שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    לטובתנו, בואו נחקור את הירי בגדר בעזה

    לא ברור אם הירי הקטלני ב"צעדת השיבה" חרג מהדין הבינלאומי. אבל כדי להציל את החיילים ממשפט בחו"ל, עדיף שהפרקליטות הצבאית תעשה זאת בעצמה. ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל לשעבר מתכונן למחר

     

    הפלסטינים טוענים: "מפגין נורה בגבו"

    הפלסטינים טוענים: "מפגין נורה בגבו"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מטרידה מאוד העובדה שביום אחד של התנגשויות בגבול עזה נהרגו 17 בני אדם, ככל הידוע לא כולם פעילי חמאס חמושים, ולכן נחוצה חקירה ישראלית מדוקדקת של האירועים. היות שלא מדובר באירוע לחימה מובהק, דרושה חקירת מצ"ח, בפיקוח הפרקליטות הצבאית, על מנת שההליך יעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים. חקירה כזו תידרש לשאלה מהם הגבולות המותרים לשימוש בכוח במצבים שנוצרו.

     

    השיח הציבורי בישראל מתאפיין בשתי גישות קוטביות: לפי הראשונה ניתן להשתמש בכוח קטלני כלפי כל אדם המנסה לחצות את הגדר מעזה, משום שישראל רשאית להגן על ריבונותה ובשל סיכוני הטרור הקיימים.

     

    הגישה המנוגדת גורסת שיש להתייחס להפגנה אלימה של אזרחים (גם אם היא מאיימת למוטט גדר בין מדינה לבין ישות טרוריסטית וגם אם קיים חשש שבחסותה תתבצענה מתקפות טרור), כאל כל הפגנה אחרת, ואין להשתמש בכוח קטלני אלא כלפי מי שיוצר סיכון ממשי ומיידי לחיים. למשל, חמוש המנסה לירות על כוחות הביטחון.

     

    אלא ששתי הגישות הללו חוטאות למציאות העובדתית והמשפטית. שימוש בירי חי ללא הבחנה באזרחים אסור באופן מוחלט, גם אם מדובר בכאלה החוצים גבול או פוגעים במתקן ביטחוני. מצד שני, גישה שלפיה על כוחות הביטחון להסתפק באמצעים פחות קטלניים בלבד או לעמוד בחיבוק ידיים בזמן שהמון ממוטט את גדר הגבול, מהווה פרשנות דווקנית וצרה מדי של המשפט הבינלאומי ההומניטרי.

     

    המשפט נועד לאזן בין צורך צבאי לבין שיקולים הומניטריים בלחימה, ולא להטיל גזרות שלא ניתן לעמוד בהן. פירצה רחבה בגדר וכניסה לא מבוקרת לישראל עלולות לאפשר הטמנת מטעני חבלה או חדירת חוליות טרור שיפגעו באזרחים ובחיילים. בגבול עזה זו סכנה חמורה וממשית, גם אם אינה מיידית.

     יום האדמה (צילום: AFP)
    אירועי צעדת השיבה ביום שישי שעבר(צילום: AFP)

    בתרחיש קיצוני שבו המון - גם אם אינו חמוש - מוכוון על ידי האויב לפגוע בתשתית צבאית חיונית או ליצור פעולת הסחה שבחסותה תתבצע מתקפה צבאית, ניתן לראות באזרחים כמשתתפים ישירות בלחימה, ולהשתמש נגדם בכוח קטלני, גם שלא במצב של סכנה מיידית לחיים.

     

    עמדה זו הובעה בין השאר ב-2012 במפגש מומחים שבו השתתפתי, ואותו ערך הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בנוגע לשימוש בכוח במצבים מורכבים. יש החולקים על עמדה זו, ובשל כך, וגם בשל שיקולי מדיניות ושיקולים מעשיים, גם במצב קיצוני כזה ראוי למקד את השימוש באש חיה במי שנחזים כמובילי האירוע ולנסות לעצור את ההמון תוך שימוש במינימום כוח קטלני.

     

    כך או כך, השאלה אם ביום שישי שעבר נוצרו בפועל מצבים שהצדיקו שימוש בכוח קטלני צריכה להתברר בחקירה יסודית, כשנטל ההוכחה מוטל על צה"ל. חקירה זו תצטרך לתת את הדעת גם לשאלה אם כוחות הביטחון נערכו כראוי לאירועים, שלא היו בגדר הפתעה, וגם לשאלת קיומו של מודיעין בדבר הכוונת האירועים על ידי גורמי טרור במטרה לנצל אותם לביצוע פיגועים.

     

    חקירה אינה "צדקנות" או הודאה באשמה, אלא מאפיין הכרחי של מדינת חוק. מעבר לכך, חקירה מהירה ואפקטיבית תאפשר לצבא להפיק לקחים לקראת המשך האירועים הצפויים מחר ובחודשים הבאים ולבחון את הצורך בשינוי הנהלים או ההיערכות.

     

    ולבסוף, ככל שהחקירה תחשוף עבירות, מיצוי הדין עם האחראים במערכת המשפט הישראלית עדיף לאין שיעור על פתיחת פתח להליכים בינלאומיים כלפי חיילי צה"ל ומפקדיו. זה מה שעלול לקרות אם ייווצר הרושם שמדינת ישראל אינה מעוניינת או אינה יכולה לטפל באירועים אלה בעצמה.

     

    אל"מ (מיל') ועו"ד לירון ליבמן היה ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל, וכיום חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים