צעדת הייאוש של חמאס
הפופולאריות בקרב הפלסטינים יורדת, התנועה היא כישלון כלכלי, יעילות המנהרות בסימן שאלה והעולם הסוני רואה בה בוגדת. "צעדת השיבה" היא תוצאה של שרשרת מכות שנחתו על הנהגת חמאס. וכן, צה"ל פעל כראוי
גבול רצועת עזה ביום שישי(צילום: AP)
אירועי הימים האחרונים סביב גדר הגבול בין ישראל לעזה – בשום אופן אין להגדיר אותם "הפגנה" – הם השלב האחרון במעגל קסמים של כישלונות שאליו נכנסה תנועת חמאס ב-2007, ומאז היא לא מצליחה לצאת ממנו.
מאז ההשתלטות שלה על הרצועה ביוני 2007, תוך חיסול וגירוש השלטון המושחת של הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן, עברה חמאס שלושה סבבי לחימה רשמיים גדולים (עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן) בנוסף לכמה עימותים לכאורה מוגבלים יותר אבל מבחינתה קטלניים לא פחות (דוגמת מבצע גשמי קיץ אחרי חטיפת גלעד שליט).
העימותים החוזרים ונשנים עם צה"ל העמיקו לא רק את הפגיעה הכלכלית בארגון, אלא - גם אם זה לא נראה כך לעין הישראלית הממוצעת – גם את הפגיעה במעמדה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה. זמן קצר בלבד חלף בעשור שעבר אחרי ההשתלטות על הרצועה, והנהגת חמאס התגלתה כאכזבה גדולה עבור התושבים שעל גבם רכבה. בדומה לקודמתה היא מושחתת כלכלית, וגרוע מזה – מוסרית.
חמאס, שאת תדמיתה ביססה עם ייסודה בשנות ה-80 על רגישותה מיוחדת לציבור, בזכות פעילות ענפה של תרומה וסיוע לחלשים, הסתאבה ככל שחלף הזמן וכוחה הפוליטי והצבאי גדל, וכיום, פרט למשכורות לחייליה, הפסיקה כמעט לחלוטין לעזור לאוכלוסייה ולחלשים.
בדומה לקרוביה האידיאולוגיים - האחים המוסלמים בירדן בשנת 92' - גם חמאס מצאה את עצמה מתנגשת בחומה כלכלית, וכיום היא מתקשה לפרנס את הפלג הצבאי היקר עד מאוד שלה. היא השקיעה מאות מיליוני דולרים בחפירת עשרות מנהרות טרור, אולם אם אכן תושלם בניית המכשול הישראלי בהתאם לציפיות של צה"ל, הרי שההשקעה האדירה תרד לטמיון ועלולה לשמש לא יותר מבית קברות ומצבות ללוחמיה החופרים.
בתוך כך כשל ניסיונה של חמאס להלביש על הרשות הפלסטינית את פרנסת החלק האזרחי של עזה, והתנועה נשארה תקועה עם שני מיליון תושבים שאינה יודעת לכלכל, בוודאי כשהגולם הצבאי המפלצתי שהקימה קם על יוצרו.
והבעיות הפנימיות ברצועה הן רק חצי מהצרה של חמאס, שנתפסת כבוגדת בזרם הסוני במדינות ערב ובאחים המוסלמים בשל שיתוף הפעולה עם איראן השיעית, המממנת את הטרור שלה ורואה בה את הזרוע הדרומית של טהרן נגד ישראל, בנוסף לחיזבאללה בלבנון מצפון ולכוחות בסוריה בצפון-מזרח.
לא לחינם מתרבים בשנים האחרונות הסימנים להתחממות – גם אם בוודאי לא רשמית או פומבית – בין ירושלים לבין העולם הסוני שבראשו מצרים, סעודיה, ירדן ונסיכויות המפרץ, שמפנימות על רקע המצב הגיאו-פוליטי המסתבך באזור שלא ישראל היא הבעיה במזרח התיכון. אם כבר, אז להיפך: בשל העימות שלה עם הציר שמובילה איראן, ישראל עשויה להיות דווקא הפתרון. ואלה חדשות רעות לחמאס.
צריך להדגיש זאת: מדובר בעניין דתי ואיסלאמי-פנימי. שיתוף פעולה עם איראן מהווה בגידה בסונא. העולם הסוני, שהתאכזב מהמעצמה האמריקנית בימי אובמה וטראמפ, מבין כעת שישראל היא היחידה שמסוגלת להדוף את התוקפנות הפוטנציאלית של איראן. האגו של החמאס, וממילא מחויבותה למאבק בישראל, לא יאפשרו לה להצטרף לתפיסת העולם החדשה.
כל הגורמים הללו – המאבק של ישראל במנהרות, הירידה בתמיכה בקרב הפלסטינים, המצב הכלכלי המידרדר ברצועה והניתוק מהעולם הסוני הסובב אותה – הם שהובילו את חמאס למצוא דרך חדשה להילחם בישראל, והתוצאה היא האירועים על הגדר. "צעדת השיבה" היא ניסיון ציני של חמאס להגיע לכותרות ולקבל לגיטימציה בינלאומית.
ועל כן, על התקשורת בישראל לחדול מהשימוש במונח "הפגנה". מה שראינו על הגדר ביום שישי לא היה הפגנה. מאז נסיגת צהל מהרצועה ב-2005, היחידים שהעזתים יכולים להפגין נגדם הם אנשי הנהגת חמאס. לפיכך, בניגוד לביקורת, צה"ל התמודד בצורה יוצאת מגדר הרגיל מול אלפי בני אדם, מי מהם טרוריסטים, שצבאו על הגדרות. צריך לקבוע משוואה שכל איום בפגיעה בחיילי צה"ל, כולל בקבוקי תבערה ואבנים, קל וחומר ניסיון לחצות את הגבול לכיוון ישראל - יתקל ביד ברזל ותגובה קשה של החיילים.
ובינתיים, בזמן שהנהגת חמאס פועלת להניע את "צעדת השיבה", על מקבלי ההחלטות בישראל לפעול לפגיעה ביעדים בעזה כי האירועים על הגדר הם רק התחלה: חמאס מנסה לגרור אותנו לסבב לחימה נוסף שישרת את האינטרס האיראני, שהוא העסקת צה"ל ושירותי הביטחון בדרום, במקום באיומים רציניים הרבה יותר במקומות אחרים.
ויקטור בן עמי, בכיר שב"כ בדימוס, הוא מנכ"ל חברת green-house
לפנייה לכתב/ת 
ויקטור בן עמי
מומלצים
