שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    תרבות קיצורי הדרך - יחסי אנוש בישראל

    "דקה לאחר תמונת השלמות הלאומית חוזרים למציאות האלימה והמבוקעת, לשנאה ולעוינות שיש כאן. המורכבות שיש בחברה הישראלית מחייבת אותנו לבנות מערכות יחסים באופן מעמיק, ארוך טווח ויסודי". עמרי גפן מציע: "לבנות את החיים המשותפים ברמה היום יומית כמשימה החשובה ביותר שלנו כאן כיום"

    אנחנו אלופי העולם בקיצורי דרך. הוייז שהומצא כאן מקצר לנו זמני נסיעה, הסטארטאפים מקצרים את הדרך לעושר, ואפילו "מחיר למשתכן" את הדרך לנדל"ן. תרבות הכאן והעכשיו. אולם יש מרחב אחד שבו הקיצורים שלנו פוגעים בעצמנו – מערכות יחסים.

     

    כולם מכירים את הקלישאה המוכרת, ששני ישראלים זרים יכולים להיפגש בכל מקום בעולם, ולאחר ששאלו זה את זה היכן גדלו, איפה היו בצבא, ואם מכירים

    את מושיקו, יכולים מרגע זה לטפס ביחד את הקלמינג'רו או האנאפורנה. למדנו לבנות יחסים ואמון בשנייה, ללא כל מאמץ או תהליך.

     

    אותה קלישאה הגיעה לשיא השיאים ביום ההולדת ה-70 שלנו. כולם משלבים ידיים במפגן אהבה מרגש של אחדות. הרשת מלאה שיתופים של נאום האם השכולה האהובה שיוצאת בקריאה נרגשת ליותר אחווה והבנה, של רופא ערבי מרשים שנבחר להדליק משואה, ושל נשיא אכפתי שמנצל כל הזדמנות אפשרית להזכיר לנו את העובדה שכולנו אזרחי המדינה. כולנו מזדהים.

     

    אולם כולנו מבינים, שיום לאחר מכן, אנחנו חוזרים לעקור זה לזה את העיניים. מהטמה גנדי אמר: "עין תחת עין וכל העולם יתעוור". בשנים האחרונות אנחנו מתעוורים כאן בקצב מהיר. לכן ברור לנו שכל מה שקורה ביום העצמאות ובאירועים רבים נוספים שמטרתם לשדר אחדות, הוא בסופו של דבר "אחיזת עיניים". סמלים, כנסים וטקסים שמסייעים לאמנזיה הלאומית, אינם מחליפים יחסים.

     

    תהליכי דיאלוג מובנים וארוכי טווח

    דקה לאחר תמונת השלמות הלאומית חוזרים למציאות האלימה והמבוקעת, לשנאה ולעוינות שיש כאן. המורכבות שיש בחברה הישראלית מחייבת אותנו לבנות מערכות יחסים באופן מעמיק, ארוך טווח ויסודי. "לכבד את האחר והשונה" ו"קירוב לבבות" נותרים כציטוטים נבובים כאשר הם רק נאמרים מעל פני הבמות.

     

    זוג גברים משוחחים על הספה (צילום: Shutterstock)
    לכבד את האחר והשונה" ו"קירוב לבבות" נותרים כציטוטים נבובים כאשר הם רק נאמרים מעל פני הבמות. (צילום: Shutterstock)

     

    המחויבות וההכרח של כולנו, בכל רגע נתון ובכל מקום אפשרי לפעול כדי לייצר את הדיאלוג המגשר בפועל ולא בסיסמא. לבנות את החיים המשותפים ברמה היום יומית כמשימה החשובה ביותר שלנו כאן כיום.

     

    זה נדרש כיעד מרכזי של מערכת החינוך. פרחי הוראה ומורים חייבים ללמוד כיצד לנהל יחסים וקונפליקטים בכיתה לצד הפדגוגיה. מנהלים בחוגים למנהל עסקים נדרשים ללמוד ניהול שיתופי פעולה לצד ניתוח דו"חות כספיים. תהליכי דיאלוג מובנים וארוכי טווח נדרשים בכל מרחב שבו חיות ביחד קהילות שונות.

     

    במקביל עלינו לחזק את התמיכה במנהיגים המחברים ולא באלו המפלגים, מכל קצוות הקשת הפוליטית. החודשים הקרובים מהווים הזדמנות טובה לחיזוק האג'נדה הזו ברשויות המקומיות. כמובן שישנם אינספור מרחבי עשייה מעשיים נוספים.

     

    אם לא נפעל בכל המישורים, בכל רגע אפשרי, ליצור את הדיאלוג המגשר ולבנות את החיים המשותפים בפועל, ונשלה את עצמנו שאין צורך להשקיע את מה שבאמת נדרש כדי שיהיו כאן יחסים, אנחנו נמשיך במסלול הסלמה שרק יעמיק את פצעי וחוליי החברה הישראלית. אין קיצורי דרך.

     

    הכותב, עמרי גפן הוא מייסד ומנכ"ל קבוצת גבים לגישור.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    ליצור את הדיאלוג המגשר ולבנות את החיים המשותפים בפועל
    צילום: shutterstock
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים