שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קיבוץ ניכה רנטה מניצול שואה - ויחזיר 345 אלף שקל
    הכסף קוזז מקצבאות שמשלמת גרמניה לקשיש חבר כפר הנשיא, לכאורה בהתאם לתקנות הפנסיה. אבל בית המשפט קבע: לא הוכח שמדובר בפנסיה
    בית משפט השלום בצפת קיבל לאחרונה את תביעתו של ניצול שואה בשנות ה-90 לחייו נגד קיבוץ כפר הנשיא שבו הוא חבר, והורה להחזיר לו כ-345 אלף שקל שנוכו שלא כדין מכספי הרנטה שהוא מקבל מכוח הסכם השילומים עם גרמניה.

     

    התובע מקבל את הרנטה בגין אובדן משפחתו בשואה ועל הנזקים שנגרמו לו בהיותו ילד. ליבת המחלוקת נגעה לסעיף בתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), שלפיה היישוב רשאי לנכות מכספים המגיעים לחבר בגיל הפרישה "כל סכום שנצבר על שם החבר או שהוא זכאי לו או שהוא מקבל כגמלה או כתשלום אחר בעל אופי פנסיוני ולמעט קצבאות הביטוח הלאומי".

     

    הקיבוץ טען שהרנטה היא פנסיה לכל דבר שאותה רכש עבור חבריו בתחילת שנות ה-80 מן הביטוח הלאומי הגרמני. לדבריו, רכישת הפנסיות מגרמניה (ולא מחברת ביטוח ישראלית) נבעה מכך שהביטוח הלאומי הגרמני הקנה לקיבוץ תנאי רכישה טובים. כלומר, מדובר בפנסיה, רק כזאת שמשולמת מקרן גרמנית.

     

    על רקע זה, ביוני 2016 דחה השופט דניאל קירס את תביעתו של הקשיש, אולם בעקבות ערעור שהגיש למחוזי הוחזר התיק לבית משפט השלום בנימוק שלא נמצא בסיס הולם למסקנה שלפיה הוכח שמלוא הרנטה היא הפנסיה שנקנתה עבור התובע. נקבע שעל בית משפט השלום לברר אם הקשיש קיבל רנטה לפני רכישת הביטוח, ואם קיבל - אם התשלום שהוא מקבל היום מן המל"ל הגרמני עולה על הרנטה שקיבל קודם לרכישה.

     

    למעשה, לא הובאו ראיות של ממש לכך שהתובע קיבל רנטה לפני רכישת הביטוח, או לכך שההפך הוא הנכון, ומכאן שהשאלה על מי רובץ נטל ההוכחה הפכה למכרעת. הפעם הבהיר השופט קירס בפסק הדין שהקיבוץ הוא שצריך להוכיח את קיומו של סכום הניתן לניכוי מצרכי החבר בגיל פרישה לפי "תקנות הערבות ההדדית", זאת לנוכח לשון התקנות ובשל התכליות שהן באו להגשים.

     

    בסופו של דבר, לנוכח העדויות והראיות שהתווספו בהליך המשלים, הגיע השופט למסקנה שהקיבוץ לא הצליח להוכיח שסכום כלשהו מתוך הרנטה מהווה כספי ביטוח פנסיה (להבדיל מרנטה בגין השואה).

     

    עוד נקבע כי הקיבוץ לא הוכיח שהתובע לא קיבל רנטה לפני רכישת הביטוח מהביטוח הלאומי הגרמני, ומכאן גם לא הוכיח שהרנטה כיום עולה על רנטה שקיבל לפני רכישת הביטוח.

     

    "הקיבוץ לא הוכיח סכום מסוים כלשהו, במסגרת הרנטה, שניתן לשייך דווקא לביטוח שנרכש", נכתב. "בהעדר הוכחת סכום הניתן לניכוי, נותרנו עם הכלל המעוגן בתקנה 3(א) לתקנות הערבות ההדדית, בדבר הבטחת מלוא הסכום המעוגן בה לחבר שהגיע לגיל פרישה".

     

    בהמשך הציג השופט קירס פירוט נרחב של הסכומים המגיעים לתובע בגין ניכוי סכומי גמלה פנסיונית בתקופות הרלוונטיות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. התוצאה הייתה שהקיבוץ חויב לשלם לתובע כ-345 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובע: מר עמיאל בן צבי
    • ב"כ הנתבע: עורכי הדין תהילה ללום, קופרשמיט גולדשטיין
    • עו"ד גיא דנה עוסק במיצוי זכויות של ניצולי שואה
    • הכותב לא ייצג בתיק

    פורסם לראשונה 06/04/2018 09:14

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים