.  הם חולצו על ידי מיטל וכשהיא הושיטה את ידה, מיד טיפסו עליה והתכרבלו בחיקה.



    מאיה וג'ני הגיעו אלינו בזכות מתנדבת צעירה ומלאת חמלה, שלחצה על אביה להציל טלאים מדיר של חבר שהכיר. כשקיבלנו אותן לראשונה, הן היו מפוחדות והתרחקו מכל מגע אנושי.

     

    לאט ובעדינות ניסינו לתת להן בקבוקי האכלה, אך התאומות היפות האלה רחרחו את הבקבוק ולא הצליחו לשתות ממנו. דאגנו. הן היו רעבות והשעות חלפו בלי שבא דבר אל פיהן.

     

    יצרנו קשר עם המשפחה שהביאה אותן וביקשנו לשאול בדיר שבעליו סירב להיחשף, עם איזה בקבוק האכילו אצלם את הטליות. אז נחשפה האמת הקשה - הטליות לא אכלו מבקבוק, הן ינקו מאמן עד רגע הגעתן אלינו, אך עכשיו האם מיועדת לשחיטה מיידית ולכן הסכימו להפריד ממנה את הטליות.

     

    מאיה מזל וג'ני - דיירי חוות החופש (צילום: תמר אלמוג)
    מאיה מזל וג'ני - דיירי חוות החופש(צילום: תמר אלמוג)
     

    לרגע הזה אף אחד לא הכין אותנו. איך יכול להיות שאנחנו הפרדנו תינוקות מאמא שלהן? התגובה הרגשית החזקה שלנו גרמה לאותו האיש שהציל את ג'ני ומאיה לפנות שוב אל הדיר, להתחנן ולקבל הסכמה להוציא גם את האמא שלהו אל חיי חופש בחווה.

     

    למחרת בבוקר היא הגיעה. מזל. הנסיעה עברה עליה בפחד, אך כשהגיעה שמעה את הקטנות קוראות לה ברעב ובגעגועים מתוך החווה. אף עין לא נשארה יבשה כשמזל התאחדה עם ג'ני ומאיה.

     

    כנראה שאף אחד מאתנו לא ישכח לעולם את הרגע שבו נפגשו שוב לאחר ההפרדה האכזרית. הרגע שבו מזל ליקקה באהבה ובדאגה את שתי בנותיה הקטנות ונתנה להן לינוק שוב.

    לאחר תהליך קליטה עדין ומכבד, בו לא נתנה מזל לטליות להתקרב לאף אדם, פיתחו השלוש אמון בצוות החווה ובמתנדבים.

     

    היום, הן מתקרבות אלינו לליטופים, אוכלות מכף היד המושטת אליהן ואפילו מתלוננות בקול רם אם הארוחה שלהן מתעכבת בדקה או שתיים. והכי משמח? שלושת היפות האלה אימצו באהבה את ברוך, זקן השבט שלנו וכל הארבעה מסתובבים בחופשיות ובשמחה בכל רחבי החווה ולא שוכחים גם לשחק לפעמים עם גארי ואיילי הותיקים.

     

    ג'ני נקראת על שמה של ג'ני בראון, המייסדת של חוות ההצלה וודסטוק שבארה״ב אשר קיימת כבר מעל לעשור. חוות וודסטוק היא החונכת של חוות החופש. מאיה נקראת על שמה של מאיה אלקולמבר אשר אחראית על ניהול עמוד הפייסבוק בעברית של חוות החופש. 

     

    חווה היא במילה אחת: חוויה. חוויה של גדייה מלאה במרץ, שמחה, אמון ואהבה, כאילו מעולם לא נמצאה שרועה ומיובשת על-פני כביש מהיר. כאילו מעולם חייה לא היו תלויים על בלימה.

     

    חווה נמצאה על-ידי אדם דואג ואכפתי שאסף אותה מהכביש והסיע אותה למרפאה הוטרינרית בכפר יונה, שם מצאה חווה בית דואג ואוהב אצל אור – בחורה מקסימה שאימצה את חווה שלושה חודשים ודאגה לה במסירות ואהבה אינסופית.

     

    חווה דיירי חוות החופש (צילום: עדן גבאי)
    (צילום: עדן גבאי)

     

    לאחר שלושה חודשים, חווה, שנגסה מכל חפץ איתו באה במגע, כבר לא התאימה לחיי בית, וכאן אנחנו נכנסנו לתמונה; אור פנתה אלינו וגוללה בפנינו את סיפורה של חווה, ומיד היה לנו ברור שזוהי הדיירת החדשה המצטרפת לחוות החופש.

     

    כיום, חווה כבר בבית החדש בחוות החופש, ממשיכה ואף מקפידה לנגוס מכל הבא ליד, לקפץ, להתרוצץ ובעיקר לשעשע את מתנדבי החווה ושאר דייריה. בביטחון מלא נוכל לומר, בחוות החופש יש גם ליצנית חצר.

    עדית רומנו ומיטל בן ארי, יוזמות מיזם "חוות החופש"  | לאתר חוות החופש ולעדכונים יומיים בעמוד הפייסבוק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים