שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "ההורים היום לא סומכים על עצמם"

    לרגל החגיגות למדינה ביקשנו משלוש אימהות ותיקות לספר איך הן גידלו את ילדיהן ומה דעתן על החינוך שנותנים ההורים כיום. אז מה השתנה? "מעולם לא התמודדנו עם בעיות שינה, מקלחות, סירוב לישיבה סביב שולחן או התנגדות להכין שיעורי בית. מה שהיה צריך היה לעשות עשו"

    "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", שר אריק אינשטיין ומוסיף, "והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי". האם המשפט הזה הוא מיתוס או שהוא באמת נכון? לרגל חגיגות שנות ה-70 למדינת ישראל יצאנו לבדוק האם ההורות של פעם שונה לחלוטין מההורות של היום או שבכל זאת ישנם כמה דברים דומים.

     

    "בנעוריי חלמתי להיות אימא צעירה ולבנות משפחה, ומבחינתי הגשמתי את החלום", מספרת אטי יעקובסון (72), אימא לארבעה ילדים וסבתא לשמונה נכדים. "נישאתי בגיל 20 וחצי ובגיל 21 וחצי נולדה בתי הבכורה. רכשנו דירה בגיל צעיר בראשון לציון כי היו מחירים זולים, ועבדנו קשה במשך שנים רבות כדי להחזיר את המשכנתה. בעלי עבד בסיני, נעדר מהבית תקופות ארוכות כדי לפרנס את המשפחה. לא היו לי חלומות על השכלה וקריירה למרות שעקרת בית זה לא התואר שחלמתי עליו".

     

    כיצד נראתה ההורות שלך?

    "ההורות שלי הייתה קלה וזורמת כי כך בחרתי לראות אותה. עזבתי את הקיבוץ עם בעלי ותינוקת בת תשעה חודשים, והשאיפות שלי הסתיימו בגידול הילדה. ילדתי שלושה ילדים נוספים בלידה טבעית ללא אפידורל וללא דולה. התייחסתי אל ההורות באופן טבעי עם הרבה חיבוק, חיבה ואהבה. נהגתי לפי הוראות האחות בטיפת חלב. הנקתי את ארבעתם ללא יועצת הנקה וודאי לא במקום ציבורי.

     

    "אפשר לומר שהחיים שלי כאימא היו יותר קלים, פחות מורכבים ופחות מאתגרים מההורות כיום. הייתי אימא שלא הקפידה על בית מתוקתק ולא על בישולים ואפייה. המקרר שלי היה מלא מוצרי חלב זמינים לאכילה ובצהרים אכלו לפעמים גריל עוף מוכן ובמבה. עם הבנות הלכתי לחוגי פסנתר, בלט וטניס. לא היו לי מאבקי כוח עם ילדיי, למעט ילדה אחת שהייתה מאוד מרדנית. הילדים שלי נולדו דעתניים, היו ויכוחים תוך דיון, הסבר ונימוק".

     

    אטי יעקובסון ונכדיה (צילום: טלי בריל)
    יעקובסון: "החיים שלי היו פחות מורכבים מההורות כיום"(צילום: טלי בריל)

    עד כמה היו לילדים גבולות ברורים?

    "בבית הייתה משמעת, היו גבולות של מה מותר מה אסור, אבל לא משמעת ספרטנית ולא היו עונשים. היה ברור מאוד היכן עוברים הגבולות. הייתה לנו סמכות של הורים כהורים. גידלנו אותם על ערכים ולא על הישגים. הענקנו להם ידע והרבה אהבה. אני לא יודעת אם זה פינוק אבל הם קיבלו את כל מה שהיו צריכים להתפתחותם, כמובן בגבולות הכלכליים שיכולנו לעמוד בהם.

     

    "ילדי עזרו במטלות הבית בעיקר בקניות במכולת ובשמירה על אחיהם. בתקופתי היה יותר קל לגדל ילדים. היה פחות לחץ, פחות מתח ופחות דרישות מהעולם. הילדים שיחקו עם חברים בחצר, טיפסו על עצים, הלכו לגינה הציבורית לבד והאחים שמרו אחד על השני".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    מה בעצם השתנה לדעתך?

    "העולם של ההורות היום שונה בתכלית מההורות בתקופתנו. העולם השתנה, הטכנולוגיה התפתחה. היום ילדנו חיים בתקופה בה יש להם יותר שאיפות, יותר רצונות, יותר חלומות ופחות אפשרויות. הדבר בולט ביותר הוא היכולת להגיע לדירה. הם עובדים יותר, מבזבזים יותר ונהנים פחות.

     

    "ההורות מתחילה בגיל מבוגר יותר ואז מבחינה נפשית ופיזיולוגית יש פחות כוחות וסבלנות לילדים. עובדים הרבה שעות והילדים במסגרות חינוכיות משלימות. יש להם יותר תכניות אבל פחות זמן. מעמד הילד במשפחה השתנה. הילדים של היום גדלים בתחושה שהכול צריך לקרות על פי רצונם, ולכן כשהם נתקלים במציאות בלתי רצויה, הם חסרי כלים נכונים להתמודדות. הבדל נוסף הוא ברמת הידע של הילדים. בזכות התפתחות הטכנולוגיה הם זמינים למידע שוטף ועדכני, דבר שמקנה להם הרגשה עליונה ומערער בעיניהם את סמכות ההורים. 

     

    באיזו תקופה יותר קשה לדעתך?

    "היום יותר קשה לגדל ילדים. למרות התפתחות הטכנולוגיה נראה כי ההורות העכשווית עלולה לעתים להיות עניין שוחק, מאתגר ומורכב מאוד. חלק מכך נובע מהעובדה כי להורות בגיל מבוגר יש מחיר וגם לרדיפה אחר הקריירה וההישגים יש מחיר".

     

     

    המרוץ למימוש עצמי

    "השנים הראשונות בהן גידלתי את ילדיי היו בקיבוץ", מספרת אריאלה זמיר (60), אימא לארבעה ילדים וסבתא לתשעה נכדים. "עזבנו כאשר בתי הקטנה הייתה בת שלוש. אפשר לומר כי באופן כללי, גידול ילדים זה אף פעם לא קל. זה לא היה קל בעבר, וגם לא היום".

     

    כיצד נראתה ההורות שלך?

    "מבחינתי, מהרגע שעזבנו את הקיבוץ עם ילדינו, היה לי ברור שקודם כל חשוב לדאוג לילדים ואחר כך הפרנסה. כמובן שבן זוגי עבד הרבה שעות, ולכן החלטתי שלפחות אימא תהיה הרבה בבית, לכן פתחתי גן פרטי אצלי בבית. זה נתן לי את האפשרות להיות בבית כאשר הילדים חוזרים מבית הספר, וכמובן להיות בבית גם בחופשות ובחגים. וכך, למרות שעבדתי בגן הם היו איתי, עזרו, נהנו".

     

    זמיר חושבת שהקשיים הגדולים ביותר שהורים חווים היום הם המרוץ לדירה והמרוץ לקריירה יחד עם ההורות. "בעבר רוב ההורים עבדו כדי להתפרנס ופחות חשבו על מימוש עצמי והגשמה עצמית. הראיה לכך היא שבעבר אדם עבד במקום אחד כל חייו, דבר אשר היום אינו מקובל. בנוסף, אפשר לומר כי אם בעבר היה יותר קל להגיע לדירה היום המצב קשה מאוד.

     

    "כיום הורים גם רוצים להגשים את עצמם מבחינה מקצועית. הם מנסים לפתח קריירה, מאמינים שהיא תעזור להם להגיע לדירה ולחיים טובים יותר, אך בפועל הם 'נקרעים' בין הקריירה לבין ההורות".

     

    אריאלה זמיר (צילום: אסנת רום)
    זמיר: "היו גבולות מאוד ברורים"(צילום: אסנת רום)

    האם את רואה הבדלים גם בשיטות החינוך?

