שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "בגיל 40 הפכתי לאם יחידנית ולא קשה לי"
    יעלי אבנרי החליטה שאם לא תהיה לה זוגיות עד גיל 38.5 היא תעשה ילד לבד. למרות החששות ממה יגידו ואיך תסתדר לבד, היא הגשימה את חלומה ועכשיו רוצה לעזור לנשים נוספות שמתלבטות: "אל תפחדו להסתכל למציאות ולגיל בעיניים, ותעשו את זה רק אם אתן שלמות עם ההחלטה לגמרי"

    יעלי אבנרי (42), עורכת תוכניות בידור וריאליטי, החליטה שאם עד גיל 38.5 היא לא תהיה בזוגיות יציבה היא תעשה ילד לבד. בגיל 38 ושלושה חודשים היא ישבה עם חברה בבר תל אביבי והחברה אמרה לה שהגיע הזמן לעשות ילד ולהיות מאושרת, ואחר כך לחפש זוגיות. אבנרי אומנם כעסה ולא הבינה איך חברתה לא מאחלת לה אהבה אבל הקשיבה לה והחליטה שהיא חייבת להתעמק באפשרות להיות אם יחידנית.

     

    "אחרי מערכות יחסים שלא התרוממו, פרידות, שברונות לב, רצון ענק להיות אימא ולצידו לחץ אמיתי בגלל הגיל והביולוגיה - החלטתי להתעמק באופציה הזו", מספרת אבנרי. "הייתי מלאת חששות והתלבטויות. חשש כלכלי, חשש מ'להסתדר לבד', חשש מלהביא ילד או ילדה לעולם ללא אב, וגם חשש מ'מה יגידו' ואיך יסתכלו עליי.

     

    "אני חושבת שחששתי יותר מכל לוותר על הפנטזיה - זוגיות, בעל אוהב, כל התמונה - שהוא איתי בלידה, ויחד מגדלים ילד ורצים בשדה חמניות עם ילד חמוד יד ביד עם שנינו, כל מה שראיתי בסרטים ואצל חברים. הקושי האמיתי היה לוותר על הפנטזיה".

     

    יעל אבנרי ובתה (צילום: אלבום פרטי)
    החשש ממה יגידו(צילום: אלבום פרטי)

    איך בכל זאת הגעת להחלטה למרות החששות? 

    "הלכתי לפסיכולוג שלי ואמרתי לו שאני רוצה טיפולים רק על האופציה לעשות ילד לבד. לא רוצה לדבר על הקריירה ולא על הדייט ההוא ולא על אימא שלי. ישבנו פעמיים בשבוע במשך יותר מחודש ופירקנו את החששות. הם לא נעלמו, חלקם איתי גם היום, אבל החששות עמדו כל הזמן מול האופציה השנייה - לחכות לזוגיות, לחכות לבחור, לחכות ולחכות ואולי להחמיץ את האמהות.

     

    "ברגע שהפנמתי שהחשש מלוותר על האמהות גובר על כל החששות האחרים - קיבלתי החלטה ללכת על זה ומאותו רגע לא הסתכלתי לאחור, והאמת? הפסקתי לחשוש כדרך חיים.

     

    "שיתפתי בתהליך את המשפחה והחברות והחברים וקיבלתי המון תמיכה מהרגע הראשון התמיכה חשובה מאוד. לקח לי שנה להיכנס להיריון מתרומת זרע וילדתי את אביגיל כשהייתי בת 40 וחודש".

     

    אבנרי מספרת שהיא מקבלת המון פניות מחברות של חברות, מחברות לעבודה או סתם מנשים שהיא נתקלת בהן בקפה השכונתי ורוצות להתייעץ ומתלבטות. נשים שמתקרבות לגיל ארבעים וחוששות, ולכן החליטה ליזום בהתנדבות מפגש ולספר את הסיפור האישי שלה. המפגש יתקיים מחר (ג') בערב במרכז הקהילתי בדב הוז בתל אביב. "אני עושה את זה בחינם ומכל הלב ומקווה שיגיעו הרבה נשים", אומרת אבנרי. "חשוב לי ליצור שיח פתוח על ההתלבטויות, התהליך, האושר והמשמעויות".  

     

     

    לפני שנתיים ושמונה חודשים נולדה גולי (אביגיל) ולדברי אבנרי, "מדובר באושר ואהבה שלא יכולתי לדמיין לפני, אפילו אם ממש ניסיתי. שואלים אותי המון 'אבל לא קשה לך לבד?' אז התשובה שלי היא - לא קשה לי. יש לי רגעים קשים, מתישים או מורכבים, אבל הם כלום לעומת הכיף, הצחוק, האושר והאהבה עם גולי שלי".

     

    מה לדעתך הקושי הגדול ביותר בהורות יחידנית ואיך מתגברים עליו?

    "אני אם יחידנית רק שנתיים ושמונה חודשים, אז כרגע אני יכולה להעיד שהקושי העיקרי הוא טכני. מי ישמור על גולי כשאני צריכה לחזור מאוחר מהעבודה. לדאוג לקנות מראש את כל מה שצריך - מזון, תרופות, חיתולים וכו' - שיהיה הכל בבית, כי כשאת מגדלת ילדה לבד אין את מי לשלוח לקנות משהו קטן. כשהילדה ישנה את לא יכולה פשוט לקפוץ לסופר, ויש גבול כמה עזרה אפשר לבקש מאימא אפילו מאימא שלי האלופה שעוזרת לי מאוד.

     

    "כמי שבמקרר שלה היה רק דיאט קולה וחלב עד שנולדה לי ילדה, היום אני מנהלת רשימות של סידורים וקניות, ומזווה שמוצף באוכל ומקרר עם כל מה שצריך, רק מהפחד שלא יהיה.

     

    "אגב, גם בפעמים שהשעה היתה שמונה בערב, הילדה אחרי מקלחת, גמורה מעייפות ורק אז נזכרתי שנגמר הסימילאק ולא קניתי - עצרתי. נשמתי. לא ריחמתי על עצמי ואמרתי לגולי - 'בואי לטיול של לילה לסופר'. זה עניין של גישה. לקחת כמה שיותר בקלילות".

     

    קראו עוד בערוץ הורים:

    זו הסיבה שחובה להקריא סיפור לילדים

    רגע המפנה בטיפולי הפוריות שלי

    המצלמה לא משקרת - דינמיקה של אחיות

     

    אילו תגובות את מקבלת מהסביבה?

    "99 אחוזים מהתגובות הן תומכות ומרחיבות את הלב. הרבה מהתגובות מחזקות ומעצימות ואפילו מלאות הערכה למהלך שעשיתי. פה ושם אני נתקלת, בעיקר ברשת, בתגובות שליליות, אנשים שמקובעים על רעיון המשפחה המסורתית - אבא, אימא וילדים. אני לא מתרגשת מזה.

     

    "אני מוקפת באמהות יחידניות, משפחות מכל הסוגים - של גייז והורות משותפת והורים גרושים, וגולי גדלה בסביבה בה היא רואה שיש את כל סוגי המשפחות".

     

    "הכול עניין של גישה" (צילום: אלבום פרטי)
    "הכול עניין של גישה"(צילום: אלבום פרטי)

    האם לדעתך אפשר לומר שאנשים כבר פתוחים למשפחות מכל הסוגים?

    "למזלי ולצערי אני חיה בתל אביב בסביבה מאוד פלורליסטית. כשאני נתקלת ברשת בתגובות אחרות, אני מבינה שאני חיה קצת בבועה. יש בחברה הישראלית עשרות אלפי אנשים, אולי יותר, שלא מבינים את הבחירה הזו, שמבקרים אותה, בין השאר אנשים שפוסלים את זכותו של אדם להביא ילדים לעולם, אם הדרך בה זה נעשה, לא מתיישרת עם אמונתם.

     

    "זה פרימיטיבי ומכוער בעיניי אבל זה תהליך שלאט לאט החברה נפתחת אליו וגם מי שימשיך להתנגד למשפחות מסוגים שונים - יצטרך להבין שזו עובדה, שיותר ויותר נשים וגברים מביאים ילדים לעולם בנסיבות ובדרכים שונות".

     

    מה הדבר הכי מהנה עבורך בלהיות אימא?

    "מאיפה להתחיל עם הקלישאות? להיות עם גולי, פשוט להיות איתה - זה הכי מהנה. לשחק איתה מחבואים בבית, לבנות איתה מגדל של קוביות ולראות אותה מתגברת על התסכול כשהמגדל נופל והופ היא מתחילה לבנות שוב. להיות איתה בגן שעשועים ולראות איך היא נהנית מלטפס 18 פעם למעלה למתקן ולהתגלש מטה. לראות איך היא מאושרת מכל דבר חדש.

     

    "להבחין במילים חדשות שהיא למדה ומשפטים מורכבים ומצחיקים שהיא אומרת, להקשיב לשיחות שלה עם הבובות ולהיקרע מצחוק. להציץ עליה כשהיא מכינה אוכל במטבח הקטן שלה וטוענת בפני הבובות שלה שהאורז עוד לא מוכן. להתחבק איתה וכמובן לשמוע אותה אומרת לי - 'אני אוהבת אותך אימא שלי' ולענות לה 'אני אוהבת אותך יותר ויותר'.

     

    "ללטף אותה כשאני מרדימה אותה ולהמציא לה כל יום מילים חדשות לשיר 'נומי נומי' ולשמוע את הצחוק המתגלגל שלה. לישון איתה יחד מחובקת במיטה. להיות איתה וכמה שיותר".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    אבנרי מעלה פוסטים מקסימים בפייסבוק בהם היא פונה לבתה ומספרת לה על התחושות שלה. "התחלתי לכתוב לה יומן שמלווה בתמונות או סרטוני וידאו שלה כשהיא היתה ממש בת כמה חודשים", היא מספרת. "זה בא מהבטן, לא איזו החלטה מודעת. פשוט צורך לכתוב לה, בגוף ראשון, מה עשינו היום ומה הרגשנו ואיך היא מתפתחת.

     

    "כנראה שיש בזה גם איזה רצון שלי לשתף את כל העולם ואחותו באושר שלי. רוב התגובות מאוד מחבקות ותומכות. יש גם אנשים שאמרו לי שזה מזעזע אותם שאני חושפת אותה ככה או אנשים שמסתלבטים עליי שאני חופרת. האמת? מאז האמהות לא באמת מזיז לי מה חושבים עליי. כותבת ומשתפת מה שבא לי ומי שלא רוצה לקרוא - שלא ייקרא".

     

    איזו עצה יש לך לאישה שמאוד רוצה להיות אימא אבל פוחדת לעשות את הצעד?

    "לא לפחד להסתכל למציאות ולגיל בעיניים, להתייעץ עם יחידניות אחרות, ללכת לפסיכולוג ולחפור בסיבות לחשש. אני חושבת שצעד כזה חייב להיעשות כשאת מוכנה ושלמה עם המהלך לגמרי ולא דקה לפני".

     

    להשתתפות במפגש על אמהות יחידנית שיתקיים ב-10 באפריל (ג') יש להירשם מראש

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום פרטי
    "יש רגעים קשים אבל הם כלום לעומת הכיף"
    צילום: אלבום פרטי
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים