מרים פרץ: "לא חושבת להצטרף לזירה הציבורית"

"לא היה שום חדש במסרים שאמרתי ביום העצמאות. אלה המסרים שאני אומרת מיום נפילת בני אוריאל. מסרים של אחדות, של יכולת להכיל את האחר, ושל אהבת העם הזה, שהיא לא שייכת למגזר אחד. כנראה שהבמה הזו איפשרה למסרים האלה להתפזר ואז מתוך הררי החושך נולדו ניצוצות טובים. כל ניצוץ כזה מדליק עוד לב אחד בארץ הזו, רגיש יותר, אוהב יותר, מחבק יותר". מרים פרץ, כלת פרס ישראל על מפעל חיים, התראיינה היום (א') לאולפן ynet וסיפרה על הנאום שלה ביום העצמאות 

והתגובות שקיבלה בעקבותיו.

"אני תמיד אומרת שכל אדם עושה במקומו, שכל אדם יתקן בחלקת האלוהים הקטנה שלו", אומרת פרץ, ששכלה את בניה אלירז ואוריאל. "שכל אחד מאיתנו ייקח אחריות על מה שהוא אומר לילדים שלו, איזה מסרים הוא מעביר להם. האם הוא אומר להם: תכבדו את המורה, את מנהלת ביה"ס, את נהג האוטובוס? האם בבית אנחנו מלמדים אותם לומר שלום לנהג כשאנחנו עולים לאוטובוס, או למאבטח בקניון? אדם מתחיל בביתו, בקהילתו, אם כל אחד במקום שלו יצליח להעביר את הטוב הזה, אנחנו נדליק מנורה חדשה. נדליק את מנורת הטוב, זה התפקיד שלנו. כל אחד במקום שלו, שיציף את האור הזה".

פרץ עם הנשיא ריבלין בטקס פרס ישראל(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

החיבוק עם הסופר דוד גרוסמן. "קוראת בשקיקה את ספריו"(צילום: מזמור)

איך כתבת את הנאום? תיארת לעצמך שהוא יילמד בבתי הספר?

"קודם כל כן הופתעתי מהתגובות. הופתעתי כי הנאום הוא פשוט, אין בו מילים גדולות. מילים שיוצאות מהלב נוגעות בלב. הכתיבה התחילה כשהגיע אליי השר נפתלי בנט ובאותו רגע הרגשתי כבר איזושהי חרדה, הבנתי ליד מי אני הולכת לעמוד, ליד גדולי האומה, ליד רמי מעלה. ליד הסופר דוד גרוסמן, שאני קוראת בשקיקה את ספריו, ליד נתן שרנסקי. רעדתי. באותו רגע כבר הייתה לי הפתיחה לנאום. ידעתי את מה שאומר שליח הציבור ביום כיפור כשהוא בא לדבר בשם קהל שיש בו כל מיני סוגים, חרדים, כיפות סרוגות ואלה שבאים רק ביום כיפור לבית הכנסת. הוא פותח את התפילה: 'הנני, אנוכי, העני ממעש, אני בא לדבר בשמכם'. אז הייתה לי את הפתיחה.

"ידעתי שהסוף יהיה חיים נחמן ביאליק, שאהבתי עוד מימי המעברה, וידעתי שהסוף יהיה לקרוא לעם ישראל לחשוף את האורות, גם כשהררי חושך נערמים עלינו", הוסיפה פרץ. "ידעתי גם מה יהיו המסרים, סיפורים פשוטים עם מסרים פשוטים. מייד אחרי חג הפסח התיישבתי, השולחן שלי היה מלא ניירות, וכיוון שנאמר לי שאני חייבת חייבת לדבר רק 6.5 דקות, אני יכולה לומר לכם שהרבה קטעים יפים וטובים לא נכנסו לנאום".

פרץ מתייחסת לאהדה הציבורית לה זכתה בעקבות הנאום, כולל קריאות שהיא תהיה נשיאה או חברת כנסת. "אני קודם כל שמחה שהמסרים האלה נוגעים בציבור, ואתה יכול להעביר אותם בכל מיני תפקידים בחייך. אני לא עוסקת בנושא הנשיאות או הצטרפות לזירה הציבורית, זה לא דבר שאני אפילו חושבת עליו. תאמינו לי, אני רק חושבת על דבר אחד, שאלוקים יתן לי עוד כוח להמשיך. אני אדם פשוט בארץ הזאת, עובדת במשרד החינוך, מתנדבת, הלוואי ויהיו לי הכוחות לתת לעמי ולארצי בכל דרך".