יורים מכל הכיוונים / "הכל מקצועי"

שעה ומשהו אחרי שהודח מגביע המדינה הלך חיים סילבס לכיוון האוטובוס ומדי פעם נעצר וסימן אותה תנועה. הידיים נמתחו לצדדים, אומרות "אין מה לעשות". מאמן קריית־שמונה הרגיש בדיוק מה שמאמנים רבים בליגה חווים העונה - לא משנה מה תעשה מול בית"ר ירושלים, בסוף, איכשהו, תספוג. "אנחנו צריכים הרבה מצבים להבקיע", אמר סילבס, "בית"ר הרבה פחות".

צודק. בית"ר מודל 2017/18 היא הקבוצה עם אחוז ניצול המצבים הגבוה ביותר שראינו פה זה שנים. תן לה הזדמנות קטנה - והיא תיקח אותה בשתי הרגליים, פעם בימין ופעם בשמאל, וגם לא מעט עם הראש. כל איבר שולח כדור לרשת. כל שחקן.

שימו לב לטבלת השחקנים שצריכים הכי מעט מצבים כדי לכבוש. יקוב סילבסטר במקום הראשון עם גול על כל 2.5 איומים לשער, וחמישה מתוך עשרת הראשונים בליגה - כולל אנתוני וארן, קלאודמיר פריירה, עידן ורד ואיתי שכטר - הם שחקני בית"ר. גם מי שנמצא עם סילבסטר בראש, יוסי בניון, היה בקבוצה עד לא מזמן.

בית"ר זקוקה לפחות משש בעיטות כדי להבקיע, המאזן הטוב בליגה כמובן, לפני הפועל חיפה ובאר־שבע. מכבי חיפה, כדוגמה קיצונית, זקוקה ליותר מכפול מהמספר הזה. ובכלל, הדיוק בבעיטות של הצהובים־שחורים העונה בלתי נתפס. בדיוק 50 אחוזים מהאיומים של בית"ר הולכים למסגרת. בליגות הבכירות באירופה אין אף קבוצה שמגיעה למספר הזה, כשהקרובה ביותר היא ברצלונה עם 47 אחוזים. זה לא אומר, כמובן, ששכטר יותר טוב ממסי, כי יש הבדל גדול ברמת הליגה, אבל אפשר לקבל פרופורציה עד כמה הנתון נדיר.

לא מדובר באיזו תבנית משחק קבועה, בהרעשה מונוטונית על רחבת היריב, אלא בהפצצה מגוונת. בית"ר הבקיעה הכי הרבה שערים מחוץ לרחבה (קלאודמיר ראשון בליגה עם 6), כבשה הכי הרבה שערי נגיחה (וארן ראשון עם 4), סחטה הכי הרבה פנדלים (שכטר ראשון עם 6, לפחות פי 3 מכל אחד אחר), וחגגה יותר מכולן שערים באמצעות קרן (הממוצע העולמי עומד על שער כל 33 קרנות, בית"ר כובשת כל 15).

קורנפיין ושאלוי. הקבוצה שלהם הייתה הפורייה בתולדות המועדון(צילום: ראובן שוורץ)

וכך, עם 2.3 שערים למשחק, מדובר בבית"ר ירושלים השנייה הכי פורייה בהיסטוריה, כשרק הקבוצה שזכתה באליפות לפני 20 שנה, בראשות שאלוי, פישונט וסביליה, הייתה מוצלחת יותר התקפית.

הדבר המדהים ביותר בהצלחה של בית"ר, שבנוסף לגמר הגביע תתמודד הערב בטרנר על המקום הראשון בליגה, הוא שכמות השערים לא מגיעה מתחכום טקטי, לא מסדר מיוחד בחלק הקדמי, ואפשר לראות זאת בדרך כלל בחלק הראשון של כל משחק. לכן גם לא מעט אוהדי בית"ר מעבירים ביקורת על בני בן־זקן. בית"ר, כמו מחוץ למגרש, בנויה על בלגן. אי־סדר הוא דבר נפלא עבורה. יכולת אישית של שחקנים, אוסף של התעלויות אינדיבידואליות, סוחבים אותה בכל שבוע.

קלאודמיר, מהקשרים האחוריים עם הכי הרבה שערים באירופה העונה, חווה נפילה בעונה שעברה, ופתאום כל כדור חופשי שלו הולך לחיבורים; עידן ורד היה מהמוסרים הטובים בליגה עד הפציעה; אריק סאבו נפלא לאחרונה ומתאים בדיוק ליציאה המהירה קדימה; שכטר מנהיג, ומצליח לבלבל כמעט כל הגנה; וארן וסילבסטר, כבר הראינו, מדויקים בצורה מפחידה.

