שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הפלסטינים תיכף יבינו איך לסיים את הכיבוש בהליכה
    ביום שבו הפלסטינים יניחו את האבנים, את בקבוקי התבערה ואת הרובים, ופשוט יילכו ברגל ובשקט - מאה אלף איש מרמאללה לפסגות ולבית אל ולעפרה - מדינת ישראל תתקפל בחזרה לגבולות 1949, בזריזות וביעילות

     

    יום שני לצעדת השיבה (צילום: AP)
    היום השני לצעדת השיבה - בגבול עזה(צילום: AP)
    אני אופטימיסט חסר תקנה. צריך להביא את זה בחשבון, כשקוראים את מה שאכתוב כאן. כי אני מאמין שיש סיכויים טובים שבקרוב, עניין של כמה שנים ולא יותר, הסכסוך הישראלי-פלסטיני יסיים את השלב האלים שלו. בעזרת השם הוא יתבגר למשהו אחר, רך ונסבל יותר. לא, אני לא חושב שנהפוך פתאום לסקנדינבים. אהבה גדולה לא תשרור בין רוב היהודים לרוב הערבים. לא תהיה כאן אהבה מסיבה פשוטה: כי השנאה משתלמת.

      

    ללבות שנאה לזר ולאחר, זה מתכון בדוק ומנוסה להגדלת הפופולריות של מנהיגים ומפלגות. נתניהו, ליברמן ומירי רגב בנו על זה קריירות משגשגות, וכמוהם גם אבו מאזן, איסמעיל הנייה וחסן נסראללה. שנאה היא מתכון מנצח בכל העולם, לא רק במזרח התיכון. תשאלו את פוטין ואת טראמפ, שני מנהיגי עולם ששנאתם אומנותם.

      

    מאז שחר ההיסטוריה, שנאה מאפשרת למנהיגי השנאה לעשות את שלושת הדברים שהם הכי אוהבים לעשות: לשלוט, להשחית ולגנוב. לכן, מן הסתם, היא תמשיך להיות מופצת גם כאן בהצלחה גדולה. אבל אני מאמין שלמרות השנאה, אנחנו ובני דודינו נחיה יחד, בשתי מדינות, אחת יהודית ואחת ערבית.

      

    לדעתי, כדי שזה יקרה, בכלל לא משנה איזה ממשלה תשלוט בארץ. גם אם מירי רגב תהיה ראש הממשלה ונפתלי בנט יהיה שר הביטחון, זה יקרה. בכלל לא תלוי בנו אם זה יקרה או לא. מדוע לא? כי המפתח לפתרון הסכסוך במזרח התיכון לא נמצא אצל היהודים. המפתח נמצא אך ורק אצל הערבים.

     

     


     

    כי יהודים יודעים לנצח במלחמות, אבל רק ערבים מסוגלים לעשות שלום. סאדאת, חוסיין, ערפאת, והיום א-סיסי ומנהיגי נסיכויות הנפט, כולם דוגמאות לכך שברגע שמנהיג ערבי רוצה באמת בשלום עם היהודים (או לפחות, במקרה של ערפאת, ברגע שהוא עושה קולות משכנעים כאילו הוא רוצה אותו) - הוא מקבל אותו. ובתור בונוס, הוא מקבל גם פרס נובל לשלום. ככה זה.  

     

    נדמה לי שאחרי יותר ממאה שנים של התנגדות אלימה וכושלת לפרויקט הציוני, הפלסטינים יבינו בקרוב איך אפשר לעצור אותנו. הם עדיין לא שם, אבל הם לומדים, והם מתקרבים בצעדי ענק. בקרוב, לדעתי, ייפול להם האסימון, ואז זה יקרה.

    **

    ורק כך זה יקרה, כי אי אפשר לנצח אותנו בכוח. כל הניסיונות של הרוב המוסלמי במזרח התיכון להקיא אותנו מכאן נכשלו כישלון חרוץ, והביאו עליו אסונות נוראים. אחרי 70 שנות עצמאות, היהודים חזקים יותר מאי פעם בהיסטוריה הארוכה שלהם. קשה להאמין אבל זה נכון: בנימין נתניהו חזק יותר מדויד המלך. ישראל מעולם לא הייתה מעצמה אזורית יותר מאשר היא היום. ההצלחה של החלום הציוני היא מדהימה, אין מילה אחרת.

     

    יום שני לצעדת השיבה (צילום: EPA)
    צעדת השיבה ברצועה(צילום: EPA)
     

    אבל נדמה לי שהפלסטינים מתחילים לגלות על ידי ניסוי וטעייה את הדרך לעצור אותנו. זה כל כך פשוט שזה מביך: הדרך לעצור אותנו היא על ידי התנגדות עממית לא אלימה. אני כותב את זה שוב: התנגדות עממית לא אלימה. אבל באמת לא אלימה.

