אירופה זה כאן / סיכום אליפות אירופה בג'ודו
החזרה לצמרת של שגיא מוקי, ההפתעה המרעננת של פרימו, האכזבה של ששון, האהבה המרגשת שעטפה את שלזינגר, האושר של פלצ'יק וההפקה המרשימה. אליפות אירופה בג'ודו בנקודות
שגיא מוקי. מדהים איך 8 ק"ג משנים כל כך הרבה. יריביו של מוקי אתמול (שישי) בקטגוריית המשקל החדשה שלו (עד 81 ק"ג) נראו כמו יצורים מזן אחר בהשוואה לאלו שהתחרה נגדם בקמפיין ריו, אז התחרה במשקל עד 73 ק"ג.
מוקי, שלרוב נהנה מעדיפות פיזית מול יריביו הישנים, פתאום מוצא את עצמו מול יריבים גבוהים וגדולים ממנו. זה כמובן דורש ממנו וממאמנו אורן סמדג'ה היערכות אחרת, תוכנית קרב קצת שונה והם ידעו למצוא את הפיתרונות.
הפערים הפיזיים בלטו בעיקר בגמר, שם היריב הבלגי המצוין, סמי שושי, הקשה עליו מאוד באחיזה. הגדולה של מוקי תמיד הייתה בהתקפות המתפרצות המהירות שמפתיעות את היריב ומסיימות קרב בן רגע. בגמר, לרגעים חששתי שמא הוא כבר לא ימצא את אחת מאותן התקפות מחץ. שושי היה ערוך לקרב וסגר היטב, אבל בסוף זה הגיע. מוקי הצליח שוב לשלוף מהשרוול את התרגיל המנצח, ובום - הוא אלוף אירופה בפעם השנייה.
מעבר ליוקרה שבזכייה באליפות אירופה, מדובר בהישג מנטאלי חשוב עבור מוקי שעד עתה התקשה קצת למצוא את מקומו במשקל החדש. בניגוד לקטגוריית המשקל עד 73 ק"ג שם ההיררכיה בצמרת העולמית היא די ברורה, 81 ק"ג הוא משקל מבולבל ומפוזר יותר. כן, יש יפני מצוין, סוטארו פוג'יוורה, אבל לא כזה ששולט ביד רמה במשקל. מוקי בהחלט יכול עם עוד הרבה עבודה קשה, בעיקר בצד הפיזי, למצוא את מקומו בצמרת העליונה של המשקל.
פיטר פלצ'יק. אליפות אירופה העניקה תהודה רחבה למה שהיה ברור לכל מי שעוקב אחרי הענף מזה תקופה. פיטר פלצ'יק, כישרון גדול שעבר המון קשיים אישיים ומקצועיים בדרך, נמצא בכושר של חייו. הג'ודו שלו הרבה יותר החלטי ומוחץ והדוגמא המושלמת הייתה ההטלה המהירה בקרב על הארד.
נוכח סיפור חייו הלא פשוט של הבחור שאביו נפטר כשהיה תינוק, והקשיים הרבים והכישלונות שחווה בדרך למעלה, לא פלא שחגיגות הניצחון שלו היו המרגשות והנוגעות ביותר באליפות.
טל פליקר. אם מנמיכים לרגע אחד את רעשי הרקע האופייניים למדליה באליפות ביתית, ומתייחסים מקצועית נטו להופעה של פליקר – לא הייתה במקרה שלו התעלות מיוחדת. הוא ניצח ארבעה יריבים נחותים ממנו והפסיד לאדריאן גומבוץ' הסלובני, יריב השווה לו ברמתו. אינני אומר זאת כביקורת, אלא דווקא כמחמאה.
פליקר הגיע למצב שבו הוא שווה מדליה בתחרות גדולה, גם בלי להציג יכולת שיא. זו הפוזיציה שאליה ספורטאי צמרת צריך לשאוף. פליקר יודע טוב מאוד כי הוא עשה את המוטל עליו ולא הרבה יותר מזה. הוא מסוגל להרבה יותר מכך ואם ימשיך בהתקדמות המטורפת שלו מאז תחילת קמפיין טוקיו הוא גם יגיע לשם.
אורי ששון. כיאה למדליסט האולימפי היחיד והספורטאי המפורסם ביותר בנבחרת הג'ודו, ששון היה מושך הקהל העיקרי לתחרות. למרבה הצער, הוא לא הצליח לספק לצופים את ההצגה שלה קיוו. משהו עדיין לא התחבר אצל ששון של פוסט ריו, העליונות הטכנית המפורסמת שלו מול יריביו הכבדים לא מצליחה לבוא לידי ביטוי.
חשוב לזכור, ששון לא נלחם מול אוויר. יריבו טמרלן באשייב היה בעברו אלוף עולם עד גיל 21, וגם היום הגיע עד הגמר וזכה במדליית כסף. באשייב נלחם טקטית נכון נגד ששון, שלצערנו לא מצא את הפיתרון נגדו.
ששון, אישיות נהדרת ואדם כנה, לא חסך מעצמו ביקורת בסיום. הוא לא תירץ ויודע היטב שנחוצה עוד עבודה כדי לחזור לכושרו הטוב. ייתכן וההופעה החלשה היום הייתה הזעזוע שהוא היה זקוק לו.
גפן פרימו. ללא ספק ההפתעה המרעננת של האליפות הזו. מי שעוקב אחרי הענף מודע לכך שמדובר באחד הכישרונות הבולטים כיום בג'ודו הישראלי, אבל אני מודה שכשניתחתי את ההגרלה שמצפה לה, התקשיתי להאמין שהיא מסוגלת לנצח בשמינית הגמר יריבה עתירת ניסיון כמו שרלין ואן סניק הבלגית שכבר עמדה על הפודיום האולימפי. לא רק שפרימו עשתה זאת, היא עשתה זאת עם המון תעוזה וחוצפה חיובית, וג'ודו נמרץ ויפה לעין שהפתיע ותיסכל את יריבתה וגרם לה לספוג שלושה עונשים.
רגע האושר הגדול עבורה היה כמובן הניצחון בקרב על מדליית הארד, אבל לדעתי הקרב החשוב ביותר שלה היה הקרב הראשון בבית הניחומים בו ניצחה יריבה סרבית שהייתה עדיפה עליה במשך רוב הזמן. לספורטאים צעירים וחסרי ניסיון בבמות הגדולות, יש לעיתים נטייה לשקוע כשהיריב מגלה עדיפות ושליטה. פרימו ידעה להתעלות מעל זה, חיכתה בסבלנות ומצאה את הרגע האחד שלו הייתה זקוקה כדי להשיג את הניצחון הנכסף.
ההצלחה של פרימו יחד עם ההופעה המכובדת מאוד של גילי שריר בת ה-18 שסיימה שביעית ביבשת, סודקות עוד קצת את הקונספציה השגויה שלעיתים שוררת בספורט הישראלי, על פיו ספורטאי בן 18-19 הוא עוד צעיר מדי. בשלות ספורטיבית היא עניין סובייקטיבי שמשתנה מאדם לאדם, לא חסרים מקרים בעולם של ספורטאים שהגיעו להישגי שיא בגילאי 18-20. גם לנו יכולים להיות כאלו.
ההופעה המצוינת של פרימו יוצרת למאמן נבחרת הנשים שני הרשקו לא מעט כאב ראש חיובי. פרימו מתמודדת במשקל עד 52 ק"ג עם עוד שתי ג'ודוקא מקומיות מצוינות, גילי כהן ובטינה טמלקובה. העובדה שלתחרויות בסבב אפשר לשלוח רק שתיים מהן ולאולימפיאדה רק אחת, תיאלץ את הרשקו לחשוב טוב כיצד לתמרן בין השלוש במרוץ הארוך והמתיש שעוד מחכה להן בדרך לאולימפיאדת טוקיו.
אליס שלזינגר. בסיטואציה סוריאליסטית שרק העולם הפוליטי הסבוך של הספורט האולימפי יכול לייצר, שלזינגר, הג'ודוקא הישראלית שנכפה עליה לעבור ולייצג נבחרת זרה, התחרתה בביתה ומולדתה תחת הדגל הבריטי. את הקהל הישראלי למרבה השמחה הפוליטיקה הקטנה לא מעניינת והוא עטף את שלזינגר באהבה לאורך כל הדרך. השאגות הרמות "אליס" שהרעידו את האולם עם עלייתה למזרן, הבהירו היטב את עמדת הצופים, הם יודעים היטב שלא משנה מה קרה בדרך, היא הייתה ונותרה אחת משלנו.
מונעת קדימה עם גל האהבה הזה, שלזינגר רשמה מקצועית יום מצוין שרק טעות מרה מנעה ממנו להסתיים עם מדליה על צווארה. היא הייתה חדה, נחושה ומאוד התקפית כמו בימיה הגדולים. היא ריסקה בשני וואזרי את יול פראנזן ההולנדית, ג'ודוקא מצוינת שניצחה אותה בארבעת המפגשים הקודמים ביניהם.
מול האלופה האולימפית טינה טרסטניאק, אחד האגוזים הקשים ביותר לפיצוח במשקל עד 63 ק"ג, היא גילתה עליונות עד לאותו בריח בעמידה, עבירה על רוח הג'ודו, שמנע ממנה גם את האפשרות להתמודד על מדליית הארד.
שלזינגר יכולה לקחת איתה לא מעט מיום התחרויות. ברמה המקצועית, היא הוכיחה לעצמה שהיא מסוגלת להתחרות כשווה ואף כעדיפה מול כל יריבה במשקל, ברמה הרגשית היא קיבלה עוד עדות לאהבה הציבורית כלפיה בישראל.
האירוע. ברמה ההפקתית מדובר ללא ספק באחד מאירועי הספורט המוקפדים והמרשימים ביותר שנראו כאן. תקציב האליפות העצום עמד על 11 מיליון שקל, רובו מכספי ציבור, והדבר ניכר בכל פינה. החל מאולם התחרות המושקע, ולא פחות במה שהתרחש מחוצה לו – הרקדות, הפעלות לילדים, דוכני הדגמת ג'ודו ועוד. עבור הורים שחוששים לשלוח את ילדיהם ליציעים הגועשים והאלימים של ליגת הכדורגל, אליפות אירופה בג'ודו היוותה אלטרנטיבה נהדרת.
לפנייה לכתב/ת 