פרס אופיר

עם השחקנים האלה בית"ר כובשת בצרורות מתחילת העונה, אבל היא חזק במאבק האליפות הרבה בזכות השיפור ההגנתי בתקופה האחרונה. טל כחילה, שקיבל זימון ראוי לנבחרת, הוא הדמות המרכזית באזור הזה, אבל מי שעשה את השינוי הוא קודם כל אופיר קריאף.

קריאף. הביא את השינוי(צילום: ראובן שוורץ)

מזכירים הרבה, ובצדק, את הבינגו בדמות סילבסטר, אבל קריאף הוא רכש לא פחות חשוב שהגיע בינואר. האיכות של קלאודמיר כקשר אחורי היא הנעת הכדור – הברזילאי מחלק הכי הרבה מסירות בליגה אחרי ניקו אולסק, וקריאף במקרים רבים מחפה עליו. הקשר הנוסף, סאבו (הערב אולי ורד יפתח בעמדה שלו), דוחף כל הזמן קדימה, אבל קריאף הוא זה שכל הזמן עולה ויורד ומסייע גם להגנה. הנה ההוכחה הטובה ביותר: בדקות של קריאף במגרש בית"ר סופגת שער כל 128 דקות, ואילו בלעדיו בוריס קליימן מוציא כדור מהרשת כל 69 דקות. הבדל עצום.

את העבודה של קריאף היה אפשר לראות בחצי גמר הגביע. בזמן שבהתקפה, אמרנו, יש המון מקריות, צריך להחמיא לבן־זקן על המהלך שביצע ביום ראשון. קלאודמיר לא הסתדר עם נייג'ל האסלביינק, ובן־זקן שינה. הוא החליף מקומות בין קלאודמיר לקריאף כך שהאחרון היה הקשר האחורי ביותר, ממש ליד הבלמים. להאסלביינק היה פחות חופש.

לבאר־שבע אסור למצמץ

אזור המחיה של קלאודמיר־קריאף יהיה קריטי הערב בטרנר. במקום של האסלביינק יציב ברק בכר את חנן ממן (ולפי דיווחים אולי מיכאל אוחנה), שיקבל שם תמיכה גם ממאור מליקסון. בהנחה שסאבו יעבור לשחק כמגן ימני במקום אנטואן קונטה הפצוע, המץ'־אפ הופך להיות מעניין אפילו יותר.

פריירה. אמן הבעיטות החופשיות(צילום: אבי רוקח)

חלק נוסף שעשוי לקבוע את זהות המוליכה בסיום המשחק הוא המצבים הנייחים. מדובר במשפט נכון עבור כל משחק, אבל הערב במיוחד. בית"ר כבשה בינתיים מספר מופרך של 19 מצבים נייחים העונה - 8 קרנות, 4 בעיטות חופשיות ישירות, 6 מהרמות בבעיטה חופשית, ואפילו שער אחד מהוצאת חוץ - יותר מכפול מכל קבוצה אחרת בליגה. באר־שבע, לעומתה, מתגוננת במצבים נייחים בצורה מדהימה, וספגה רק משלושה. קשה להאמין, אבל הקבוצה של בכר לא ספגה מאף כדור קרן העונה.

בעוד שלמצבים נייחים אפשר להיערך, למשחק השוטף של בית"ר קשה להתכונן כיוון שאין בו כאמור משהו מסודר טקטית. במפגש בין הקבוצות בטדי ראינו מערך לא ברור, עם דוד קלטינס בצד ימין של ההתקפה, ובטרנר הירושלמים הופיעו לראשונה העונה במערך 2־4־4 שכלל לא תירגלו. עם השינויים המוזרים האלה, שרואים בהרבה מקרים, לבית"ר יש הפרש שערים שלילי בחצי השעה הראשונה של המשחקים. וכרגיל, איכשהו, למרות התחלה רעה, בית"ר בסוף מוצאת את הרשת ככל שהמשחק מתקדם.

בשני המשחקים הקודמים בין הקבוצות באר־שבע איבדה יתרון. האלופה עדיין פייבוריטית להניף עוד צלחת, ולמרות כל הנכתב כאן היא גם פייבוריטית במשחק הערב, אבל בניגוד להתמודדות עם יריבות אחרות, גם אם תוביל, באר־שבע לא יכולה לאבד ריכוז אפילו לשנייה. אם בית"ר רק תקבל הזדמנות, היא, כמו תמיד, תדע לנצל אותה.