המרתון הרחוק ביותר ביקום
עשרות חובבי אסטרונומיה השתתפו במרתון לילי במכתש רמון, שם חיפשו עם טלסקופים את 110 האובייקטים - גלקסיות, ערפיליות וצבירי כוכבים - שהאסטרונום הצרפתי שארל מסיה תיעד בקטלוג האסטרונומי שלו. האם המשתתפים הצליחו? צפו
כמה עשרות חובבי אסטרונומיה התכנסו ביום חמישי בשבוע שעבר - מוצאי יום העצמאות ה-70, בחניון התנור שעל ציר צבעי הרימון שבמכתש רמון, לקראת מרתון מסוג קצת שונה ממה שרובנו מכירים - דרך הרגליים. המרתון האסטרונומי יוצא למסע בן מיליארדי קילומטרים - עם העיניים.
עוד לפני רדת החשיכה, הקימו המשתתפים שדה טלסקופים מרשים עם יותר מ-10 טלסקופים, כשקוטר הגדול ביותר הוא לא פחות מ-20 אינץ' - הטלסקופ הנייד הגדול ביותר בישראל, השייך לעמותת "הדובה הגדולה" לאסטרונומיה תצפיתית. העמותה גם הפיקה את המרתון זו השנה הרביעית, בשיתוף האגודה הישראלית לאסטרונומיה.
"הלילה של מסייה"
"למסייה לקח בערך 20 שנה לצפות בכל האובייקטים הללו", אומר שלמה בוסקילה, ממקימי "הדובה הגדולה". "אנחנו רוצים לעשות את זה בלילה אחד. אנחנו קוראים ללילה הזה "הלילה של מסייה".
"הערב אנחנו לוקחים את כל חובבי האסטרונומיה ומקדישים אותו למסייה", אומר נדב רוטנברג, יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה. "השמיים מלאים באובייקטים האלו, עריפליות, גלקסיות, צבירים ומה לא והם נותנים אתגר לכל חובבי האסטרונומיה בלילה אחד לראות את כל האובייקטים".
אז מי היה מסייה? ולמה עושים על שמו מרתון? שארל מסייה (Messier) היה אסטרונום צרפתי שפעל במאה ה-18. החיידק האסטרונומי נדבק במסייה בשנת 1744 כשהיה בן 14, כאשר הופיע בשמיים הצפוניים שביט בעל שש זנבות (לשביט היה זנב אחד שהתפרק לאחר ההתקרבות לשמש לששה זנבות נפרדים) והתופעה הביאה את מסייה הצעיר לחפש ולחקור שביטים.
הטלסקופ ששימש אותו היה קטן במונחים של ימינו - 4.5 אינצ' בסך הכול, ובכל פעם שמצא איזו נקודה שאינה כוכב, מעין ענן, כתם או ערפילית קטנה, רשם אותה במחברתו במטרה לבדוק לעומק מה יש שם, אולם לרוב גילה שאלו אינם שביטים (שנעים על רקע הכוכבים) אלא אובייקטים קבועים בשמים וכך יכול היה מסיה לדעת שאין לו מה לחפש כאשר בפעם הבאה הוא ייתקל בכתמי האור הללו. הוא לא ידע שהוא בעצם מתעד את האובייקטים היפים ביותר שיש לשמיים להציע - גלקסיות, ערפיליות, צבירי כוכבים וכוכבים כפולים. אגב, מסייה גילה בחייו 13 שביטים.
בכל לילה ניתן לראות עשרות רבות של אובייקטים מקטלוג מסיה. לפני כמה עשרות שנים, התברר שבימים מסוימים בשנה אפשרי לצפות בלילה אחד משקיעה עד זריחה בכל 110 האובייקטים. הלילות האידיאליים הם בחודשי מרץ אפריל.
"כבו את הפנסים"
נקודה למחשבה: את התצפיות ערך מסייה מתוך העיר פריז - שאז כמעט ולא הייתה מוארת בלילות. היום - כ-200 שנה אחרי, לא היה לו סיכוי. בפריז ובכל העולם, ערים מוצפות אור מלאכותי - ומלאות בזיהום אור כבד - מה שלא מאפשר כמעט לראות כוכבים בשמי הלילה. אבל מתוך מכתש רמון בפרט והנגב בכלל השמיים החשוכים מציגים את הקסם - רבבות כוכבים מנצנצים כמו שצריך. המרתון האסטרונומי מתקיים במכתש רמון שהוכרז לאחרונה כשמורת אור כוכבים - היחידי במזרח התיכון לעת עתה.
זיהום אור כאמור הוא אויבו של האסטרונום. מה שעושה את צילום הכתבה בלילה למורכב יותר. אני מדליק את האור האדום שהכי פחות פוגע בראיית הלילה של המשתתפים במרתון ועובר בין הטלסקופים השונים. לישראל ושלמה לא בא טוב גם האור הקלוש של המצלמה. הם, תן להם חושך ועשית אותם מאושרים.
ניר לוי ונגה סבן מציגים לי בתחילת הלילה את M1 - העצם הראשון שתיעד מסייה - ערפילית פלנטרית של כוכב שתועד על ידי אסטרונומים סינים וערבים כשהתפוצץ כסופר נובה בשנת 1054 והאיר את שמי כדור הארץ מרוב עוצמתו (למרות מרחקו העצום כ-7000 שנות אור). "בעבר האמינו שמשם הגיעו הנשמות", מספר לוי. כיום - למרות השנים הרבות שחלפו מאז הפיצוץ - נותר שם כתם אור שעדיין נראה בטלסקופ.
נכנסים לקצב
כוכב הלכת צדק כבר עלה מהמזרח, במבט דרך עינית הטלסקופ נראים ירחיו הגלילאים וחגורות העננים שלו בבירור ומין העבר השני שקע לו הירח ופינה את השמיים לאוביקטים הרחוקים והחמקמקים של מסיה. גם מזג האוויר לטובתנו. השמיים נקיים לחלוטין מעננים. רק בהמשך הלילה תיכנס שכבה של אבק שתסתיר במעט את אור הכוכבים הסמוכים אל האופק.
המרתון נכנס אל שעות הקטנות של הלילה. שביל החלב שזרח בחצות כבר נראה היטב מעל הרי המכתש הקסום. הצוותים כבר אחרי צייד עשרות אובייקטים - זמן להפסקה קצרה ומרעננת, ואין כמו לשתות משהו חם בליל מדבר. במטבח המאולתר מתבשל לו מרק ירקות, שמוגש עם שקדי מרק. לצידו תה חם ועוגיות, ליקר ביתי ומיץ גויאבות עסיסי שהכין בוסקילה ואנחנו מתרעננים".
חוזרים לטלסקופים. "מה שבעצם יש כאן באזור הזה שאני מכוון אליו זה פשוט צביר שלם של גלקסיות", מספר עידו בראון שמכוון את הטלסקופ בכיוון קבוצת הכוכבים בתולה ואל צביר וירגו - צביר הגלקסיות הקרוב ביותר אל גלקסיית שביל החלב. "הן אחת ליד השניה. מסייה פשוט מצא הרבה מהן". את המרתון עושה בראון בקבוצה עם נעמי משה ואלה רץ, חברי האגודה הישראלית לאסטרונומיה. יחד הם מחפשים את עצמי מסייה. קודם במפות הכוכבים ואז עם הטלסקופ. מכניעים אפילו את העצמים הרחוקים והעמומים.
אלה רץ הגיעה למרתון עם הטלסקופ הקטנטן שלה, אבל היא טוענת שהוא אפילו עדיף יותר בכל מה שקשור למרתון. "הוא נקרא חמודי - ומה שחמוד בו, זה שאפשר להכניס אותו לתרמיל ולסחוב אותו על הגב".
הלילה של מסייה עוד רגע מתפוגג עם אור זריחה. צוות "הדובה הגדולה" מתחיל לקפל ציוד – ומתעכב לא מעט מול הטלסקופ בן ה-20 אינץ'. מסתבר שהגודל קובע כמה זמן ייקח לך לקפל. בסוף כשגם הטלסקופ הזה נכנס לאריזות, כולנו מתכנסים סביב שלמה בוסקילה שנותן בשמחה תעודות חתומות לכל המשתתפים. ניר לוי הספיק לצפות ב-70 אובייקטים עם שותפתו למרתון נגה סבן. מין חגיגת עצמאות אסטרונומית שכזו. אלה והחברים יחד עם עוד כמה משתתפים עברו את ה-100 אבל מי סופר, בלילה של מסייה כולם יוצאים מנצחים.
