שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האנשים שמרסקים זוגיות כי חושבים שלא מגיע להם
    יש כאלה שחושבים שהם לא ראויים לאהבה ומרסקים בכך את הזוגיות שלהם. מומלץ שיאמצו כמה תרגילים מחשבתיים שיכולים לעזור
    הם מתכווצים כשמישהו משבח אותם, הודפים מילות אהבה ודוחים מחמאות – כי אינם מקבלים את עצמם. בעיניהם, הם לא ראויים לאהבה. בני הזוג האלה יתקשו לקבל אהבה ולא פעם יתקשו גם להעניק אותה.

      

    "בשונה מחיות, בני האדם תלויים בקשר לשם קיום. הם צריכים להיות נראים ומוכלים כמו שהם צריכים אוויר לנשימה", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית ליאורה גרינהאוס, יו"ר משותפת של עמותת אימגו ישראל ומחברת הספר "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות".

     

    "חוויית קבלה או דחייה של אהבה היא הבסיס ליכולתנו לקבל אהבה ולתת אהבה לאחרים, וזה מתחיל כמובן בבית שבו גדלנו. שם אנחנו לומדים קבלה עצמית או הקטנה ודחייה עצמית – כמה אנחנו יכולים לאהוב את עצמנו ולחוש ראויים לאהבה, או להפך. החוויות הראשוניות האלה ישפיעו מאוד על הגישה שלנו לאינטימיות בשלב מאוחר יותר בחיים – אם נהיה פתוחים לאינטימיות כזאת ונוכל לזרום בתוכה, או נהיה אמביוולנטיים כלפיה ואפילו נדחה אותה. לא פעם, נהיה באופן לא בהכרח מודע חסומים לקבל או להעניק אהבה, שהיא הבסיס לחוויית החיבור הרגשי".

      

    אבל לכולם נעים לקבל אהבה.

    "זה נכון, אבל הניסיון הקליני מגלה שזה לא פשוט. אנשים רבים מתקשים לקבל חום, פרגון, מחמאה ותמיכה ומתרצים את זה בדרכים שונות, כשלמעשה מתחת להדיפה ישנו החשש להכיל ולקבל. משהו חוסם אותם והם לא יכולים להטמיע אהבה, בשל התחושה שאינם ראויים לה. מי שלא מקבל את עצמו יתקשה לקבל אהבה ולרוב יתקשה גם לתת אותה. הכמיהה לאהבה מולידה פעמים רבות כאב של התקשרות – כשאנחנו אוהבים מישהו שלא רוצה אותנו, כשבן זוגנו מרבה לבקר אותנו או כשאנחנו מגלים שבגדו בנו. אנחנו באים עם אמביוולנטיות לקשר: תקווה לחיבור ולאושר ובו־זמנית פחד לאבד אותם, להידחות. במעשי היומיום שלנו ניצור לפעמים דחייה של האפשרות לקבל אהבה או להיות תלויים בה, נקלקל את האינטימיות".

     

    מעבירים ביקורת במקום להקשיב (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    מעבירים ביקורת במקום להקשיב(צילום: Shutterstock)

      

    היעדר אמפתיה

    גורם משמעותי ביכולת לקבל אהבה הוא גישתנו להזדקקות, שנתפסת לעיתים כחולשה במקום לזכות ביחס של כבוד והערכה על האומץ וההעזה שבחשיפתה. הדיפת ההזדקקות נובעת מחשש ובושה להיתפס כתלותיים. "המחיר של הסתרת הפגיעות הוא היעדר האמפתיה", אומרת גרינהאוס. "כדי להיות אמפתיים עלינו להתחבר למקום רגיש ופגיע בתוכנו, היודע את תחושת האחר. לא פעם אנחנו מבקרים את הפרטנר שלנו במקום הכי רגיש. לצד זה, המתקשים לקבל אהבה מתקשים במקרים רבים גם להרגיש שמחה והנאה ולברך על מה שיש. הם אלה שיראו תמיד את חצי הכוס הריקה".

      

    הקושי לקבל אהבה מתבטא בחיי היומיום בהגנתיות: החצנת אנרגיה בדמות צעקות, העלבות והאשמות, או כיווץ האנרגיה בדמות השתתקות והסתגרות. תפקידם של דפוסי ההגנה האלה הוא להחזיר לנו תחושה רגעית של ביטחון והגנה מפני הסכנה לכאורה שאורבת לנו בזוגיות. "ילד ששמע בבית הערות שביישו אותו על צרכיו, תכונותיו או רצונותיו, לומד להחביא, לדכא ולהדחיק אותם. אלא שהם ממשיכים להתקיים ולתפעל אותו בלא־מודע. החלקים האבודים האלה יוצרים חלל ששנים אחר כך, כמבוגר, הוא ינסה למלא בדרכים שונות, למשל פעלתנות יתר, וורקוהוליות, בולמוסי קניות, התמכרות לסמים או לאלכוהול, אכילת יתר, סקס לא מבוקר ועוד".

     

    רבים נוטים להשליך על בן הזוג את התכונות שהם מתקשים לקבל בעצמם. "מתוך התחושה שמסוכן יותר לקבל אהבה מאשר לחיות בלעדיה, נשנא אצל בן הזוג את מה שלא נקבל בעצמנו. בדיוק כמו שאנו דוחים את החלקים האלה בנו, נדחה אותם אצלו והם יהיו מקור לתלונות עליו ולתסכול ממנו, וכך מקור לצמצום אהבתנו אליו. הביקורת הזאת על תכונותיו תעורר את ההגנות שלו מולנו, התסכול יוביל לחוסר ביטחון ביכולת ההשפעה, וזה יתורגם לקושי להחזיר לנו אהבה. כך, גם נתינת האהבה וגם קבלתה נכנסות להקפאה".

      

    בני זוג שאינם מקבלים את עצמם הם אלה שמשקיעים בהדגשת השלילי בפרטנר שלהם, שמחפשים הזדמנויות לריב, שרוצים קרבה אבל הורסים את הרגע, שמצמצמים את האופציות להיות ביחידות עם בני זוגם, שמבטאים ציפיות גבוהות ונותנים לאחר תחושה קבועה שאי־אפשר לרצות (מלשון ריצוי) אותם. הם אלה שממש מטפחים את הקושי של האחר לאהוב אותם וממחזרים בכך את תחושת אי־הקבלה. בצר לו, גם הצד השני יחוש דחוי ובהדרגה לא תהיה ביניהם זרימה של אהבה.

      

    עבודת ריפוי

    החדשות הטובות: זה הפיך. "יחסים הם אכן המראה להוויה שלנו", אומרת גרינהאוס, "וגם אם נפצענו בקשר המוקדם שלנו, הזוגיות היא הזדמנות נפלאה לעבודת ריפוי. אפשר ללמוד לחוות את השמחה שבנתינת אהבה ובקבלתה. דחייה עצמית יכולה להפוך לקבלה עצמית ולקבלת האהבה שאנחנו כה כמהים לה. מערכות יחסים הן הכלי ליצירת עצמי שמרגיש טוב יותר עם עצמו".

      

    איך עושים את זה?

    "המוח הוא איבר שניתן לאמן, ואפשר לעבוד על הטבעה של חוויה חדשה במוחנו. כשמתרגלים שוב ושוב התייחסות אחרת, שינוי גישה, הרגלים ויכולות, האוטומציה התגובתית שלנו, ועל הדרך גם של בן הזוג, משתנה. הצעד הראשון הוא התבוננות והתכווננות. במקום להתמקד במה שהאחר עושה לא בסדר, כדאי לשאול את עצמנו בכנות במה אנחנו תורמים לכך שהיחסים נראים כמו שהם נראים, איך אנחנו דוחים את האהבה, ומתוך זה להתחיל להתנהג אחרת. תחילת השיקום היא בלימוד להתיידד ועם הזמן לקבל את מה שאנחנו לא ממש מקבלים בבן הזוג שלנו. כיוון שלרוב אנחנו משליכים עליו את הכעס על עצמנו ועל תכונותינו, ההתיידדות עם תכונותיו המעצבנות תוביל בסופו של דבר לקבלה עצמית ולאמפתיה – כלפיו וכלפי עצמנו".

     

    הכתבה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות"



     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "האנשים שמרסקים זוגיות כי חושבים שלא מגיע להם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים