שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    13 תעשייניות ב-70 שנה: הנשים הבודדות בעולם של גברים
    זוכת פרס ישראל הטרייה, יהודית ברוניצקי, היא אחת מכמה נשים בודדות וראויות לציון, אשר הקימו מפעלים תעשייתיים בישראל ועמדו בראשם. המספר הזעום בא לידי ביטוי גם בעובדה שבהתאחדות התעשיינים לא הייתה מעולם אישה בתפקיד יו"ר או מנכ"ל

    במוצאי יום העצמאות ה-70 למדינה עמדה נרגשת יהודית (דיתה) ברוניצקי (77), וקיבלה את פרס ישראל בתחום התעשייה. את הפרס קיבלו היא ובעלה, יהודה ברוניצקי, ניצול שואה, שביחד הקימו ב-1965 את קבוצת אורמת, חברת האנרגיה והחשמל, שעוסקת בהקמה ותפעול של תחנות כוח הפועלות על אנרגיה חלופית, בעיקר אנרגיה גאותרמית.

     

    70 שנה של פערים: הדרך לצמצם את הבדלי השכר בין המינים

    זו המשרה שבה נשים מרוויחות יותר מגברים

    עוד בערוץ הקריירה

     

    יו"ר הוועדה, שלמה דברת, נימק, בין היתר: "דיתה ברוניצקי, מראשונות נשות העסקים והיזמות בישראל ואישה פורצת דרך בתחומה, ובעלה, יהודה, הקימו את קבוצת אורמת והפכו אותה לחברה מובילה בעולם באנרגיה גיאותרמית".

     

    יהודית ויהודה ברוניצקי (צילום: יונתן בלום, ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום: יונתן בלום, ארכיון ידיעות אחרונות)
    יהודית ויהודה ברוניצקי(צילום: יונתן בלום, ארכיון ידיעות אחרונות)

     

    אך בנוסף לברוניצקי, ומספר נשים בולטות נוספות אשר הקימו מפעלי תעשיה ועמדו בראשם (עליהן נפרט בהמשך), ישנן מעט מאוד תעשייניות ישראליות. כאשר גם התאחדות התעשיינים בישראל, הארגון היציג של מגזרי התעשייה, שנוסדה ב-1921 בשם "התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה", היא מקום עם שליטה גברית, רובה ככולה, ומאז היווסדה לא כיהנה בה אשה, לא כנשיאה ולא כמנכ"לית. נשיא ההתאחדות היום הוא שרגא ברוש והמנכ"ל הוא רובי גינל. אך האם ה"אשם" הוא בנשים עצמן, שלא מובילות את עצמן לתעשייה, או שמא זו חוסר יכולת לשבור את חומת השובניזם הגברי, שנוסקת לגובה כשהנושא מגיע לתעשייה?

     

    "עופרה שטראוס יכולה להיות יו"ר התאחדות התעשיינים"

    לדברי ברוש, הבעיה מתחילה בחינוך הטכנולוגי. "חוש יזמי יש לנשים וגברים באותה מידה, אבל מאיזו סיבה יש יותר בנים בחינוך הטכנולוגי מאשר בנות. אנחנו רואים נשים מנכ"ליות בנק וגם מנהלות מפעלים גדולים, אבל כשזה ליזמות בתעשייה ולפני כן ללימודי תעשייה וניהול או תעשיית מכונות – מספר הנשים פוחת, לכן יש פחות נשים בתעשייה".

     

     

    נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש (צילום: ניצן דרור) (צילום: ניצן דרור)
    נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש(צילום: ניצן דרור)

    התאחדות התעשיינים קמה בשנת 1921. מאז ועד היום שימשו 13 גברים בתפקיד היו"ר/נשיא, אתה עצמך פעמיים, ו-8 גברים בתפקיד המנכ"ל. אף לא אשה אחת בתפקיד. מה הסיבה?

     

    "אנחנו לא ארגון שובניסטי. לראייה, באוקטובר 2015 הקמנו מחדש את פורום נשים בתעשייה, במטרה לענות לצורכי הנשים בכלל ובתעשייה בפרט, ולקדם העסקה רב-גונית ע"י העסקה וקידום של נשים. נשמח שיותר נשים יגיעו לתעשייה. אני בהחלט רואה את עופרה שטראוס, למשל, כיו"ר או כמנכ"ל התאחדות התעשיינים".

     

     

    ynet מביא את סיפוריהן של הנשים, אשר יחד עם זוכת פרס ישראל הטרייה, יהודית ברוניצקי, בכל זאת הצליחו לפרוץ דרך בתעשייה מאז קום המדינה. יש לציין, שיש נשים נוספות, שמתפקדות כמנכ"ליות ובתפקידי ניהול בתעשייה, והן בעלות שכר גבוה, ויש פועלות ייצור רבות בתעשייה, שעלות שכרן נמוכה במיוחד. הרשימה מתמקדת בנשים, שהקימו מפעלים ועמדו בראשם.

     

    רות דיין: "אשת חייל" ב-1949 ו"משכית" ב-1954

    רות דיין, שנולדה לפני 101 שנים בחיפה כרות שוורץ, תיזכר בספרי ההיסטוריה כאשתו הראשונה והנבגדת של משה דיין ז"ל, הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל ושר הביטחון. במשך שנים רבות הוזכר שמה כרעייתו הראשונה של דיין, שכונה "שודד עתיקות" ונודע בבגידותיו הרבות בה. בשנים האחרונות הופנה אליה זרקור כאל מי שגם היתה ועודנה אשת עסקים ממוקדת תעשייה.

    רות דיין (צילום: אביגיל עוזי) (צילום: אביגיל עוזי)
    רות דיין(צילום: אביגיל עוזי)
     

     

    סיפורה כתעשיינית החל ב-1949, כשעבדה כמדריכה חקלאית, ופתחה את הפרויקט "אשת חייל" (השם, אגב, ניתן ע"י דיין עצמו), במסגרתו נערכו סדנאות לעבודות יד בקרב נשות המקום וביישובי העולים. ב-1954, בעידוד ותמיכה של שרת העבודה דאז גולדה מאיר, ושל מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז טדי קולק, הקימה את חברת ההלבשה והריקמה הממשלתית "משכית", ושימשה מנכ"לית שלה. החברה סיפקה מקומות תעסוקה למאות עובדים, בעיקר עולים חדשים בכל הארץ, כשהמוצרים, על טהרת עבודת היד ומעוצבים ברוח נופי ישראל, פנו לקהל אמיד.

     

    עשור לאחר מכן נקלעה "משכית" לקשיים עקב ניהול כושל. ב-1978 פרשה דיין מהנהלת החברה, וב-1994 נסגרה משכית. והנה, בהיותה של דיין בת 96, ב-2013, הושק המותג מחדש ביוזמת מעצבת האופנה שרון טל ובשיתוף פעולה מלא שלה. לפני חמש שנים קיבלה דיין פרס מפעל חיים מפרופ' יולי תמיר, נשיאת בי"ס לעיצוב שנקר, על "החזון, הנחישות ורוח העשייה, שעיצבו במידה רבה את עולם האופנה הישראלי כפי שהוא היום".

     

    הילדה שטראוס: מתכון סודי לגבינה שהוביל לאימפריה

    ב-1936 עלו לארץ מגרמניה ריכרד והילדה שטראוס ביחד עם בנם, מיכאל, אז בן שנתיים. ב-1938 הגיעו לנהריה, וריכרד, שהיה דוקטור לכלכלה ומשפטים בגרמניה, בחר להקים רפת בחצר הבית, מתוך כוונה למכור את החלב הטרי. "אבא שלי התאהב בפרות והתעקש להקים רפת, על אף שכעסו עליו ביישוב", מספרת רעיה שטראוס בן דרור, שנולדה שש שנים לאחר אחיה הבכור.

     

    הילדה שטראוס (תמונה משפחתית)
    הילדה שטראוס(תמונה משפחתית)

    הזוג שטראוס קנו שתי פרות, ולאט לאט הפך המשק מקור חשוב לאספקת חלב באזור כולו. לפי הסיפורים מדי יום נאלצה משפחת שטראוס לשפוך מיכלים של חלב טרי, מכיון שה"ייקים" של נהריה נהגו לשתות חלב משומר מיובא מגרמניה. כשהתלוננה על כך הילדה בפני חבר משפחה, הוא השיב, שיתן לה מתכון, והיא תייצר גבינה. ואכן, על פתילייה אחת בבית בנהריה, ייצרה הילדה את הגבינה ע"פ המתכון.

     

    הגבינה נמכרה, הילדה שידרגה את המתכון והמציאה נוספים, המטבח התרחב לרפת, וב-1939 קמה מחלבת נהריה הראשונה, כשסמלה בת יענה, "שטראוס" בגרמנית. ב-1946 רכשו הזוג שטראוס את מכונת הגלידה הראשונה, וזו עוד נקודת ציון בהקמת קבוצת שטראוס, שנסחרת בבורסה בת"א לפי שוויי של 8.63 מיליארד שקלים (11 באפריל 2018). ב- 1975, לאחר פטירת ריכרד שטראוס, עבר שרביט הניהול לבן מיכאל בסיוע האחות רעיה.

     

    ב-2000 זכתה שטראוס בפרס התעשייה בקטגוריית המזון מטעם התאחדות התעשיינים. ב-2001 העביר מיכאל שטראוס את שרביט הניהול לבתו, עופרה שטראוס, שמשמשת יו"ר הקבוצה. שטראוס הקימה את ארגון יסמין לקידום עסקים קטנים, והשיקה עם שדולת הנשים את מדד קאטליסט בישראל, לבחינת ייצוג נשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות בישראל.

     

    רעיה שטראוס בן דרור: התעשיינית של ה"ביו"

    רעיה שטראוס בן דרור (78), בתה של הילדה שטראוס, נשמה את התעשייה מילדותה. מה שלא ידוע ברבים היא העובדה, שהיא, למעשה, היתה אחראית על הנושא הבריאותי במוצרי החלב של החברה. בין היתר אחראית שטראוס בן-דרור להחדרת החיידקים הפרוביוטיים-BIO, ליוגורט.

     

    אלא ששטראוס נתקלה בהתנגדות בחברה לשווק את המוצרים האלו, נזכרת ד"ר נאוה מיכאל-צברי, בתה של רעיה. "בחברה חששו שאם יגידו חיידקים, שיווקית אנשים יירתעו, ותהיה ירידה במכירות. רעיה התעקשה, בבית אכלנו את היוגורט עם ה-bio, ובסופו של תהליך, הבינו את הבשורה של אימא, ושטראוס יצאו ראשונים ומחוזקים בזכות ההתעקשות שלה".

    רעיה שטראוס בן דרור (צילום: שירן כרמל) (צילום: שירן כרמל)
    רעיה שטראוס בן דרור(צילום: שירן כרמל)

     

    שטראוס בן-דרור חלקה בשנים 1965-2005 את הבעלות על שטראוס עם אחיה, והוותה חלק מההנהלה ומועצת המנהלים. בעקבות המיזוג של שטראוס עם עלית ב-2005, פרשה ומכרה את מניותיה בחברה. מאז, בנוסף לפעילות עסקית עצמאית, היא מקדישה את זמנה לשמירת המורשת המשפחתית ולפעילות פילנטרופית ויזמות חברתית בישראל. שטראוס בן דרור השיאה משואה ביום העצמאות ה-62 למדינת ישראל.

     

    מרים ורטהיימר: לחמי בצד ישקר בנהריה

    אין מי שלא מכיר ומעריך את פועלו של התעשיין סטף ורטהיימר, בן 92, מייסדם של המפעלים "ישקר", "טכנולוגיית להבים" וקבוצת IMC, זוכה פרס ישראל, וממייסדי כפר ורדים. לא הרבה יודעים, שלצידו של ורטהיימר, שע"פ דירוג פורבס מוערך הונו ב-5.6 מיליארד דולרים, עמדה רעייתו הראשונה, מרים.

     

    מרים ורטהיימר (צלם: מיכאל קרמר)
    מרים ורטהיימר בצעירותה(צלם: מיכאל קרמר)

    ישקר, מהחברות המובילות בעולם לייצור כלי חיתוך, נוסדה במרפסת מטבחם של הזוג ורטהיימר, שהגיעו לנהריה עם בנם איתן ב-1948. ב-1981, פתחה ורטהיימר את קונדיטוריית "לחמי" בשותפות עם גבי זוהר, קבלן מנהריה. ב-1983 הצטרף למפעל בנו, איתן ורטהיימר, שזכה ב"פרס התעשייה" ב-1996, והביא לגידול מואץ במכירות ורווחי המפעל. אריאלה ורטהיימר, רעייתו של איתן וכלתו של סטף, בת 62, גם הוכיחה שהיא מצליחה בזכות עצמה. בגיל 60 הציגה את תערוכת הציורים הראשונה שלה: "החופש להשתחרר", ומאז מציגה בהצלחה בארץ ובעולם.

     

    יונה זוגלובק: מפעל ישראלי עם מכונות מגרמניה

    חברת זוגלובק נולדה בנהריה: מפעל משפחתי, שהתחיל מחלום ציוני בגרמניה של תחילת המאה הקודמת. ב-1937 עלו לנהריה ריינהולד ואירמגרד זוגלובק, ששינו את שמותיהם לאברהם ויונה. בני הזוג הגיעו מהעיר ביטום, שהיתה אז בשטחי גרמניה, שם ניהלו מפעל משפחתי לעיבוד בשר כשר, אך כשהיטלר אסר על שחיטה כשרה החליטו לעלות לישראל ולהקים בה את המפעל - עם המכונות שהביאו מגרמניה. ב-2015 זוגלובק מכרה את פעילות המשחטה.

     

    יונה זוגלובק (צילום רפרודוקציה: אלעד גרשגורן, ארכיון משפחת זוגלובק)
    יונה זוגלובק (צילום רפרודוקציה: אלעד גרשגורן, ארכיון משפחת זוגלובק)

    החברה מייצאת כיום ל-15 מדינות, כשבעלי השליטה בחברה היא יעל זוגלובק-אנדר, הצעירה בין ארבעת ילדיהם של יונה ואברהם, שמתגוררת בקנדה, ואחיה עמי זוגלובק.אלי זוגלובק משמש כיו"ר הקבוצה ומנכ"לה. 

     

    לאה גוטליב: הכוהנת הגדולה של "גוטקס"

    בין הלקוחות של "גוטקס", המותג הישראלי הבינלאומי לבגדי ים, נמנו הנסיכה המנוחה דיאנה, קלאודיה שיפר, נעמי קמפבל וטיירה בנקס, ותמי בן עמי ז"ל, שהיתה דוגמנית הבית של המותג. את המפעל ייסדה לאה גוטליב ז"ל, שנולדה בהונגריה ונפטרה ב-2012 בת 94, עם בעלה, ארמין גוטליב, בן למשפחה שעסקה בייצור מעילי גשם.

     

    לאה גוטליב (צלם: דוד רובינגר)
    לאה גוטליב (משמאל) עם יהודית גוטליב וננסי קיסינג'ר(צלם: דוד רובינגר)

    ב-1949, לאחר השואה, עלו הזוג לישראל ועסקו בתפירת מעילי גשם. ב-1956 ייסדו את מפעל בגדי הים "גוטקס", וב-1978 התרחב המפעל לעיצוב וייצור של בגדי חוף. היא עסקה בעיצוב הדגמים והוא ניהל את העסק והמותג, שחצה יבשות. לאחר מותו ב-1995 שקעה גוטקס בחובות, ב-1997 מכרה המשפחה את מניותיה בחברה ללב לבייב, וב-2009 הועברה הבעלות לידי איש העסקים ג'ואי שוובל, שכיום מתפקד כיו"ר קבוצת גוטקס ישראל. ב-2001 פרשה לאה גוטליב מהחברה, אבל המציאה את עצמה מחדש ב-2005, כשהיא בת 85, כשהקימה מותג בגדי ים חדש, שנושא את שמה, LEA, ומיוצר על ידי חברת "מקרו".

      

    אנינה קסטרו: מתפירה בדירה הקטנה לחברה ציבורית נסחרת

    בשנת 1933 עלה לישראל אהרון קסטרו עם משפחתו מיוון. האם, אנינה, בוגרת בית הספר לאופנה ביוון, הקימה עם הגעתם לארץ סלון לשמלות בדירתם ברחוב הרצל בתל אביב. ב-1950 פתח עם אביו חנות בשם "נינה" בתל אביב, ובה מכרו בגדים שתפרה האם. ב-1953 הפך שם החנות ל"קסטרו". ב-1965 הצטרפה לינה קסטרו לעסק המשפחתי.

     

    בתחילת שנות ה-80 נקלעה החנות לקשיים כלכליים, ועם התייצבות העסק, נפתחה ב-1985 חנות נוספת, וחנויות נוספות הגיעו בעקבותיה. ב-1992 הפכה "קסטרו מודל" לחברה ציבורית. קסטרו נפטר לפני כחצי שנה. רעייתו, לינה, ממשיכה לתת אותותיה בעסק גם היום. לזוג נולדו שתי בנות ובן. הבת, אתי רוטר, משמשת מנכ"ל משותף בקסטרו עם בעלה, גבי רוטר.

     

    יהודית ריכטר: התחילה כעוזרת של אלי הורביץ

    יהודית ריכטר, בת 71, היא תעשיינית ישראלית, מנכ"לית חברת מדינול לייצור תומכנים. נולדה בצ'כוסלובקיה להורים ניצולי השואה, ובגיל שנתיים עלתה עם משפחתה לישראל. בצבא פגשה את בעלה, קובי ריכטר, ששירת כטייס קרב ברמת דוד, וסיימה תואר שני בפסיכולוגיה. את החיבור לתעשייה ספגה מעבודתה כעוזרת אישית לאלי הורביץ, מנכ"ל חברת טבע.

     

    יהודית ריכטר (צלם: יריב כץ)
    יהודית ריכטר מקבלת את אות יקיר צופי ישראל(צלם: יריב כץ)

    ב-1993 הקימה עם בעלה ועם בנעד גולדווסר וגרגורי פנחסיק את חברת מדינול לייצור תומכנים. היא מנכ"ל החברה ובעלה הוא יו"ר הדירקטוריון ומנהל טכנולוגיות ראשי. ב-1993 הקימו הזוג גם את חברת מדקון, שפיתחה תוכנה לניהול מידע רפואי. ב-2006 הקימו הזוג את חברת מיקרוטק וב-2007 את וולב מדיקל, שתיהן נמצאות בבעלותם המלאה.

     

    אידה יהודית זידלר: הזניקה את התה של ויסוצקי

    שמעון זיידלר הגיע לישראל בשנת 1935 לרגל משחקי המכבייה והחליט להשתקע בה. הוא פתח בית אריזה קטן לתה במרתף בתל אביב, ובתחילת שנות ה-40 הפך את תה ויסוצקי לספקית התה של שלטון המנדט הבריטי. ב-1957 נפטר זיידלר מהתקף לב, ואשתו אידה (יהודית), שעד אז פעלה רק מאחורי הקלעים, קיבלה על עצמה את ניהול החברה ולקחה אותה קדימה.

    אידה יהודית זידלר ז
    אידה יהודית זידלר ז"ל
     

    היא הכניסה לשימוש מכונת אריזה, ושמה קץ למילוי האריזות באופן ידני. לאחר מכן הצליחה להחדיר לישראל את השימוש בשקיקי תה, ששיווקם החל ב-1961, ונחשב למהפכה המשמעותית שחוללה ויסוצקי בשוק התה המקומי. ב-1964 השלימה את בניית בית ויסוצקי ברחוב החשמונאים בתל אביב, שם עדיין שוכנים משרדיה של החברה. "אבי היה טועם תה וחבר בארגוני מעסיקים, אך לא איש שיווק", נוהג לאמר שלום זיידלר הבן, ונכון להיום הבעלים והמנכ"ל. "אמי, שהחליפה אותו, הייתה אשת שיווק בכל רמ"ח אבריה, והיא זו שהזניקה את החברה".

     

    אידה יהודית זידלר הייתה פורצת דרך במאבקה להכרת האשה כמנהלת שוות זכויות אל מול הממסד הניהולי הגברי בעל סטיגמות ודעות קדומות של men only שהיו מושרשות כאן והועתקו מהתרבות הבריטית ששלטה כאן מתקופת המנדט.

     

    דבורה פישר: אולטרסול ופיתוחים ישראלים לתרופות ללא מרשם

    תשלובת מפעלי ד"ר פישר נוסדה ב-1965 על ידי דבורה וד"ר אלי פישר. ד"ר פישר פיתח תרופה לטיפול במחלת העיניים גלאוקומה כבר בעבודת הדוקטורט שלו. המפעל ייצר תרופות למחלות עיניים ועור, כש-80% ממכירות המפעל היו פיתוחים ישראליים. ב-1975 החלו בפיתוח וייצור תרופות ותכשירים לטיפול בעור ללא מרשם, וב-1982 החלו לייצר את סדרת תכשירי אולטרסול להגנה מהשמש.

     

    ב-1995 זכו דבורה וד"ר אלי פישר בפרס התעשייה הישראלי. לאחר מותה של פישר ממחלה ב-2006, יוסדה ב-2007 קרן לזכרה, במסגרתה נתרמים תכשירים וסכומי כסף לעמותות נזקקות. ב-2011 העביר פישר (82) את השליטה בחברה לבנותיו: נורית הראל וסיגל בר און, שמשמשות כיום יו"ר דירקטוריון משותף. דפנה, הבכורה, בחרה לעסוק בריפוי באמנות.

     

    רים יונס: חברת ההיי טק הראשונה במגזר הערבי בישראל

    רים יונס בת 55 היא יזמת סדרתית בתחומי הטכנולוגיה ופעילה חברתית ערבייה ישראלית (נוצריה קתולית). היא בעלים, מנכ"לית ומייסדת משותפת עם בעלה, עימאד יונס, של חברת הטכנולוגיה הרפואית “אלפא אומגה”, חברה גלובלית, שנוסדה ב-1993, שמפתחת, מייצרת ומשווקת ציוד רפואי המסייע למנתחי מוח לנווט.

    רים יונס (צלם: עמית שעל, כלכליסט)
    רים יונס(צלם: עמית שעל, כלכליסט)

    זו חברת ההיי-טק הראשונה מהמגזר הערבי בישראל. החברה זכתה באות הוקרה על מובילות חברתית סביבתית בתעשייה בצפון ל-2014 מטעם התאחדות התעשיינים. בנוסף ייסדה יונס עם בעלה את חברת “אלפא קאד”, המתמחה באספקת פתרונות לתחום הבניה.

     

    מארי ליבס: האישה הערביה היחידה בראש מפעל בתחום החשמל

    המהנדסת והתעשיינית מארי ליבס היא האישה היחידה בחברה הערבית העומדת בראש מפעל בתחום החשמל – מפעל "נצרת חשמל הנדסה". בנובמבר 2016 קיבלה את "אות ניהול מוביל" של התאחדות התעשיינים מרחב צפון, על היותה אישה מנהלת מובילה בתעשייה במגזר הערבי. ליבס, בת 45, מנצרת, שיתפה בעמוד הפייסבוק "פורום נשים בתעשייה": "ב-2013 ערכתי משא ומתן ופתחנו את החברה שאני שותפה בה. לדעתי, מה שיגרום ליותר גברים לתמוך בקידום נשים הם הצלחה והוכחות מהחיים".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יונתן בלום, ארכיון ידיעות אחרונות
    יהודית (דיתה) ברוניצקי
    צילום: יונתן בלום, ארכיון ידיעות אחרונות
    מומלצים