יש לי גבר בכל נמל

הכרנו באוטובוס בדרך חזרה מהצבא. שמונה שנים אחר כך, כשכבר היינו נשואים שנה ועמדתי לעלות על מטוס לגרמניה, נרגשת מהג'וב הבינלאומי הראשון שלי הוא אמר: "אם יקרו לך דברים תספרי לי". עד אז היינו הראשונים והיחידים אחד של השנייה. ועוד לא היו לנו ילדים.

מהר מאוד פגשתי את הבחור הראשון שסובב את ראשי. עבדתי בחברת היי־טק, ובמשך חצי שנה הייתי שבועיים בחו"ל ושבועיים בארץ. הוא בדיוק התגרש. קפצנו לקנות משהו בסוּפּר, הוא עמד מאחוריי והרגשתי חשמל שאי־אפשר לתאר. מאותו רגע נפתחו הסכרים. איבדתי כל רסן. קשה להסביר. מצד אחד הייתי נשואה ומחויבת לבעלי ומצד שני הרגשתי חופש מוחלט. בקלות יצרתי קשר עם גברים שהיו סביבי, אבל אף פעם לא קשרים של לילה אחד. הסיפור עם אותו בחור נמשך מספר חודשים. התאהבתי בו עד מעל לראש. חשבתי שאני נשארת שם ונפרדת. הרגשתי כמו האישה בסרט "הפצוע האנגלי" שהתאהבה במישהו שפגשה במצרים כשהייתה נשואה טרייה ואמרה לו, "במדינה אחרת אני אישה אחרת". למזלי, הוא החליט לחתוך את הקשר כי אמר שלא יוכל לשאת באחריות לפירוק של עוד נישואים ושבר את ליבי לרסיסים. בהתחלה לא סיפרתי לבעלי וסחבתי את הסוד כמו אבן רחיים. בסוף נשברתי וסיפרתי וזה היה משבר נוראי, כי הרי החלטנו שמותר ושמספרים.

מאחוריי ניצבת שושלת של נשים גרושות: אמא שלי, סבתא שלי וסבתא של אמא. אף אחת לא החזיקה מעמד במערכת זוגית אחת. למעשה, מגיל צעיר ידעתי שנישואים זה לא לכל החיים. גדלתי עם אמא שהייתה מודל לחופש מיני. היא אישה יפה וראיתי שבכל אירוע שבו היינו, גברים נמשכו אליה. כנערה זה הפריע לי. אני זוכרת את הצחוק שלה ואיך שהיא הרימה את הצוואר, מה שבטבע אומר "תחזרו אחריי". חשבתי אז שזה וולגרי ובזוי ומה לעזאזל היא עושה. הרגשתי נבוכה. היום אני מבינה אותה וגם משחזרת את המודל.

לפני שהכרתי את בעלי האמנתי שאני שומרת את עצמי לבחור הנכון. הייתי שמרנית ומצד שני היה לי חשוב שיחזרו אחריי. הנשיקה הראשונה שלי הייתה בגיל 18 עם בחור שהכרתי בצבא. אחריו התנשקתי עם כל מי שמצא חן בעיניי. כאילו טעמתי שוקולד בפעם הראשונה ורציתי עוד. את האמונות השמרניות זרקתי לפח, למרות שלא חשבתי לשכב עם אף אחד. רציתי לשמור את המין לבחור הנכון ומצד שני הרגשתי כמו הר געש של הורמונים. עם בעלי זה הרגיש נכון. מהתחלה הרגשתי איתו חופשייה ונטולת מעצורים וזה הספיק לשמונה שנים.

מאז אותו סיפור בחו"ל, אנחנו חיים בנישואים פתוחים. כשדברים קורים, ואני מרגישה נוח שהם יקרו, אני חוזרת הביתה ומספרת כי החלטנו שאנחנו לא רוצים שקרים במערכת. מצד שני זו לא פוליאמוריה. אני לא מכירה לו את המאהבים שלי. לפעמים, כשיש לו מישהי, הוא מתייעץ איתי, אבל לכל אחד יש את המרחב שלו. עם השנים הסקרנות שלי רק גברה. האופי הפרוע שלי התחדד. אבל בכל סיפור שהיה לי תמיד היה רגש. אני שואלת את עצמי האם כל הגברים שפגשתי עיצבו את הדרך שבה אני חווה את המיניות שלי אבל אני חושבת שהסקרנות שלי היא זו שהובילה אותי. הסכר נפתח עוד יותר אחרי הלידה השנייה. אחרי כל טיסה חזרתי עם סיפור. יש לי גבר בכל נמל.

בהתחלה חשבתי שאורח החיים הפתוח מכניס דרייב מעולה לנישואים. אבל היום, אם להיות כנה, אני חושבת שהוא מחרב אותם. לא תמיד יש לי חשק לבעלי, כי אין סיכוי שהמערכת הזוגית הנורמטיבית תנצח את הפנטזיות. אז למה להחזיק בה? כי אני אוהבת את בעלי ואת המשפחה שלי והחיים ככה הם חלק ממי שאני וחלק מהזהות המינית שלי. זה משהו שהבנתי בגיל 40. אם קודם יכולתי לומר, "לעזאזל הכל, אני מוכנה לפרק הכל בשביל אהבה", היום אני אומרת, "למה לפרק?" אני שוקלת דברים בכובד ראש. הרי יש תאריך תפוגה לפנטזיות ולמשחקים האלה שאני כל כך אוהבת.

כבר היו לי רומנים של שלוש שנים וחמש שנים וראיתי שבשלב מסוים הדברים מתמוססים. הבנתי שבסוף המשפחה מנצחת, אבל זה בזכות העובדה שיש לי בן זוג שמקבל ומכיל אותי כמו שאני. אני עושה את חייו מעניינים וגם הוא יכול לחגוג את המיניות שלו, אם כי הוא לא עושה את זה בווליום שלי. העובדה שלא צריך לשקר מאפשרת לשנינו חופש שהוא לא מובן מאליו. מותר לי לחגוג את התשוקות שלי ואין לי שום ייסורי מצפון לגבי מי שאני.

אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן:
erot.woman@gmail.com