    "רבים מההורים הצעירים כיום לא סומכים על עצמם. הם חוששים שאם יעשו משהו לא נכון או לא מתאים הם עלולים לפגוע בילד. כמו כן, ההורים של היום חשופים להרבה מאוד מידע בתחום ההורות, בין היתר הם חשופים לגישות רבות ושונות בנושאי חינוך ואורח. הקושי שלהם הוא ליישם את המידע הרב הקיים ולראות מה נכון להם ולילדיהם מבלי להסתכל על אחרים. מאוד חשוב להם כיצד הם נראים בעיני הסביבה ואיך הילדים שלהם מתנהגים מחוץ לבית.

     

    "בנוסף לכך, חל שינוי בנושא הגבולות. בעבר היו גבולות ברורים. היו דברים שהילד היה צריך להבין שאינו יכול לקבל או לעשות מסיבות שונות. גם אצלנו בבית היו גבולות מאוד ברורים, לא רבים אבל מאוד ברורים. למשל - שעת שינה, חזרה מבילויים וכדומה. לדוגמה, כאשר בתי הייתה בת 15 בערך היא יצאה לבלות עם חברות. אצלנו בבית היה ידוע שחוזרים הביתה עד השעה 24:00 בלילה.

     

    "לא מעט פעמים בתי ניסתה להתנגד לכך אך הוסבר לה בכל דרך אפשרית שאצלנו יש כללים כאלו ולאחרים יש כללים אחרים. כל זמן שהיא גרה איתנו היא חייבת להישמע לכללי הבית. היא תמיד חזרה בזמן אבל הרבה פעמים עם פרצוף כועס. לילה אחד היא חזרה עם חברה מהבילוי וביקשה שהחברה תישאר לישון אצלינו. כמובן שהסכמתי במידה והוריה יסכימו. היא נשארה לישון.

     

    "למחרת באה בתי ואמרה לי - 'אימא, איזה מזל שאת אומרת לי מתי לחזור, איזה כיף לי שאת מחכה לי ורואה שאני חוזרת. חברה שלי אומרת שלהורים שלה בכלל לא מעניין אותם מה קורה לה ומתי היא חוזרת'. כמובן שמעבר להתרגשות שהבת הקטנה שלי מבינה שאני לא נגדה אלא בעדה, שאני מחכה לראות שהיא בסדר, שאני דואגת לה - דמעות עלו בעיניי על אותה חברה".

    .

    הכוח עבר אל הילדים

    "אני גדלתי בבית שאימא עבדה, אבל הספיקה הכול והייתה אחראית על הקניות, סדר וניקיון, אוכל חם מדי יום וגם ישבה איתנו על שיעורים. היו גבולות מאוד ברורים וזה היה המודל", מספרת רחלי אורן (59), אם לשתי בנות וסבתא לשלושה נכדים. "כשאני הפכתי להיות אימא היה לי ברור שזה המתווה עם שינויים קלים של זמני. וכך, גידלתי את שתי בנותיי די 'בצמר גפן', לצד גבולות מאוד ברורים.

     

    "מעולם לא התמודדתי עם בעיות שינה, מקלחות, סירוב לישיבה סביב שולחן או התנגדות להכין שיעורי בית. מה שהיה צריך היה לעשות עשו. הטלוויזיה הייתה אז משאב חברתי, משפחתי, וגם אז לא אפשרנו התמכרות. כך היה גם לגבי כניסת המחשבים לבתים".

     

    אורן: "ההורות היום הפכה לקריירה נוספת" (צילום: אלבום פרטי)
    אורן: "ההורות היום הפכה לקריירה נוספת"(צילום: אלבום פרטי)

    אורן חושבת שההורים של היום מתמודדים עם רעשים רבים בכול מסגרת - "ההורים טרודים בעבודה ונמצאים בה שעות ארוכות גם לאחר שעות העבודה. דור ההורים של היום הוא דור הישגי, חושב על הדבר הבא, לא נח לרגע, מתקשה לדחות סיפוקים, רץ אחר הטרנד ההורי הבא ועייף יותר. אני שומעת מהורים כמה הכול קשה - מקלחת, אוכל וכו'. רוצים לתקתק ולסיים.

     

    "לדור הזה יש גם צורך בפרפקציוניזם, וזה אומר שהנישואים יהיו מושלמים, שהילדים יהיו מוצלחים ושהבית יהיה מדוגם. יש להם צורך שהכול ידפוק כמתוכנן, וכמובן גם צורך לפנק את הילדים. כשזה לא כך יש תחושה של כישלון הורי.

     

    "ההורות למעשה הפכה לקריירה נוספת שדרכה ההורה מגשים את עצמו. בתקופתי ההורות לא הייתה פריזמה שדרכה אני בוחנת אם אני מצליחה. הייתי אימא על כל המשתמע ונטו לבנותיי. נוסיף לזה את המחשבה ההישגית המובילה - 'אם אני לא קיבלתי אז לילד שלי יהיה'. גם בדורי לא קיבלנו, אבל זה לא היה הקו החינוכי שאימצתי כהורה, שצריך לפצות אותי דרך הילדים שלי.

     

    "לדוגמה, כאשר הבת הצעירה שלי הגיעה לסכום עתק בחשבון הפלאפון שלה, היא נדרשה לעבוד כדי לשלם אותו, והיא הייתה בכיתה ח' בלבד. היא הבינה שזו אחריותה, וכך בשיחה איתה היא לא הביעה התנגדות, שילמה את הסכום ולמדה מכך רבות. היום ההורה משלם בשתיקה. זה סימן שהאחריות נשארת אצל ההורה".

     

    מה בעצם השתנה בין הדורות?

    "מה שהשתנה זו הגישה החינוכית - איבוד הגבולות הברורים, טשטוש למעמדו של ההורה ומקומו של הילד. נראה כי הכוח עבר אל הילדים. ההורים מראש נמנעים ובכך מרחיקים את הגבולות מחוץ למסגרת המשפחתית. במקצועי, אני מדריכת הורים. אני נחשפת לקשיים ולבעיות המשמעת של הילדים כמעט בכול התחומים. לרוב, להורה אין כוח להתמודד, מתקשה להציב גבולות, מתעייף מהר, מוותר, מחפש שקט, למשל, אם הבלאגן בחדר של המתבגר מפריע לו והדרישות לא עוזרות, הוא יעשה זאת במקום הילד.

     

    "בנוסף לכך, העובדה כי ההורים של היום אינם בטוחים בהורות שלהם. אם בעבר הורים פחות ידעו, לא נחשפו ליועץ מקצועי, אבל ידעו מה צריך לעשות. היום המצב הפוך - יש ידע רב, ישנם מדריכי הורים, יועצים, פסיכולוגים, טיפול כזה או אחר, אפילו אומרים להורים מה לעשות ואיך, ועדין ההורות ספקנית, מבולבלת, כאשר הסיבות לכך נובעות מרעשים סביבתיים, כגון: 'אין זמן', 'השבוע עבר מהר ולא הספקנו', 'היו אירועים לא מתוכננים'".

     

    אורן חושבת שלהיות הורה כיום קשה יותר מאשר בעבר, מכיוון שלמרות שיש יותר נוחיות בחיים המשפחתיים, הלחץ והמתח הרב של החיים מאוד משפיע על ההורות. "היום הורים יותר חרדים לילדיהם, חוששים מכל תגובה ולכן יותר מגוננים"

     

    האם יש דברים דומים בין הדורות?

    "הדימיון המרכזי הוא שאז ההורים רצו שלילדים יהיה טוב, שיצליחו ויהיו מאושרים, וגם היום זה כך".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: טלי בריל
    "היום יותר קשה לגדל ילדים"
    צילום: טלי בריל
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים