שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    סוד ההצלחה של יוסטון ולמה לא תעבור את האלופה

    שיטת המשחק של מייק ד'אנטוני שולטת בליגה ומאמללת הגנות שנשארות בלי מענה, אבל גולדן סטייט ערוכה בדיוק לסגנון הזה

    כל בן אדם שמבין ב-NBA יודע מה מקור ההצלחה של יוסטון. לא, זה לא ג'יימס הארדן, אלא מייק ד'אנטוני ושיטת המשחק החדשנית שלו ששולטת בליגה. אז קודם כל קצת היסטוריה.

     

    בשנות השמונים הייתה מין אמונה בליגה שאם הקבוצות ייפטרו מהגנה אזורית (לא ממש אזורית, אלא האפשרות לעזור ולהיות חצי חצי על שחקן), אז שחקני ההתקפה פתאום יראו יכולות מדהימות, מה שיגרום לרייטינג של ה-NBA לצמוח. זה היה עניין חשוב, כי בשנות השבעים ה-NBA הייתה במשבר מהבחינה הזו ולכן הוסיפו את החוק שנקרא "הגנה לא חוקית", שקבע ששחקנים חייבים לשמור אחד על אחד, שחקן על שחקן. עם זאת, המון אנשים האמינו ומאמינים ששחקנים מסוימים (מייקל ג'ורדן) ניצלו את החוק הזה וזאת הסיבה העיקרית להצלחתם, והיום הם לא היו מצליחים.

     

    מייק ד'אנטוני (צילום: AP) (צילום: AP)
    מייק ד'אנטוני(צילום: AP)

     

    ב-2001 דייויד סטרן החליט להחזיר את ההגנה האזורית ללא הודעה מוקדמת, בשביל שנפסיק לראות את כל הבידודים האלו שלוקחים שעה. ה-NBA כבר הייתה מספיק פופולרית, אז הוא לא פחד מצניחה בלתי צפויה. וגם היה שחקן בליגה שאף אחד לא הצליח לעצור לבד. לשחקן הזה קראו שאקיל אוניל. הליגה לא הייתה מוכנה לשינוי, וקבוצות נתקעו בלי ריווח. זה גרם לקבוצות מסוימות ליפול דרמטית, כי לשחקן הגבוה שלהן היה עכשיו עוד מישהו להתמודד איתו חוץ מהשחקן שהוא שמר עליו, ולא היה לו למי להוציא כדור. מצד שני, כך דטרויט בנתה קבוצת הגנה מעולה וזכתה באליפות. באותה תקופה, כדי לזרוח היית צריך או להיות מהיר וחזק כמו לברון ג'יימס, או שמשחק החצי מרחק שלך היה ברמה גבוהה כמו של קובי ודוויין ווייד.

     

    אבל למזלנו, באמצע שנות האלפיים קיבלנו מין קמצוץ של תקווה לעתיד. זו הייתה פיניקס של ד'אנטוני עם התקפה שרצה מהר.

    ההתקפה הלכה ככה: פיק-אנד-רול של אמארה ונאש, ויש קלעי חופשי מבחוץ. הבעיה הייתה שד'אנטוני לא מאמן הגנה ופיניקס לא הלכה רחוק.

     

    השיטה הייתה בהקפאה עד שהגיעה גולדן סטייט, הפתיעה את הליגה עם השלשות שלה ולקחה אליפות. אחרי עונה נוראית של יוסטון, ד'אנטוני חזר לליגה ולקח את הקבוצה - וזה כבר היה לעידן שמותאם לו. הוא לקח את יוסטון למקום השלישי במערב (הפסידה לסן אנטוניו בחצי גמר המערב בשנה שעברה), והבין שמשהו חסר בשיטה. המשהו הזה היה כריס פול. ההתקפה הקודמת הייתה צפויה והתבססה על הארדן בלבד. עם פול, יוסטון לקחה את השיטה לרמה אחרת לגמרי - לרמה שבה היא לגמרי שולטת ב-NBA.

     

    ג'יימס הארדן יוסטון רוקטס ניו אורלינס פליקנס (צילום: רויטרס)
    ג'יימס הארדן(צילום: רויטרס)

     

    ברגע שפול או הארדן מורידים את הכדור יש פיק, יש ריווח, ויש צלפים שעומדים בכל עמדה לשלשות. הם גם שני מכדררים שיכולים להפיל כל שחקן ב-NBA. זה גורם לקבוצות לשמור אחד על אחד כמו פעם ולהביא עזרה בצבע, אבל זה לא עוזר כי אז נשאר שחקן לשלשה פנויה - זה כמעט כאילו אין לך מוצא. בנוסף להכל, אתה לא יכול להרשות לעצמך להעלות שני ביג-מנים באותו הזמן, כי יוסטון פשוט תעשה פיקים ותשאיר את פול או הארדן לבד נגד סנטר עם רגליים איטיות. זו הסיבה להצלחה.

     

    וזאת בדיוק הסיבה לכך שיוסטון לא תנצח את גולדן סטייט. הווריורס כ"כ טובים ועמוקים, שהם יכולים להעמיד כמעט בכל רגע נתון חמישייה בה כל שחקן יכול לשמור על כל שחקן ביוסטון. פה עומרי כספי יכול להיות משמעותי, כי הוא בדיוק מהשחקנים שיכולים לשמור נגד יוסטון. אני חושב שסטיב קר אפילו חזה עד כמה ההתקפה של יוסטון תהיה שימושית וטובה, ובנה קבוצה שתתאים לכך. ובהכנה מראש לטוקבקים: לכל קבוצה יש 15 שחקנים עם חוזה לפלייאוף שנקבעים מראש. 13 (אחד למקרה חירום) מהם משחקים. אם כספי לא יהיה בפלייאוף, זה רק מסיבה כספית. דמיאן ג'ונס (ברור שכספי יותר טוב) חתום על חוזה רוקי נמוך, מה שעלול לגרום לכך שהוא יועדף.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים