הנגב לא נמצא בריבונות ישראל
סרטון הירי מכביש 40 ממחיש שהנגב נמצא בשליטה בדואית שנולדה עקב עשרות שנות הזנחה, כולל של הממשלה הנוכחית שלה הצבעתי. הפתרון טמון בדור הבדואי הצעיר. הם סוכני השינוי והם התקווה של כולנו. בואו נדבר איתם
מי שלא מבין שאנחנו בדרך לאבד את הנגב מסרב להביט למציאות בעיניים.
אני לא מצליחה להתנתק מסערת הסרטונים שפורסמו אחרי יום העצמאות ובהם ראתה מדינה שלמה בני מיעוטים נוהגים בפראות ויורים מנשק אוטומטי בכביש 40 בדרום. מה שראינו שם זאת תוצאה של הזנחה בת 40 שנה. כל הממשלות לדורותיהן רצו שקט תעשייתי, פחדו לטפל בנושא וזאת התוצאה. כמו בתאוריית החלונות - מי שלא מקפיד על עבירות התנועה במגזר הבדואי, מי שלא שומר שם על בנייה חוקית, חניה חוקית או נהיגה נכונה, מזמין ירי שבפעם הבאה יסתיים בהרוגים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
איך יכול להיות שלמדינת ישראל יש חיל אוויר כזה, ואנחנו מסוגלים לחסל מחבלים בלב מדינת אויב, או בסיס מל"טים איראני בלב סוריה, אבל כאן, בנגב, אנחנו לא מצליחים לשים יד על הסוררים?
אל תאשימו את המשטרה שעושה לילות כימים כדי למגר את התופעה. ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים גלעד ארדן לא נותנים לה מספיק כלים ופשוט אין מספיק שוטרים.
בפועל, בקעת באר שבע ובקעת ערד נשלטות לחלוטין על ידי בדואים. הם בונים יישובים באין מפריע, משתלטים על אדמות, מגדרים חלקות וחוסמים דרכי עפר. הם הריבון שם. מדינת ישראל נעלמה בין השאר כי היא עסוקה בהלבנת עוד קרוואן בהתנחלות מעלה אבק בשטחים.
מדובר בכישלון טוטאלי של כל ממשלות ישראל, ובמיוחד של שלטון הימין שאני מבוחריו, שנתן לצרה הזאת להתפתח לממדי ענק במשמרת שלו ולא נקף אצבע. צפון הנגב, מקו באר שבע ועד פחות או יותר קו מצפה רמון, לא נמצא בריבונות ממשלת ישראל למעט כמה יישובים יהודים, מעט מתקני תשתית ומחנות צה"ל. לא בטוח להסתובב שם ובוודאי לא לישון בשטח.
ממשלת ישראל טוענת שאין כרגע מה לעשות, ולכן טרם אושרה תוכנית המגירה לטיפול בהתיישבות הבדואית בנגב, שיושבת זו השנה השביעית (!) בממשלה, פעם במשרד השיכון ופעם באוצר, ובדרך היא נתקעה במגירה של ראש הממשלה, ואחר כך לא הצליחה להיכנס לישיבת המליאה, ובאותו זמן נפלה וקמה ממשלה חדשה, ויש 101 סיבות למה היא עדיין לא יוצאת לפועל.
מתוך סרטון הירי
הבדואים מצדם תמיד טענו שמקשים על השתלבותם בחברה הישראלית. לדעתם הממסד לא מעוניין בקידומם. אבל ביישובים החדשים צומח דור צעיר, שונה מהוריו, שהתחנך במערכת החינוך הישראלית ויודע לנסח את צרכיו. הדור הזה יהיה מוכן לשלם את מחיר ההגשמה והם סוכני השינוי. הסתגלותם למרחב העירוני אמורה לשמש דוגמה לכל האוכלוסייה.
אז יש כאן אתגר עבור מנהיגי הנגב: להושיב יהודים ובדואים יחד ולהגיע לתוצאה שתמנע את התנפחות הבועה ותוביל מהלכים עתידיים שישפיעו על עתיד הנגב. המנהיגים בנגב צריכים להבין שלמציאות הזאת יש דבשת וחייבים להביט בה מלפנים ומאחור, לטפל בה כאן ועכשיו.
אז מי ינצח במלחמה על הנגב, האלימות או הרציונל? האם יש פתרון ישים לבעיה? האם האחריות על הבדואים מוטלת על כל ראשי הרשויות בנגב? האם צריך לפנות את הבדואים מהיישובים הלא-מוכרים, ואם כן -לאן? ואולי עדיף להכיר בהם ולהשאיר אותם במקומם? הגיע הזמן שממשלת ישראל תכניס את היד ותוציא את הערמונים מהאש לפני שכולנו נישרף.
ציפורה חלפון היא פעילה חברתית מבאר שבע ויו"ר מתנדבי יחד למען החייל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ציפורה חלפון
צילום: אלבום פרטי
מומלצים
