גלגל הצלה

כשאנדראה ברשה מדבר על ג'ינו ברטלי, אפשר לזהות שהעיניים שלו נוצצות. שילוב של גאווה וגעגוע למי שהיה רוכב אופניים איטלקי נערץ, אבל קודם כל חבר שלו: "הוא היה צנוע, לא אהב שמדברים עליו יותר מדי ולא עשה מהסיפור שלו עניין". היום אחראי ברשה על המוזיאון שמנציח את פועלו של ברטלי וממוקם ממש מול הבית שבו גדל וחי הרוכב בפירנצה.

אז מיהו אותו ג'ינו ברטלי? באיטליה הוא נחשב לאגדת ספורט. אי אפשר אחרת כשאתה זוכה שלוש פעמים בג'ירו (1936, 1937 ו־1946) ועוד פעמיים בטור דה פראנס (1938 ו־1948). בטח במדינה שבה ענף הרכיבה על אופניים מוטמע עמוק בתרבות הספורטיבית. כששואלים את ברשה למי מהרוכבים של היום אפשר להשוות את ברטלי, הוא משתהה שנייה ואומר: "אי אפשר להשוות אותו לאף אחד. הוא היה ספורטאי מיתי".

אבל מעבר לחוות הדעת של החבר המעריץ, לברטלי, שהצליח לזכות בתחרויות הגדולות גם לפני וגם אחרי מלחמת העולם השנייה, יש בפאזל הביוגרפי סיפור שהופך אותו ליותר מאשר עוד ספורטאי־על הישגי ומצליח. רוכב האופניים האיטלקי, שחי והתחרה בתקופה שבה הפאשיזם והנאציזם שלטו באירופה, סייע להציל פליטים יהודים שביקשו להסתתר ולהימלט מפני רודפיהם. ברטלי ניצל את הכוכבות והמוניטין שלו כדי להתנייד עם אופניו בצורה חופשית בכבישים שבהם שלטו משמרות המשטרה הפאשיסטית ושימש שליח של מחתרת אסיזי שפעלה להסתרת יהודים במנזרים באזור טוסקנה והברחתם לדרום איטליה.

הרוכב, שהיה מוכר בכל רחבי איטליה, הסתיר בשלדת האופניים ובאוכף מסמכים, תמונות ותעודות זהות מזויפות שהועברו לפליטים היהודים שהתחבאו במנזרים, כדי שיוכלו לעבור את מחסומי המשטרה ולהימלט דרומה לאזור שבו שלטו בנות הברית. גם שנים ארוכות אחרי שהסתיימה המלחמה שמר ברטלי בסוד את מעורבותו בסיוע להצלת יהודים, באומרו "אני לא רוצה להיראות כגיבור. גיבורים הם אלה שמתו, נפצעו או ישבו במשך חודשים ארוכים בכלא". רק ב־2003, שלוש שנים אחרי מותו, פורסם הסיפור כולו, וכעבור עשר שנים הכיר "יד ושם" בברטלי כחסיד אומות עולם שהציל 800 יהודים ועזר להם להימלט מהשמדה.

"הציל אנשים שבכלל לא הכיר"

בשבוע שעבר הגיעה לאיטליה משלחת רוכבי אופניים של "סייקלינג אקדמי", הקבוצה הישראלית המקצוענית הראשונה, כדי להצדיע לברטלי. היא ערכה מסע מפירנצה לאסיזי, בדיוק באותם כבישים שבהם דיווש הרוכב האיטלקי תוך שהוא מסכן את חייו כדי להציל יהודים. אנשי הקבוצה הזמינו אותי למסע ההוקרה לרוכב האיטלקי, אז לקחתי מצלמה ופנקס והצטרפתי.

ג'ינו ברטלי בפעולה(צילום: AFP)

למה הם כאן? בעוד פחות מחודש הם ישתתפו בג'ירו האיטלקי, שייפתח השנה בישראל. בין חברי המשלחת נמצא גם סילבן אדמס, הבעלים "סייקלינג אקדמי" ונשיא כבוד של "ביג סטארט ישראל ג'ירו ד'איטליה". הוא למעשה האיש שהצליח להביא לארץ את מרוץ האופניים השני בחשיבותו בעולם, שיוזנק ב־4 במאי בירושלים ואחרי שלושה קטעים בישראל יימשך באיטליה. השנה הוא ייערך גם במחווה לברטלי.

עוד שם בולט בקבוצה הוא אביב יחזקאל (24), במקור מקיבוץ מצר החי כיום בג'ירונה הספרדית, שמשמשת כבסיס ממנו הוא יוצא לתחרויות ולמחנות האימון השונים. יום קודם להגעתו הוא התהפך עם אופניו במרוץ בבלגיה, ונחת בטוסקנה חבול ושרוט לגמרי. זה לא מונע ממנו להוביל את המסע שבו יש חלקים הדורשים מאמץ לא פשוט.

יחזקאל: "אנחנו, כקבוצת אופניים ישראלית, רואים חשיבות גדולה במסע הזה. מדובר במסלול לא קל, ולחשוב שג'ינו ברטלי עשה את זה עם האופניים והציוד של פעם, תחת אימת המלחמה, עם כל הלחצים והסכנות שהיו באותן שנים. אתה רוכב על האופניים וזה זמן להיות רגע עם עצמך, עם המחשבות, ואתה מעריך אותו. הוא עשה את כל זה למען מטרה נעלה, בשביל להציל אנשים שהוא בכלל לא הכיר. ולכן אנחנו פה כדי להצדיע לו ומנסים להנציח אותו קצת, כי הסיפור של ברטלי לא כל כך ידוע".

יחזקאל על רקע דיוקנו של ברטלי(צילום: צביקה נעים)

בתחילת המסע עוברת המשלחת סמוך לבית שבו גדל ברטלי ועושה עצירה קצרה במוזיאון שמנציח את רוכב האופניים. פה אפשר ממש להרגיש את מידת ההערצה העצומה והכבוד ששמור לברטלי בתרבות הספורט האיטלקית. כרזות, צילומים מרהיבים, ציורים מסוגננים ואינספור אביזרים שנוגעים לחייו ולקריירה שלו. בשלב מסוים ניגש החבר ברשה לפינת המשרד שנמצא מתחת למוזיאון ושולף קלטת VHS. הוא מכניס אותה למכשיר הווידיאו הישן שמחובר לטלוויזיה ומפעיל אותה. בקלטת מופיע ברטלי המבוגר בראיון לתוכנית אירוח כלשהי, וברשה שומר עליה מכל משמר. עכשיו הוא קצת רוצה להשוויץ איתה.

בהמשך, אחרי נסיעה לא קצרה, מגיעה המשלחת לתחנת הרכבת טרנטולה, שם פוגשים אביב וחבורתו את איבו פלטוני, שהיה המכונאי האישי (כך מוגדר מי שמטפל באופניים ובציוד האישי של הרוכב) של ברטלי. פלטוני, איטלקי חביב בן 89, נראה נלהב במיוחד לפגוש את הישראלים ומיד שולף גיליון של "גאזטה דלו ספורט" מאותו יום. אחרי דפדוף מהיר הוא מצביע בגאווה על ידיעה קטנה שמופיעה באחד העמודים הפנימיים. קוראי האיטלקית במקום מסבירים שהיא מספרת על דבר המשלחת הישראלית שהגיעה לפירנצה כדי להצדיע לברטלי.

פלטוני לוחץ ידיים לאדמס, מחבק את אביב יחזקאל ואחר כך גם מוביל אותו לתחנת הרכבת. על אחד הקירות תלוי לוח שיש ועליו דיוקנו של ברטלי. הטקסט מתחת לדיוקן מספר על פעילותו במסגרת מחתרת אסיזי ואיך סייע להציל יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

פלטוני עם יחזקאל. היה המכונאי של ברטלי(צילום: צביקה נעים)

פלטוני: "ברטלי היה דמות כל כך מפורסמת באותן שנים, שכשהוא היה מגיע לתחנת הרכבת היו מתקהלים סביבו ואנשים היו מבקשים ממנו חתימות. גם השוטרים והחיילים הכירו אותו והיו מתלהבים. זה עזר ליצור הסחת דעת ולאפשר להבריח מסמכים ואנשים בתחנת הרכבת מבלי שכוחות הביטחון ישימו לב".

המכונאי מלא שמחת החיים לא מסכים להיפרד מהחבורה לפני שהוא מצטלם עם כל אחד מהם על רקע הדיוקן של ברטלי, ורגע לפני שאביב עולה על האופניים שלו מעניק לו פלטוני חולצה צהובה למזכרת.

"סבא שלי היה אדם של ערכים"

התחנה האחרונה במסע היא העיר אסיזי, שבמהלך מלחמת העולם השנייה הפכו חלק גדול מהמנזרים והכנסיות בה למקום מקלט ליהודים. לחברי "סייקלינג אקדמי" מחכה בכניסה לעיר עלייה קשה, אבל הם לא נבהלים מהאתגר. בקצה העלייה מקבלים את פני הקבוצה ראשת העירייה סטפניה פרויטי, ולצידה עומדת ג'ויה, נכדתו של ג'ינו ברטלי. החיבור בין הקבוצה לבין הנכדה מיידי. אדמס הנרגש אומר לה: "סבא שלך היה אדם דגול וספורטאי ענק. הוא סיכן את חייו כדי להציל יהודים, ואנחנו מעריכים מאוד את המעשה ואת האיש האמיץ הזה. במורשת שלו הוא הופך אותנו לבני משפחה אחת".

ג'ויה: "סבא שלי היה אדם של שלום, של ערכים, ומאוד חשוב המפגש הזה. נוצר פה חיבור מיוחד וחשוב לזכור את כל מה שקרה בשנים ההן של מלחמת העולם השנייה. אני כמובן אשמח לבוא לבקר בירושלים".

סילבן אדמס יחד עם נכדתו של ברטלי, ג'ויה(צילום: צביקה נעים)

יחזקאל, שכבר ערך בעבר את מסע ההצדעה הזה, פונה אל הנכדה ומסכם: "בכל

פעם שאני מגיע לפה, מדי שנה, זה נעשה קרוב יותר ללב שלי. סבא שלך היה רוכב אופניים וגם אני רוכב אופניים, ובמובן מסוים הוא עזר להציל אותי, כי הוא עזר להציל את בני העם שלי".