והגדת לבנך: קודם תלמד לשתוק
הקבלה מזהה את חג הפסח כמייצג את חוש הדיבור, ומי שיש לו את החוש הזה יידע מתי לומר דבר ומתי לשתוק. יצחק אהרון על הקשר שבין דיבור לליל הסדר ולחירות הנפשית של כל אחד ואחת מאיתנו
מאחר שהמושגים המשמשים בשפת הקבלה מייצגים את החוקים, הכוחות והמבנים הפועלים ומרכיבים את המציאות הכוללת, הם קשורים זה בזה בהתאמה למבנה אותו הם מבקשים לחשוף ולבאר. מושגים ומונחים רבים קרויים בשמות מוחשיים וגופניים והיכולת לעמוד על טיבו של דבר או אדם נקראת בעולם המושגים הקבלי-חוש.
לכל הטורים של יצחק אהרון בתחום הקבלה
חמישה חושים ניתנו באדם ויש שמייחסים לאדם חוש שישי נסתר, חסר שם וחמקמק, כזה שיושב עמוק בבטן ומתפרץ כאשר השכל מתקשה, ואז הוא נהיה גורם מתווך בין השכל לרגש ולעיתים אף מכריע ביניהם, לא תמיד באופן רציונאלי מוסבר ומנומק ובכל זאת אין בכך כדי לשלול את השפעתו העצומה עלינו.
בעוד שחושי הגוף הם אברי הקליטה המתארים את המציאות החיצונית בדרך שבה אנו חווים אותה, חושי הנפש מורכבים יותר ומהדהדים בנפשנו.
אז אם בחושים עסקינן, הקבלה מזהה את חג הפסח כמייצג את חוש הדיבור. להיות בעל "חוש דיבור" הווה אומר לדעת לדבר באופן מתוקן מדוד, רגיש וברור. כך נדע מתי לשתוק, מה לומר ואיך לומר במצבים מסוימים.
חודש ניסן הוא החודש הראשון "החֹדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב', ב). והחוש של חודש ניסן, הראשון שיש לפתחו, הוא "חוש הדיבור". קרי, החוש הנלווה לניסן, חוש הדיבור, אף הוא החוש הראשון משום שהוא מאפשר לנו הבעה עצמית וביטוי של רצונותינו ומחשבותינו.
הנקודה המרכזית בלילה זה היא ארבע הקושיות, דהיינו החירות לשאול לחקור ולפתוח דיון מעמיק בין כל המסובים בסיפור יציאת מצרים. בספר יצירה (ספר הקבלה הראשון) נאמר:" המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר וצירפן זה בזה וניסן בשנה". ללמדנו כי עניין השיחה והדיבור תופסים מקום עיקרי בערב ליל הסדר, היות שהחירות המדוברת אינה נוגעת רק לשעבוד הגוף.
בפסח מודגשת החירות הנפשית שלה זקוק האדם מתוך חופש הדיבור עד אשר הוא פוצה פיו בבחינת פה - סח לשם קיום מצוות "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". חז"ל פרשו לפנינו שלוש מערכות שונות המונות שנים עשר חלקים: שנים עשר חודשי השנה, שנים עשר חושים ושנים עשר שבטים וציינו את הקשרים המובהקים ביניהם. למשנתם הדרך הטובה ביותר להעמיק ולהבין את מהות "חוש הדיבור" היא להיעזר במודל שבטי ישראל.
השבט המיוחס לחודש ניסן הוא שבט יהודה. אף שיהודה לא היה הבכור לבית יעקב אבינו (הרביעי מבין אחיו), הוא ניחן באופי המנהיגותי ביותר. תכונת המנהיגות עברה בירושה לצאצאיו: שבטו הפך להיות השבט המוביל במדבר, נשיאו היה הראשון להעלות קורבנות במשכן, ולימים יצאו ממנו אישים חשובים ביותר בהיסטוריה המקראית של עם ישראל: נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, כלב בן יפונה, בֹּעז השופט, המלך שלמה, המלך חזקיה, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. אף המלך החשוב ביותר, דוד המלך, שמזרעו עתיד לבוא "משיח בן דוד, בא משבט יהודה.
אילן יוחסין זה של שבט יהודה מייצג ומגלם את כוח המנהיגות והמלכות ואכן ניסן נקרא "ראש השנה למלכים" ההקבלה בין יהודה לחוש הדבור מלמדת כי דיבור מתוקן קשור במנהיגות. תכונתו העיקרית של המנהיג היא כוח דיבורו, בהיעדר יכולת לדבר באופן משכנע ובטוח מאבדת המנהיגות את אמון הציבור.
אחד הכינויים למנהיג בתלמוד הוא 'דַבָּר'. מנהיג אמיתי יודע לבטא במלים את רחשי החברה, וכן להשפיע בדיבורו על המורל והמעשים. הוא יודע להתנסח באופן שמילותיו משכנעות וחודרות ללב השומעים. לפי אגדת חז"ל נשיא שבט יהודה ,נחשון בן עמינדב, הוביל אחריו את ישראל ונכנס לים סוף עוד בטרם נקרע להם הים. בזכות מסירותו לקיים דבר ה' "דבר אל בני ישראל וייסעו" . בפסוק זה עיננו הרואות איך הדיבור נקשר במנהיגות.
שני האישים המלכותיים והמנהיגותיים ביותר בתנ"ך, יהודה ודוד, לא הוצגו כמושלמים אלא בכך שהיו מסוגלים להודות בטעויותיהם. המקרא אינו מנגיש לקורא את סיפור חיי "גיבורי המקרא" באופן מתחנף ומאדיר המייפה את מעללי המנהיגים אלא נוהג בשקיפות מלאה וחושף את חולשותיהם, וחטאיהם ואין לראות בכך משום רע ככתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ).
הסיבה לכך נעוצה בראייה יהודית מחנכת לפיה אין לראות בשלמות מטרה לכשעצמה אלא ההודאה באי השלמות היא זו המחברת בין שני הפכים. כלומר, מנהיגות בטוחה בעצמה היא זו המסוגלת מחד לסמכותיות, לנשיאות ולהשמעת דברים בטון בוטח ומאידך קיימת בה עין בוחנת המביטה פנימה המכפיפה את המנהיג לענווה והבנה כי גם מנהיג המורם מעם ככלות הכול הוא כאחד האדם פגיע, פשוט וחולף.
בהיעדר הפנמת החולשות נעדרת אף היכולת להזדהות עם הציבור ונמוגה עמה היכולת להשפיע. לפיכך לפני שפוצים פה ומגלגלים מילים יש לדעת לשתוק קודם. לנשום עמוק ולהרגיל את הפה להודות בטעות ולהתנצל. ההבנה שכך ראוי להשתית את הנהגותינו עושה אותנו ראויים להשמיע את דברינו בכבוד.
ניתן לומר שכוח הדיבור מבטא את הפן המנהיגותי של כל אחד ואחת מאתנו. המסורת היהודית רצופה באירועים היסטוריים דרמטיים, אולם מבחינת התורה, האירוע ההיסטורי החשוב ביותר בתולדות עם ישראל הוא יציאת מצרים ובליל הסדר מצוות "והגדת לבנך " מקשרת כל הורה למנהיגות ולאחריות שהרי כל הורה וילד זקוקים לקשר חיובי ביניהם וקשר אמיץ שכזה נולד מדיבור, רגיש בגובה העיניים ומילים היוצאות מהלב חודרות ללב. ליל הסדר הוא נקודה בזמן הבאה לאחד, ללכד ולחבק את כל ישראל באשר הם.
חג שמח פסח כשר ושמח.
יצחק אהרון, "חכמה " מרכז לקבלה
לפנייה לכתב/ת 