     

    בשביל החמאס, הצעדות ההמוניות והלא-חמושות אל הגדר הן טקטיקה מוצלחת בלבד. הדנ"א של החמאס הוא אלים. כרגע, מסיבות טקטיות, הם מעדיפים שהאלימות תהיה של אבנים ובקבוקי תבערה, ולא של יריות וקסאמים וחטיפות.

     

    אבל בקרוב הם יבינו, ואם לא הם אז יורשו של אבו מאזן יבין, שהתנגדות לא אלימה יכולה לסיים את הכיבוש בקלילות. לסיים אותו בהליכה, פשוטו כמשמעו. אפשר לקפל את ישראל בחזרה לגבולות 1949 עם תיקוני גבול קטנים והדדיים. ולדעתי, זה מה שעשוי לקרות כאן בקרוב.

     

    ומה עם ההתנחלויות? אז האמת המרה היא שלבנות התנחלות לוקח שלושים שנה, אבל לפנות התנחלות לוקח שלושה ימים. זה הסיוט של בנט ושקד, אבל זאת האמת. ולכן, ברגע שלא תהיה לישראל ברירה (וליתר דיוק, כשתכנית שלום רצינית תעמוד בפתח, בגיבוי אמריקאי ורוסי ובתמיכת ארצות ערב המתונות), אז המתנחלים שיושבים מחוץ לתיקוני הגבול, בסביבות מאה אלף איש, יפונו בשלושה ימים. נשיר, נבכה, נתחבק, ונתפנה. אנחנו טובים בזה. עשינו את זה פעמיים, ונעשה את זה שוב, בהנהגת הימין. תשאלו את בגין ושרון, שני מנהיגי ימין כריזמטיים שנחשבו פעם לקיצוניים, ושאחראים לשתי הנכבות הגדולות של המתנחלים.

      

    "אבל איזה שטויות אתה מדבר, שמאלני הזוי שכמוך! הרי הצעדות ההמוניות של הפלסטינים לא רוצות לסלק אותנו מההתנחלויות, אלא מאשקלון ומתל אביב ומחיפה ומירושלים! מתי תבינו את זה? הרי בעזה נסוגנו לגמרי, עד המטר האחרון, ותראו מה הם עושים שם עכשיו! הם רוצים לזרוק אותנו לים!"

    **

    במילה אחת, אחים יקרים: נכון. זה מה שהם רוצים. ולאור מה שעשינו להם במאה השנים האחרונות, קשה להאשים אותם. אבל זה לא מה שיקרה. שמתם לב שאתם היסטריים? תרגיעו. תשתו מים. אנחנו ניסוג עד הקו הירוק ז"ל, עם תיקוני גבול שישאירו חצי מיליון מתנחלים על אדמתם, ונפנה את כל השאר. זה הכול. ואנחנו נעשה את זה הרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם. 

    מהטמה גנדי. מורשת המאבק הבלתי אלים (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    מהטמה גנדי. מורשת המאבק הבלתי אלים(צילום: AFP)
    האמת המרה היא שישראל היום, כמו אנגליה בהודו לפני 70 שנה, חסרת אונים לחלוטין מול מחאה המונית ולא אלימה. זאת נקודת התורפה של דמוקרטיות, זה עקב אכילס של המערב, וזה מה שנלסון מנדלה ומוהנדס גנדי הבינו. בעומק הלב שלנו גם אנחנו יודעים את זה, ולכן אנחנו כל כך מפחדים מן הצעדות ההמוניות שיהיו כאן בשבועות הקרובים. ויש לנו ממה לפחד. 

     

    כי ביום שבו הפלסטינים יניחו את האבנים, את בקבוקי התבערה ואת הרובים, ופשוט ילכו ברגל ובשקט, מאה אלף איש, מרמאללה לפסגות ולבית אל ולעפרה, ייגמר הפיקניק. מדינת ישראל תתקפל בחזרה לגבולות 1949, בזריזות וביעילות. ואל תסמכו על הפלסטינים שהם יעשו לכם טובה ויהפכו את הצעדות לאלימות. זה יקרה בהתחלה, אבל זה יסתיים. 

     

    אני מאמין שגם אצלם, כמו אצלנו, השכל הישר ינצח לבסוף את השנאה. גנדי הפלסטיני כבר נולד, והוא כבר ילד גדול. הוא מחכה לכולנו בסיבוב. לעניות דעתי, הולך להיות כאן מעניין מאוד בזמן הקרוב. 

     

    Office@yovell.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים