כמה עולה אשה?

הבוקר הגישה המדינה כתב אישום נגד אחד, רועי סעדון, בסך הכל בן עשרים. והנה מה שמיוחס לו: שתמורת 8,000 דולר קנה אשה. כך, בפשטות ובלי מרכאות, בידיעה הקטנה שקראתי במבזקי ynet. ושהוא קנה אותה למען תספק שירותי מין לו ולאחרים. גם כאן לא הופיעו מרכאות: "שירותי מין" הם לפעמים לשון נקייה לאונס מתמשך, אבל לקוראי ידיעות קטנות קל יותר לעכל לשון נקייה מאשר אמת מחרידה. עוד נאמר בידיעה שהוא התעלל בה, איננו יודעים כיצד. ושהוא קרא לה בשם המפורש "עבד". ושהיא – בטרם נמחק צלם האנוש שלה בידיו של סוחר עבדים בן עשרים – הגיעה הנה מחבר המדינות.

האשה האופטימית שמקננת בתוכי עדיין רוצה להאמין שמדובר בחלום בלהות, אבל הרי כולנו כבר יודעים שלא מדובר במקרה ראשון. כבר נחשפנו לזוועה של סחר נשים, כבר ראינו תמונות מפשיטות משטרתיות על בעלי "מכונים" ששיעבדו נשים לזנות, ועדיין הנושא חבוי בעמודים הפנימיים, במבזקים הקטנים, במה שחולף בתודעה, מעורר אימה וגועל לרגע ונדחק הצידה מפני השאלות החשובות באמת, כגון מי יהיה שר הבינוי והשיכון בממשלת שרון הגדולה.

ואיזה שר בממשלה הזאת יהיה אחראי על חקיקה דרקונית שתמנע סחר בנשים? ומתי נראה את משמרות המחאה הפמיניסטיות מתייצבות יום יום למשפטו של מר סעדון ומי יסעד את האשה ששמה לא שורבב לידיעה – ובצדק – ומי יחזיר לה את מה שנגזל ממנה, את תחושת החירות שבלעדיה אדם אינו אדם?

אני מניחה שהאשה שנקנתה ועונתה והושפלה איננה אזרחית ישראלית. "נשים מחבר העמים" - גם זה סוג של לשון לא לגמרי נקייה לתיאור מי שאינו נמנה עם השבט שלנו. זה שנים נהוגות אצלנו נורמות אפלות של ניצול על גבול השעבוד כלפי מי שאינם בני השבט. כל מתנדב מתחיל בעמותה למען עובדים זרים יודע את זה: במדינה שבה מדברים בלי בושה על "יבוא עובדים", משל היו מוצרי צריכה, אפשר גם לומר "קנה אשה" ולא להזדעזע, ובלבד שהאשה אינה בת השבט שלנו.

אני רוצה לקוות שבין תפירת קווי יסוד לתפירת חליפות יקום סוף סוף בכנסת לובי למען זכויותיהם של הדפוקים ביותר שחיים ביננו. "גר, יתום ואלמנה" קוראים להם במקרא, ומחובתם של חברי כנסת יראי שמיים לעשות למענם לא פחות מאשר למען בוחריהם. "נשים מנוצלות" קוראים להן בשיח הפמיניסטי, ומחובתן – וחובתם – של חברות הכנסת וחבריה לעשות למענן, גם אם העשייה אינה מיתרגמת להזמנות תכופות לתוכניות המלל בטלוויזיה.

סביב הסחר הגלוי בעובדים זרים, סביב סחר בנשים וניצולן המיני המזוויע, אפשר להקים לובי חברתי רחב, שיכלול את כל הרבנים בין מחוקקינו שיחברו זה לזה לתיקון עולם ולשם שמיים בלבד, ואת כל מי שכבוד האדם יקר לו, באשר הוא אדם ולאו דווקא מצביע. אפשר, אבל זה לא יקרה.

סדר היום האזרחי של מדינת ישראל אינו כולל את המנוצלים, השקופים, האילמים מלשון וחסרי האזרחות. מלחמתם לא פוטוגנית, אחריותנו להם מודחקת ומוכחשת, ואם יורשע מר סעדון בהאשמות המיוחסות לו, יימצא מי שימדוד את ערך כבודה האנושי של "אשה מחבר העמים" מול עבר צח וטהור של נאשם בן השבט שלנו ש"נכשל" בעבירה ראשונה.

הלשון היא שיקוף אמין של התודעה: "קנה אשה" ו"יבוא עובדים" מחליקים לנו מן המקלדת ללא תחושה קשה של קבס. כך נוח יותר. אבל אם נחשוב לרגע, הבוקר בעצם הוגש כתב אישום נגד מי שנחשד בסחר עבדים. יש בינינו אנשים כאלה. ויש בינינו עבדים ושפחות. דחיקתם לשולי התודעה תתרום רק לעלייה הדרגתית אך בטוחה במספריהם. עדיין ניתן לעשות משהו, בתנאי שבין מחוקקינו יש די בני אדם שמזדעזעים מחייהם של אנשים, ולא מ"תופעות מדאיגות מבחינה מספרית".