הקלטה נדירה: חלוקת תעודות הזהות הראשונות בישראל

"אדוני שר הפנים, אדוני שר התחבורה, יושב ראש מועצת המדינה, רבותיי, זכות גדולה וכבוד גדול נפלו בחלקי בבוקר זה של י"ח בטבת לחלק את התעודות של זיהוי לשרים, לחברי מועצת המדינה, לחברי מועצת העירייה, למייסדיה של תל אביב ומנהלי המחלקות של המדינה ושל העירייה". במילים אלו נפתח נאומו של ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח במהלך טקס הענקת תעודות זהות לוותיקי תל אביב ששודר בשרות השידור הישראלי בארץ ובתפוצות ב-19 לינואר 1949.

לכתבות נוספות בסדרת "כמו אז":

איך קיבלה הסוסיתא את שמה?

ההצגה הראשונה בישראל

זוכרים את הארטיק העברי הראשון?

הפאשניסטה הראשונה בישראל

הימים ימי ערב בחירות ראשונות במדינה צעירה בת תשעה חודשים. בעוד ימים בודדים, בכ"ד בטבת תש"ט, ה-25 בינואר 1949, יתקיימו הבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת - שלימים תקרא "הכנסת". ההכנות בעיצומן. חודשיים קודם לכן, ב-8 בנובמבר 1948, הוטל עוצר בן שבע שעות על אזרחי המדינה, במהלכו נערך מפקד אוכלוסין ששימש בין השאר להכנת ספר בוחרים. במקומות שונים ברחבי הארץ התקיימה חלוקה של תעודות זהות לאזרחי המדינה, תעודות שיאפשרו השתתפות בבחירות הקרבות.

מתוך טקס חלוקת תעודות הזהות הראשונות(צילום באדיבות הספרייה הלאומית)

בתל אביב נערך טקס חלוקות תעודות זהות חגיגי במעמד מכובדים שונים. שר הפנים הראשון מר יצחק גרינבוים היה לאזרח הראשון שזכה בתעודת הזהות המיוחלת. אחריו עלו ובאו בזה אחר זה נשיא מועצת המדינה, סגן ראש העיר, שר התחבורה ואפילו הגברת אידלסון, יקירת העיר בת ה-70, שמרוב התרגשות שינתה בנוסח ברכת ה"שהחינו" שקראה.

שירות השידור הישראלי "קול ישראל" תיעד ושידר את המעמד ההיסטורי, ואותן הקלטות כמו מחיות מחדש את האירוע החגיגי. חמש שניות של קול מספקות כדי להחזיר את המאזין לשנת 1949; המבטא המזרח-אירופי הכבד, הפאתוס והחזון: "ברשות ראש העיר וברשותכם גבירותיי ואדוניי, הריני מתכבד לפתוח את האסיפה (אסייפה – בצֵירֵי) הבלתי רגילה הזו" קרא יצחק גרינבוים, שר הפנים הראשון של מדינת ישראל. גם עיתוני הארץ דיווחו על המאורע החגיגי: "חלוקה חגיגית של תעודות הזיהוי לוותיקי תל אביב...". אפילו יהודי התפוצות זכו לדיווח חי: "לאחר החלוקה שידרו מר רוקח ומר גרינבוים את דבריהם ברדיו-טלגרף ליהדות אמריקה". הצלם דוד אלדן מלשכת העיתונות נכח גם הוא במקום והקפיא את הרגעים ההיסטוריים מבעד עדשת מצלמתו. האזינו להקלטה.

לעוד סיפורים מהספרייה הלאומית היכנסו לבלוג הספרנים .