שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    אם אני לא טסה, אף אחד לא יטוס

    העתירה שהגישה "אל על" נגד האישור שניתן ל"אייר אינדיה" לטוס מעל סעודיה מזכירה קומוניזם: עדיף שכולם יהיו עניים, העיקר שהשוויון יישמר. נראה שהסיבה האמיתית למהלך היא ניסיון לקבל עוד סובסידיות מהמדינה


    ארכיון (צילום: דני שדה) (צילום: דני שדה)
    ארכיון(צילום: דני שדה)

    לאחרונה נפל דבר בישראל: בפעם הראשונה בתולדות המדינה יוכל מטוס לעבור מעל ערב הסעודית בדרכו אל ישראל וממנה. בשלב זה מי שזכתה בהיתר הנדיר הזה היא חברת התעופה הלאומית של הודו, אייר אינדיה, אך מעריכים שבקרוב יזכו בכך גם חברות זרות אחרות.

     

    לקריאת העתירה המלאה - לחצו כאן

     

    ההיתר הזה הוא לא רק בעל השלכות מדיניות מרחיקות לכת המשקף התחממות חסרת תקדים ביחסה של סעודיה כלפי ישראל. הוא מהווה גם בשורה משמחת עבור כל ציבור הנוסעים שפניהם אל הודו ואל המזרח הרחוק, שכן הנתיב החדש צפוי לחסוך כשעתיים-שלוש ממשך הטיסה להודו וחיסכון זה מביא כמובן גם לירידה של מאות דולרים במחיר הכרטיס.

     

    השינוי הזה יקרב את מדינת ישראל למעצמות הכלכליות המתפתחות במזרח הרחוק, כמו הודו, סין וקוריאה, ויסייע בהידוק היחסים הטובים הנרקמים עמן. גם הטיסה לאוסטרליה תתקצר באופן משמעותי.

     

    ואולם, בשעה שראש הממשלה שלנו חוגג, וציבור הנוסעים ואנשי העסקים חוגגים איתו, חברת אל-על לובשת שק ומתלוננת קשות על מר גורלה. לאחרונה היא אף הגישה עתירה לבג"ץ בגין אפליה, שבה היא דורשת מהמדינה לבטל את היתר הטיסה שהיא העניקה לאייר אינדיה. לטענתה, היתר זה יוצר תנאי תחרות בלתי הוגנים, שכן חברת אל על, בתור חברה ישראלית, לא יכולה לזכות באישור לטוס מעל סעודיה.

     

    במבט ראשון, יש משהו מן הצדק בטענתה של אל על. תנאי לתחרות הוגנת הוא קיום תנאים שוויוניים בין החברות, ומצב שבו חברת התעופה הלאומית של ישראל מופלית לרעה בשל היותה ישראלית הוא באמת מקומם. מצד שני, לא מתקבל על הדעת שמדינת ישראל תוותר על פריצת הדרך המדינית שכרוכה בתקדים הזה, שיש בו כדי לכרסם כרסום נוסף בחרם הערבי המלווה את המדינה מאז הקמתה, ואפילו לפני כן. גם אין זה הגיוני שהמדינה תשלול מציבור הנוסעים ומכלכלת ישראל את האפשרות ליהנות מפריצת הדרך הזו.

     

    הדרישה של חברת אל על שלא להעניק היתר לחברות זרות להפעיל טיסות שעוברות מעל סעודיה כל עוד היא לא תוכל לקבל אישור כזה, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה – גזורו!", היא דרישה מרחיקת לכת, ואפילו על גבול האבסורד.

     

    היא מזכירה את האידיאולוגיה שעמדה ביסוד משטרים קומוניסטים אשר העדיפו שכולם יהיו עניים ובלבד שלא יופר עיקרון השוויון. קשה להאמין שגם חברת אל על באמת מאמינה שמבוקשה יינתן לה. סביר יותר, שהעתירה מהווה אמצעי כדי ללחוץ על המדינה להעניק לה סובסידיות נוספות על אלה שהיא כבר מקבלת לשם מימון הוצאות הביטחון שלה.

     

    גם בהקשר זה, הסובסידיה מבוססת על טענה של תנאי תחרות בלתי שוויוניים, קרי, שבגלל היותה חברה ישראלית, לאל על יש הוצאות ביטחון גבוהות יותר מחברות אחרות (הגם שלא בטוח שהבדל זה מצדיק מימון של 97% מתקציב הביטחון של החברה).

     

    ואולם, לפני שהממשלה תסכים להרעיף מיליונים נוספים מכספי משלמי המסים על אל על, כדאי לזכור שהחברה גם נהנית מיתרונות תחרותיים מיוחדים שאין לחברות זרות, כמו רמת הכשרות הגבוהה יותר של המזון שהיא מגישה, הנאמנות של ציבור הנוסעים היהודי והישראלי לחברת התעופה הלאומית של ישראל, ורמת הביטחון הגבוהה יותר שהיא יכולה להבטיח לנוסעיה.

     

    גם אין לבטל את האפשרות שבעתיד גם חברת אל על, או חברות בנות שלה, יוכלו לקבל היתר טיסה מעל סעודיה. אלא שלשם כך יש צורך שתהליך הנורמליזציה בינינו לבין הסעודים יתחיל להתקדם אט אט, וכידוע גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן.

     

    אריה רייך הוא פרופסור למשפטים, מומחה למשפט כלכלי בינלאומי, אוניברסיטת בר-אילן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים