שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "הילדים מופקרים": כשלי מערך ההסעות בחינוך המיוחד
    ילדי החינוך המיוחד זכאים לליווי והסעה למוסדות הלימוד, אבל הנסיעה הזאת הופכת במקרים רבים לסיוט. תיעוד מבפנים מגלה ילדים שנשכחים ברכב, עדויות על אלימות והטרדה מינית וגם רשלנות שמסכנת את הילדים. ההורים עצמם פוחדים להתלונן מחשש שינקמו בילדיהם. תחקיר
    "את לא חייבת לבוא. אל תדאגי, ישלמו לך, זה בינינו"

    "את לא חייבת לבוא. אל תדאגי, ישלמו לך, זה בינינו"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

      

    "אם את לא רוצה לבוא, את לא חייבת. אל תדאגי, ישלמו לך על זה, זה בינינו". אני המלווה החדשה, הוא הנהג הוותיק שצריך לאסוף נער עיוור ואוטיסט מבית חינוך לעיוורים ולהסיעו חזרה לביתו. זהו היום הראשון שלי כמלווה. אני מגיעה בכל זאת והנהג ממשיך לנסות לשכנע אותי שהוא מסתדר בלי מלווה. "אני אוריד אותך איפה שאת צריכה ואקח אותו לבד".

     

    אני מתעקשת להישאר, נער ממוצא רוסי כבן 16 עולה למונית, ומבקש ממני ומהנהג חיבוק. אני מבינה שכעיוור זו הדרך שלו להכיר ונענית לחיבוק שלו. המחשבה כמה פגיע יכול להיות נער כמוהו מטרידה אותי; גם אוטיסט, גם עיוור וגם מבקש חיבוקים. היום אני כאן לידו, מחר הוא יהיה כאן לבד.

     

    בעקבות עדויות רבות של הורים על כשלים ומחדלים מזעזעים במערך ההסעות לילדי החינוך המיוחד, יצאנו בשבועות האחרונים לבדוק ולהתנסות מקרוב בתפעול ההסעות. לצורך כך התקבלתי לעבודה כמלווה בשתי חברות המפעילות את מערך ההסעות והמלווים לתלמידי החינוך המיוחד.

     

    "אני לא מסתכל מאחורה"

    "זה היה אחד הימים המפחידים בחיי", משחזרת חגית, אמו של רועי בן ה-8 הסובל מפיגור בינוני, את שהתרחש לפני כחצי שנה. "רועי תמיד חוזר מבית הספר בשעה שתיים, שתיים וחמישה לכל המאוחר. כשהוא עדיין לא הופיע בשעה שתיים ורבע אמרתי לעצמי אולי יש פקקים, בשתיים ועשרים כבר התחלתי לדאוג והרמתי טלפון לאמא של ילד אחד בהסעה שגר בסמוך אלינו. התשובה שלה הפילה לי את הלב לתחתונים, הילד שלה חזר כבר בשעה שתיים. פתחתי בסבב טלפונים, למורה, להסעות, לסדרן, אף אחד לא יודע להגיד לי איפה הילד שלי. ולא מדובר בילד רגיל שאפשר לסמוך עליו שלא ירד לכביש או יתקדם לאנשהו".

     

    מבועתת, לקחה חגית את בנה התינוק ונכנסה לרכב. "התחלתי לנסוע ברחבי המושב כמו מטורפת, אולי הורידו אותו במקום אחר. אני בוכה את החיים שלי ותוך כדי מתקשרת בהיסטריה לכל מי שרק אפשר. לאחר כמה דקות מודיעים לי שמורידים את הילד בבית. מתברר שהילד נרדם והנהג לא טרח לבדוק והמשיך בנסיעה, חצי שעה הילד איתו באוטו עד שהתעורר והנהג שם לב. אחרי האירוע הזה גיליתי שלבן שלי מגיע ליווי בהסעה, מובן שאף אחד לא טרח לעדכן אותי וגם על זה הייתי צריכה להילחם. אני לא רוצה לדמיין איך זה יכול היה להסתיים אם חלילה הנהג היה יורד מהרכב".

    ילדים בהסעה (צילום: אריאלה שטרנבך)
    "התחלתי לנסוע ברחבי המושב כמו מטורפת, אולי הורידו אותו במקום אחר. אני בוכה את החיים שלי ותוך כדי מתקשרת בהיסטריה לכל מי שרק אפשר"(צילום: אריאלה שטרנבך)

    זכויותיהם החינוכיות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך מוסדרות בחוק חינוך חובה, בחוק חינוך מיוחד ובחוק הסעה בטיחותית לילדים נכים. בחוקים אלו נקבע כי ילד עם מוגבלות זכאי להסעה ממקום מגוריו למוסד חינוך וממנו, לפי צרכיו ובהתחשב בסוג המגבלה שלו, וכי הרשות המקומית שבתחום שיפוטה גר הילד תדאג להסעתו במשך שנת הלימודים. משרד החינוך, שקבע כללים והנחיות להסעות תלמידים על ידי הרשויות המקומיות למוסדות החינוך ומהם, משתתף במימון ההסעות ובפיקוח על ביצוען.

     

    בדיני הרשויות המקומיות נקבעה החובה לקיום מכרזים לבחירת קבלנים וחברות ההסעה. אלא שמתברר כי יש שרשרת ארוכה ממשרד החינוך, דרך השלטון המקומי, דרך משק וכלכלה, דרך הרשות המקומית, דרך חברת ההסעות, ועוד קבלן בסוף - שמעביר את זה הלאה לקבלן משנה. התוצאה הסופית: כאוס מוחלט. ילדים שנשכחים בהסעות לעיתים קרובות, רכבים שלא עומדים בתקנות הבטיחות, פגיעות מיניות ורגשיות, אלימות פיזית ומילולית. נהגים ומלווים ללא הכשרה, ומסלולים ארוכים בהם הילדים יכולים לשהות שעתיים וחצי ברכב כשהמרחק לביתם הוא רבע שעה.

     

    באחד המסלולים שליוויתי, ובו 12 ילדים שנוסעים משכונת רמות לשכונת גילה בירושלים, עָבֶּד הנהג שיתף אותי במקרה דומה לזה שתיארה חגית. "המלווה שעובדת איתי בבוקר הייתה עד לפני חודש עם נהג אחר. היה לה מקרה שהיא לא שמה לב שילד בן 6 נרדם והיא לא הורידה אותו בבית הספר. היא ירדה והנהג נסע למסלול הבא שלו למפעל התרופות טבע. מבית הספר התקשרו לאמא ושאלו איפה הילד. ואז התחיל בלגן. התקשרו לנהג, שמצא את הילד באוטו, התחילו לזרוק את האשמה אחד על השני: המשרד, בית הספר, ובסוף אמרו להורים שזרקו את הנהג. הוא עדיין עובד אצלנו, אבל שינו לו את המסלול, שלא יראו אותו בבית הספר הזה. למלווה נתנו לשבת בבית כמה ימים, והנה היא עובדת איתי ועם עוד נהג".

     

    לדברי עבד כל אחד יכול להתקבל לתפקיד מלווה. "לקחתי איזה מלווה - נשבע לך שרק בבית משוגעים המקום שלו. הרביץ למלווה אחר. מישהו כזה לא יכול לשמור על ילדים, הוא לא מצליח לשמור על עצמו". אבל זה לא המקרה הכי חמור שעבד מדווח עליו: "במקרה אחר הביאו לי מלווה בן 75, אבל אחרי זה העיפו אותו כי הוא התחיל עם איזו ילדה".

     

    מה זאת אומרת?

    "יש פה ילדה בת 19, גוף בריא אבל שכל של ילדה בת 5, והוא (המלווה) יושב פה ומלטף אותה. פעם הוא שיחק איתה כאילו הוא סופר לה את הפסים שעל החולצה שלה, והיא אמרה לו 'אתה שם לב איפה היד שלך?'. צעקתי עליו 'הלו, אתה רוצה לעשות לי בעיות באוטו?', והוא ענה 'לא, היא כמו נכדה שלי'. עד שהילדים הלשינו עליו. התקשרו אליי מבית הספר, אמרתי 'אני מסתכל קדימה, לא מסתכל אחורה. לא יודע מה קרה אחורה'. אמרתי שראיתי שהוא מלטף אותה, לא הבנתי מה הוא עושה לה בדיוק. העבירו אותו למסלול שאין בו בנות".

     

    המלווה שלא מגיעה

    בערב חג פורים אני נכנסת למשרדים ההומים של אגודת רנה קאסן בירושלים. האגודה פועלת כיחידה הביצועית של עיריית ירושלים, בין היתר היא אחראית על ניהול מערך ליווי הסעות לתלמידים במסגרת החינוך המיוחד בעיר. במסגרת זאת מוסעים מדי יום למעלה מ-8,000 תלמידים בהסעות ברחבי העיר. אני ניגשת לפקידה הראשונה שפנויה כדי להירשם כמלווה בהסעות, היא מגישה לי ערימת טפסים, מסבירה לי שצריך לחגור את הילדים, שאסור לתת להם לאכול ולשתות וצריך להפקיד אותם בידי ההורים. פשוט וקל. כשאני מסיימת למלא את הטפסים, היא מכירה לי שני רכזי ליווי. אנחנו מחליפים טלפונים.

     

    כמעט מיד אני מתחילה לקבל פניות, בממוצע שלוש הצעות למסלולים ביום, לפעמים בהתראה של 20 דקות לפני השעה בה צריך לאסוף את התלמידים. המחסור במלווים חמור, קשה למצוא אנשים פנויים באמצע היום בשכר נמוך ותנאים ירודים. בפיזור בבוקר קל יותר, בדרך כלל מוצאים לתפקיד המלווה מישהו שמקום העבודה שלו קרוב לבית הספר של הילדים ועבורו זו הכנסה קלה.

    ילדים בהסעה (צילום: אריאלה שטרנבך)
    רכב הסעות. "אין לי איפה לשים את המלווה"(צילום: אריאלה שטרנבך)

    בזמן ההמתנה למסלול השני אני מקבלת טלפון נוסף מרכזת ליווי. "את רוצה לעשות ליווי עוד שעה? לאסוף ילדה מבית ספר ברחביה לכיוון פסגת זאב". איך אחזור משם, ויש לי עוד מסלול בשעה חמש? "ברכבת, את תספיקי". אני ממהרת לרחביה, נהג המונית מתקשר אליי, הוא בחוץ ואין לו מושג את מי אוספים ולאן. אני מתקשרת לרכזת, היא לא עונה, שנינו עומדים מחוץ לשער בית הספר, ממתינים להוראות.

     

    בסוף חוזרים אלינו מהחברה. הילדה, כפי הנראה על הספקטרום האוטיסטי, מתחילה לצעוק שהיא רוצה את אמא. אני מנסה להרגיע: "נוסעים לאמא", וחוזרת על המילים האלה בערך חמישים פעם עד שאנחנו נכנסות למונית ומאה פעמים נוספות במהלך הנסיעה. הנהג לא יודע את הכתובת, גם אני לא, אנחנו ממתינים עד שיחזרו אלינו עם הכתובת המדויקת, לאחר שלושת רבעי שעה הילדה יורדת בביתה.

     

    אני ממהרת לתפוס רכבת וחוזרת למרכז העיר, למסלול האחרון עם הנהג שהציע להעלים עין מכך שלא אצטרף אליו. במהלך הנסיעה הנהג מספר לי שבבוקר המלווה היא אשתו. "היא בכלל לא באה", הוא אומר. "בגלל שיש ארבעה ילדים, אין לי איפה לשים את המלווה. אחרי הצהריים יש לי שוב ארבעה נוסעים אז גם שם לקחתי את אשתי, אבל הם יודעים את זה".

     

    הם יודעים שאין מקום למלווה?

    "כן".

     

    אין ביקורות?

    "יום אחד הייתה ביקורת והוא (המלווה) לא בא. אני תמיד מגיע לפני הזמן ומחכה לו שם, זו ביקורת מטעם העירייה. צילצלתי אליו ואמרתי 'בוא מהר, יש פה ביקורת'. לקח מונית ובא. כשיצאנו החוצה, רחוק מהביקורת, הורדתי אותו. הם באים פעם באף פעם. הנה מסתיימת השנה ורק פעם אחת הייתה ביקורת".

     

    במסלול למחרת אנחנו דווקא נתקלים בביקורת. הפקח של העירייה שואל את הנהג כמה ילדים, מאלו בתי ספר, מי המלווה, וכמה זמן המסלול נמשך. הוא כותב את הכל ומשחרר אותנו. הנהג צוחק: "בכל ביקורת שואלים אותנו כמה זמן המסלול נמשך. אני אומר שעתיים, והפקח אומר לי 'מחר אני אפתור את הבעיה הזו'".

     

    אין הנחיות ברורות כמה זמן מותר להחזיק ילד בהסעה. "הבן שלי, בן תשע, הגיע הביתה השבוע בשעה חמש ועשרים, כשהוא סיים ללמוד בשעה שלוש וחצי", מספרת סיגל. "זו הפקרות שקיימת באין מפריע למרות אין ספור תלונות שלנו. חברת ההסעות מקבלת כספים מהמדינה ובוחרת לחסוך ולדחוס מספר ילדים בהסעה על אף שגרים במרחק גדול אחד מהשני. הילד יוצא מהבית בשש וחצי בבוקר למרות שהלימודים מתחילים רק בשמונה, וכל המסלול בתוך העיר".

     

    לעיתים, כדי לחסוך ולקצר, יש מצבים ששני נהגים נפגשים באמצע הדרך בנקודה שנקבעה מראש ומתחילים להעביר ילדים בין הרכבים.

     

    "צריך להבין שמדובר בילדי חינוך מיוחד וכל שינוי משמעותי עבורם", אומרת נעמה, אמא לילד בן ארבע. "תחלופה מטורפת של מלווים, חוסר הסבלנות וההכשרה החסרה של הנהגים, והשהות הארוכה בהסעה לעיתים קרובות משפיעים על ההתפתחות. הילד שלנו חזר להרטיב בלילה בגלל מלווה אלימה. נאלצנו לוותר על הזכות להסעה לאחר שניסינו להילחם ולשנות, ואנחנו מסיעים בעצמנו במחיר אישי וכלכלי כבד".

     

    "מטופל שלי הפך ללעג", מוסיפה בכאב אורית, מורה לחינוך מיוחד. "הנהג היה מצלם אותו ובכל יום שולח סרטון בדיחה על הילד. זאת הייתה הבדיחה היומית של נהגי המוניות. אחד הנהגים בא לספר לנו כי הוא פשוט לא היה יכול יותר".

     

    קשר השתיקה

    "הקריטריון היחיד להעסקת מלווים הוא דופק", טוענת אמא נוספת, ונראה שהיא לא ממש מגזימה - כאשר החברה לפיתוח גוש עציון מקבלת אותי כמלווה ונותנת לי מסלולים מבלי שפגשתי איש מהחברה ובלי ראיון מקדים (יצוין שעבדתי שם לפני כעשור בעודי תלמידת תיכון). קבלתי לעבודה הסתכמה במילוי טפסים שנשלחו אליי ושליחת צילום תעודת זהות בווטסאפ.

     

    בשעת צהריים אני נוסעת עם הנהג של החברה לפיתוח גוש עציון לאסוף שני ילדים מירושלים לכיוון ביתר עילית. בדרך הוא משתף אותי כמה זה חמור שאין מלווים מקצועיים. "באחת הנסיעות ילד נכה עף לי קדימה כי המלווה לא חגר אותו כמו שצריך, פשוט לא הכניס עד הסוף והילד עף". נהג אחר מספר על מקרה מפחיד בו ילד על הספקטרום האוטיסטי פתח את הדלת של המונית ברמזור ויצא באמצע כביש סואן. "אנשים יצאו מהמכוניות ועזרו לי להכניס אותו חזרה, מאז אני מקפיד לנעול את הדלתות".

     

    עם כל כך הרבה הורים שוחחתי, וכולם זועקים לשינוי, אבל אף אחד מהם לא מוכן להתראיין בשמו מחשש לנקמה בילדיהם חסרי הקול. התקשרה אליי אמא של ילד שגרה בסמיכות לגן וסיפרה לי שהמלווה דוחפת את הילד שלי להסעה באלימות. "הילד שלי עם עיכוב התפתחותי ועדיין לא מדבר, אני לא יכולה לדעת מה עובר עליו", אומרת קרן. "כל כך מקומם שדווקא הילדים שהכי צריך לגונן עליהם מופקרים יום יום בדרך למוסד שנבחר עבורם בקפידה כדי לדאוג לרווחתם. אנחנו גם מפחדים לדבר. הייתה לבן שלי מלווה שאמרה לי בפנים שהיא נגעלת מהילדים האתיופים בהסעה, שהיא לא מעזה לגעת בהם, ובדרך כלל מבקשת מהנהג שייסע ולא ימתין להם אם הם מתעכבים. לא יכולתי לספר על כך לאיש. פחדתי שזה יפגע בילד שלי".

    ילדים בהסעה (צילום: אריאלה שטרנבך)
    "כל כך מקומם שדווקא הילדים שהכי צריך לגונן עליהם מופקרים יום יום"(צילום: אריאלה שטרנבך)

    בבוקר האחרון שלי בליווי הסעות אני מקבלת מסלול בשעה שבע בבוקר. ברבע לשבע הנהג עדיין לא עונה לי היכן מתחיל המסלול, אני מגיעה באיחור של עשר דקות אבל הנהג עדיין לא שם. במקביל, אני מקבלת בקשה לבצע מסלול מיידי מהחברה לפיתוח גוש עציון. "הנהג בדרך לביתר ואין לנו מלווה". אני נאלצת להשיב בשלילה. מתחילים את המסלול, לא אני ולא הנהג יודעים את מי צריך לאסוף מאיפה ולאן. למזלנו, הילד הראשון שאספנו, בן שמונה, מנחה אותנו. אנחנו מסתבכים וטועים ומאחרים, חלק מההורים מתייאשים וכבר מפזרים את הילדים בעצמם. לאחר שעה הצלחנו לאסוף ולפזר חמישה ילדים באיחור של רבע שעה ללימודים.

     

    שבוע וחצי ליוויתי ילדים, תימרנתי בין מסלול למסלול כמשלימה, כסותמת חורים במערכת ניהולית ממומנת היטב אך לא מתפקדת. את המחיר משלמים ילדים מוחלשים ונכים, וההורים שאף פעם לא יכולים באמת להיות רגועים.

     

    "נערוך בדיקה נוספת"

    מעמותת רנה קאסן נמסר: "אגודת קאסן הינה תאגיד עירוני וזרוע ביצועית של עיריית ירושלים אשר נבחרה להפעיל את מערך המלווים בהסעות בירושלים החל משנת תשע"ו. מערך המלווים בירושלים הינו הגדול במדינת ישראל ומונה כ-1,550 מלווים, ובכל יום מתבצעים כ-3,100 מסלולים בכל רחבי ירושלים. הליך קליטת המלווים באגודה כולל בין היתר עריכת ראיון עבודה, מילוי טפסים ייעודיים לצורך התפקיד והדרכה אישית על מהות התפקיד במסגרתו חותם העובד המיועד על תקנון הנהלים. לאחר בדיקה שנערכה בעקבות התחקיר התברר שגם התחקירנית חתמה על תקנון זה, אך משום מה בחרה שלא לציין עובדה זו.

     

    לכל מלווה מובהר, בין אם בשיחת הדרכה קבוצתית ובין אם בהדרכה האישית, תפקידו החשוב והאחריות הרבה המוטלת על כתפיו בשמירה על שלומם ובטיחותם של הילדים, שהיא בבחינת ערך עליון. יחד עם זאת, ולמרות שממצאי התחקיר נשענים על אמירות של נהג ההסעות שאינו עובד האגודה, האגודה תערוך בדיקה נוספת על מנת למנוע ככל שניתן הישנות של מקרים דומים".

     

    מעיריית ירושלים נמסר: "ההסעות לחינוך המיוחד הם בראש סדר העדיפויות של מינהל החינוך, ועיריית ירושלים היא העירייה היחידה שתיקצבה הסעות לחינוך המיוחד בקייטנות פסח בעלות של כ-700 אלף שקלים. העירייה פועלת כל העת על מנת לשפר את מערך ההסעות, להגביר את בטיחות התלמידים ולשפר את השירות.

     

    מערך ההסעות מופעל על ידי חברות חיצוניות ומלווה על ידי מלווי הסעות מטעם העירייה, אשר עוברים הכשרה והשתלמויות שונות במסגרת תפקידם. מתווה מסלולי ההסעות נקבע לאחר בחינה ועל פי הצרכים בשטח, ואנו מבצעים בדיקת מסלולים מעת לעת. העירייה פועלת בחומרה כנגד כל תלונה על חריגה מהנהלים הן על ידי חברת ההסעה והן על ידי צוותים, נהגים ומלווים, ורק בשנה האחרונה הודחו מספר נהגים ומלווים מתפקידם בשל חריגה מנהלים, וכן הופסקה עבודה עם חברת הסעות אחת בשל חריגה מהנהלים. כבכל מערכת גדולה, לעיתים ישנן תקלות ואנו פועלים כל העת לתקנן ונפעל לבדוק את הטענות המועלות".

     

    ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך משתתף במימון הסעות לכ-64,000 תלמידים מהחינוך המיוחד מדי שנה, וחוזר מנכ"ל של המשרד קובע כללים ל'ארגון ההסעות וביצוען'. יובהר שהאחריות על ביצוע ההסעות היא על הרשויות המקומיות, והן נדרשות לבצע פיקוח ובקרה על מערך ההסעות שבאחריותן. כל חריגה מתקנות המשרד מטופלת מיידית ובמלוא החומרה, וככל שיועברו אלינו ליקויים שהתגלו בתחקיר נבצע בדיקה ונפעל באופן בלתי מתפשר. לא נהסס לדרוש מהרשויות להחליף לאלתר חברת הסעות שחרגה מהנהלים. יובהר, כמו כן, שהמשרד מקדם כתיבת תקנות חדשות, שיקבעו סטנדרטים מחמירים, ואנו מקווים שהן יאושרו בקרוב בכנסת".

     

    מהחברה לפיתוח גוש עציון נמסר: "מתוך אלפי הנסיעות שהחברה מבצעת אין ולו נסיעה אחת המתבצעת ללא מלווה. התלמידים נמצאים תמיד בראש מעיינינו, נהגי החברה עוברים השתלמויות קבועות, ורכבי החברה מצוידים במערכות בטיחות מהמתקדמות בעולם. באשר לתהליך המיון, כל מלווה עובר תהליך קפדני הכולל ראיון פרונטלי במשרדי החברה, הדרכה על אופי התפקיד וכמובן רקע תעבורתי, ורק לאחר מכן מתבצעת חתימה מסודרת על העסקתו.

     

    באשר לתחקירנית שהגיעה, שביצעה בדיקה חד-פעמית שאינה משקפת את העבודה, היא עבדה בחברה בעבר ואינה צריכה לעבור שוב את תהליך המיון המלא 'כדת וכדין', מכיוון שביקשה לשוב כממלאת מקום בלבד, תפקיד אליו נקראים זמן קצר לפני הנסיעה, כאשר נבצר מהמלווה הקבוע להגיע. החברה לפיתוח גוש עציון תמשיך לקדם ולשפר באופן מתמיד את השירות עבור עשרות אלפי נוסעיה בכל רחבי ישראל ותשמח להפיק לקחים ולהשתפר תמיד".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים