שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שירי חלום: פסקול החיים של מרטין לות'ר קינג

    לפני חמישים שנה נרצח מרטין לות'ר קינג על מרפסת המלון בממפיס, חמש שנים אחרי שנאם בצעדה הגדולה בוושינגטון, ארבע שנים אחרי שזכה בפרס נובל לשלום ושלוש שנים אחרי שהחזיק ידיים וצעד מסלמה למונטגומרי. בעקבות החלומות והמאבק שלו נולדו שירים שהגדירו את התקופה, בין הגוספל לבלוז, בין האמונה לייאוש - מוזיקה שליוותה את חייו ומותו

    ב-4 באפריל 1968, ד"ר מרטין לות'ר קינג ג'וניור ניצב על מרפסת חדר 306 של מוטל לוריין בטנסי שבממפיס. ב-18:01 כדור נורה מאקדחו של ג'יימס ארל ריי וקטף ברגע את אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה האמריקנית, מענקי מובילי המאבקים לזכויות אדם. ערב לפני כן הוא נשא את נאומו המפורסם "I've Been to the Mountaintops" - שורה אחת מיני רבות שימצאו את עצמן באינספור שירים ויצירות תרבות שנים אחרי אותו ערב. כשקינג הסתכל אל מאזיניו והודה שהוא ראה את הארץ המובטחת, אך אולי הוא לא יגיע לשם איתם - הוא צדק כמובן. מבט אל חייו של קינג, אל התנועה לזכויות אזרח הוא גם מבט אל המוזיקה שליוותה אותו בדרכו ובמאבקו – פסקול אופציונלי לחיים של גיבור.

     

    מרטין לותר קינג (צילום: Corbis via Getty Images באדיבות yes דוקו)
    (צילום: Corbis via Getty Images באדיבות yes דוקו)

     

    אוטיס ספאן - Hotel Lorrain

     

    "Dr. King Was a Man" שר אוטיס ספאן, אחד מנגני הבלוז הגדולים של שיקגו, בשיר שמנציח את אותו מוטל עגום בו הגיעו חייו של קינג לסופם. שיר הבלוז שלו מצליח אולי ללכוד פיסה מהתחושה והאבל שירדו על אמריקה, בערב האביבי של 1968, לפני חמישים שנים בדיוק. נכון, קינג לא היה המנהיג היחיד של המאבק לזכויות האזרח באמריקה, אבל הוא ללא ספק היה אחד מסמליו והתקווה התגלמה בו. מהרגע בו נבחר לנשיא "ההנהגה הדרומית-הנוצרית" ב-1957 ועד מותו ב-1968, קינג השמיע נאומים חוצבי להבות יותר מ-2500 פעמים וחצה כמעט 10 מיליון קילומטרים בדרכו לכל במה.

     

    מרטין לותר קינג (צילום: Bettmann Archive באדיבות yes דוקו)
    (צילום: Bettmann Archive באדיבות yes דוקו)
     

    את חייו ואת מותו של קינג ליוו שירים רבים, בדיוק כפי שאת המאבק לזכויות האזרח ליוו שירים ואומנים שהקדישו את חייהם לשינוי עולם מעוות. המוזיקה והתרבות, כמו חייו של קינג, שזורים לבלי היתר בתנועה לזכויות האזרח בשנות השישים.

     

    ילדות: בין מוזיקה מהכנסייה לשירי חופש

     

    בליינד ווילי מק'טל - Travelin' Blues

     

    הוא נולד ב-15 בינואר 1929 באטלנטה, ג'ורג'יה כמייקל לות'ר קינג (שם שבהמשך כמובן ישונה). ולמד בבית ספר מופרד (סגרגטיבי) אותו סיים בגיל 15. את תואר ה-B.A שלו קיבל מקולג' מורהאוס, מוסד לשחורים בלבד בו גם אביו וסבו למדו. בליינד ווילי מק'טל, מאומני הבלוז המוקדמים שהקליטו את המוזיקה שלהם, נולד גם הוא לא רחוק משם, מרחק כמה מאות קילומטרים בעיר תומסון. בשנה שבה קינג נולד, הוא הוציא את אחד הסינגלים הגדולים שלו Travellin' Blues. כמו רבים משירי התקופה, הבלוז מבכה את העוני וקשיי החיים של השחורים בדרום האכזר, סביב הדלתא בארצות הברית. ורחוק משם בצפון השלו יותר, כשקינג סיים את בית הספר ב-1944, בינג' קרוסבי הכניס חמישה להיטים למצעדי הבילבורד. יחי ההבדל בין הפופ המתקתק של קרוסבי לבין הבלוז הקשוח של מק'טל.

     

    בינג' קרוסבי - Swinging On A Star

     

     
    מרטין לותר קינג (צילום: Getty Images באדיבות yes דוקו)
    מרטין לותר קינג(צילום: Getty Images באדיבות yes דוקו)

    אך האם במקלט הרדיו של משפחת קינג שמעו בלוז? סביר להניח שלא. קינג נולד לשושלת של כמרים בכנסייה הבפטיסטית באטלנטה, שבה שמעו, שרו והתמסרו לגוספל – המוזיקה שמשבחת את האל. הבלוז כידוע היה המוזיקה של השטן. ובין שני הקצוות של הגוספל והבלוז, בין האל לשטן, שם צמח הסול והרוק וה-RnB. שם גם צמחה התנועה לזכויות אזרח - בין האמונה לייאוש, היא נעה מהבלוז לגוספל במקצב מהפנט. הדרשות שנתנו הכמרים בכנסיות, לוו תמיד בשירת גוספל אדירה והתנועה לזכויות האזרח אימצה לא פעם שירי הודיה לאל והפכה אותם בשינוי מילה או יותר, לשירי חופש, שוויון ושחרור.

     

    מהליה ג'קסון שרה ומרטין לות'ר קינג נואם

     

    תחילת הקריירה: קינג וגנדי נפגשים אצל כריס כריסטופרסון

    "אני שרה את המוזיקה של אלוהים כי זה גורם לי לחוש חופשייה, זה נותן לי תקווה. עם הבלוז, כאשר אתה מסיים, אתה עדיין מרגיש את הבלוז", אמרה פעם מהליה ג'קסון, שכונתה "המלכה של הגוספל". ג'קסון ליוותה את קינג במסעותיו ואת דרשותיו בשירה. והוא אמר עליה ש"קול כשלה מגיע רק אחת למילניום". גם בדרכו האחרונה כוהנת הגוספל הגדולה ליוותה אותו בשירת Take My Hand, Precious Lord ושלחה אותו לעולם שכולו טוב.

     

    בראד'ר וויל הארסטון - The Alabama Bus

     

    אבל הרבה לפני כן, בשנת 1955 קינג שכבר היה חבר תנועת ה-NAACP קיבל על עצמו את הנהגת המחאה הראשונה הלא-אלימה הגדולה – חרם האוטובוסים שנמשך 382 ימים. בסופו קינג נעצר וביתו הופצץ והוא נפגע בעצמו – אבל כך המנהיג הגדול בקע מהקליפה. הוא שאב את העקרונות שלו מהנצרות ואת הטכניקות מגנדי ועדיין מצא עצמו 29 פעמים במעצר וארבע פעמים קורבן לתקיפה פיזית אלימה (על אף שמעולם לא נשא עימו נשק). גם הוא וגם גנדי מופיעים זה לצד זה בשירו של כריס כריסטופרסון שביצעו בוב דילן, ג'וני קאש ואחרים.

     

    כריס כריסטופרסון - They Killed Him

     

    מרטין לותר קינג (צילום: Corbis via Getty Images באדיבות yes דוקו)
    (צילום: Corbis via Getty Images באדיבות yes דוקו)

    "יש לי חלום": בזכות מהליה ג'קסון

    ב-28 לאוגוסט 1963 יותר מ-250 אלף איש צעדו לצד קינג ומנהיגים אחרים, למען עבודה וחירות, מרביתם אפרו-אמריקנים, אבל גם לא מעט יהודים ולבנים היו בקהל - החזיקו ידיים בדרך לשינוי. נכון, אף אישה לא נאמה; מקצת המנהיגים הנוכחים לא הורשו לדבר בשל מאבקים פנימיים (ורבי היקף) בנדבכים השונים של התנועה לזכויות האזרח (שהורכבה מכמה וכמה ארגונים בעלי אוריינטציה שונה וגישות מנוגדות); מערכת הסאונד שהושקעו בה כספים רבים ביחס לתקופה, כדי שהקהל יוכל לשמוע את הנואמים והשירים לכל אורך השדרה - נהרסה ערב לפני בידי ונדליסטים לא מזוהים; והנאום המפורסם "יש לי חלום" היה בכלל ספונטני. מסתבר שמהליה ג'קסון ששרה לפני שקינג נאם, קראה לעברו: "ספר להם על החלום שלך, מרטין". וקינג פרץ באותו נאום איקוני שנחקק מאותה צעידה ומהמאבק כולו.

     

    מרטין לות'ר קינג - "יש לי חלום"

     

    המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהצעדה והאג'נדה שלה. הופיעו שם מריאן אנדרסון ששרה בעבר בהשבעתו של ג'ון פ. קנדי, שלישיית הפולק פיטר, פול ומארי, אודטה והפרידום סינגרס, וגם ג'ואן באאז ובוב דילן - הזוג המלכותי של הפולק האמריקני - שרו ביחד ובנפרד. שניהם לחמו מראשית הקריירה שלהם עבור זכויות אדם, שיוויון ונגד המלחמה בויטנאם. לשיר המשותף בצעדה קדם הביצוע של דילן ל-Only a Pawn in Their Game, שהוא כתב אחרי הרצח של פעיל זכויות האזרח מדגר אברס בידי פעיל קו-קלאקס-קלאן. באאז שרה את We Shall Overcome בשירה אדירה עם הקהל.

     

    ג'ואן באאז ובוב דילן - When The Ships Comes In 

     

    אחת מהאפיזודות היותר זכורות של התנועה לזכויות האזרח הן הצעדות (שלוש במספר), שהתקיימו בשנת 1965 מסלמה שבאלבמה למונטגומרי על פני תוואי של 87 ק"מ. הן מחו נגד השלילה העקיפה של זכות הבחירה מאזרחים שחורים (החוק כבר התיר להם להצביע אך הרשויות המקומיות עשו מאמצים רבים ומקוריים למנוע מהחוק להתממש), והפכו להיתקלות אלימה של המפגינים – שחורים ולבנים – עם המשטרה. בשלב זה קינג כבר עבד מול הנשיא לינדון ג'ונסון בניסיון לקדם את האג'נדה שלו וביסס את מעמדו כמנהיג המרכזי של התנועה – גם בשל התמיכה הרחבה בו וגם בשל צידודו במאבק לא אלים, בניגוד לפלגים האחרים של התנועה.

     

    סם קוק - A Change is Gonna Come

     

    מורשת: U2, סטיבי וונדר ופאבליק אנמי משאירים את קינג בחיים

    רק שלוש שנים אחרי הפגנות סלמה איבד קינג את הסיכוי לשינוי, אבל השינוי שהוא לחם למענו התממש והמאבק עבור החופש ממשיך להתקיים גם בצלמו ובדמותו. וכך גם המוזיקה, ממשיכה להיכתב וקווים נמתחים מהמאבק ההוא אל מאבקים אחרים. U2 אינה הלהקה הראשונה שקופצת לראש בהקשר לקינג, ועל אף שהמוזיקה שלהם יושבת על מורדות אותו הר שבנה הבלוז, היא רחוקה ממנו. אך אחד משיריה הגדולים, נכתבו על קינג ולא בכדי – אירלנד, מולדת הלהקה נאבקה גם היא וניטשה בקרבות מדממים (בלאדי סאנדיי מזכיר משהו?) כדי לשחרר לחופשי את המדוכאים.

     

    U2 - Pride (In the Name of Love)

     

    בגיל 35, מרטין לות'ר קינג היה האדם הצעיר ביותר שזכה בפרס נובל לשלום עד אז ואת כספי הזכייה 54,123$ הוא תרם לתנועה לזכויות האזרח. לאורך הקריירה שלו הוא זכה ב-20 פרסי הוקרה ובשנת 1963, אחרי הצעדה לוושינגטון, נבחר גם להיות איש השנה של מגזין "טיים". הוא גם האדם היחיד בארצות הברית שזכה ליום חג לאומי על אף שאינו נשיא. ב-1981 כחלק מהקמפיין למען קידום היום הזה, שלא הושג בקלות, אומנים רבים תרמו שירים ומילים. סטיבי וונדר, מלך הגרוב, כתב את Happy Birthday, משום שהחג נחגג ביום הולדתו של קינג. אגב רק ב-1986 היום הלאומי אושר ונחגג בקונצרט בו זמנית בשלוש מקומות שונים בארצות הברית.

     

    סטיבי וונדר - Happy Birthday

     

    בשנת 1990 מושל אריזונה ביטל את יום מרטין לות'ר קינג בטענה שאף שהאדם עזר לשחורים, לא מגיע לו יום לאומי. כך נולד לו אחד השירים המזוהים עם המאבק, אפילו שנכתב שנים לאחר שהחל – By The Time I Get to Arizona של פאבליק אנמי. לא פחות ממילות השירים, הקליפ של השיר השתמש באותה רטוריקה ויזואלית של שנות השישים ובתמונות מהתקופה כדי להזכיר למי ששכח בשנות התשעים, מי לחם ולמי צריך להוקיר תודה. בשיר נעשה שימוש לא פעם גם במאבק המתחדש Black Lives Matters.

     

    פאבליק אנמי - By The Time I Get to Arizona

      

    בחג שמציין את חירותנו אנו, שמזכיר כי גם העם שלנו שוחרר לחופשי, כדאי לזכור שממרחק של פחות שנים, יש מי שלחמו עבור חופש ושחררו את עצמם. ושגם כיום יש מי שמבקשים חופש, יש מי שמונעים מהם את אותו חופש, ויש את מי שיכול לתת יד, למחות ולשיר.

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איי פי
    קינג. פסקול לחיים של גיבור
    צילום: איי פי
    לאתר ההטבות
    מומלצים