לא סתם תרגיל: כך מכינים את בתי הספר לשעת חירום
זוכרים את תרגילי החירום שעשינו בבית הספר? היום כבר לא מתרגלים רק ירידה למקלטים אלא שמים דגש גם על המוכנות מראש על מנת ליצור אווירה מתאימה שאיננה מפחידה בה פועלים לפי תכנית מוגדרת לשעת חירום כך שלכל אחד יש תפקיד והכל מתנהל בצורה מסודרת ומצילת חיים
בשיתוף הרשות הלאומית לחירום
מי מאיתנו לא זוכר את תרגילי ההיערכות לחירום שהיו נערכים פעם בשנה בבית הספר. הילדים נאלצים לעמוד צמוד לקיר וללכת המורד המסדרון בטור מסודר עד הגיעם למקלט, שם היו "מתייבשים" עד שהיו מקבלים אישור לחזור לכיתה. מאז עבר התהליך שינויים ולא מעט גורמים פועלים למען היערכות אמיתית למצבי חירום, כיאה לאלה שמאפיינים את המדינה בה אנחנו חיים.
הפרויקט אולי הכי חשוב שבית הספר יכול להכניס לשורותיו על כל צרה שלא תבוא, הוא פרוייקט צל''ח - צוות לשעת חירום, שנולד כחלק מתהליכי השיקום אחרי מבצע צוק איתן בשנת 2014 בשילוב משרד החינוך, אגף שפ''י (שירות פסיכולוגי ייעוצי נ.פ) ורח''ל - הרשות הלאומית לחירום.
"הפרויקט הוקם מתוך הבנה שלצוות הניהולי בבית הספר יש תפקיד חיוני בהתמודדות עם מצבי חירום שמתרחשים בבית הספר" מספרת יעל שמחאי (עו"ס), ראש תחום חוסן, רח"ל.
"אירועי החירום הינם ממצב קיצון כגון מלחמה, אך גם ובעיקר אירועי חירום שבשגרה - תאונה קשה שמעורבים תלמידים, פטירה של מורה ועוד. רח"ל תומכת בתכנית מאז מבצע "צוק איתן". חיזוק החוסן והכשירות הנפשית של הצוות הניהולי, משפיעה על התלמידים, להתמודד עם מצבי החירום השונים בצורה מיטבית. כך שתלמיד שיוצא מהמערכת וחווה התמודדות יעילה במצבי חירום יוכל גם כאזרח לעזור ולהיעזר בניסיון ובכלים שלמד. כך למעשה התוכנית מחזקת את החוסן חברתי בהווה ולעתיד".
שמחאי מודה שזו הפעם הראשונה שמתמקדים ונותנים דגש להכנה הרגשית, הנפשית וההתנהגותית לשעת חירום ולא רק מבקשים מהתלמידים להיכנס ולצאת מהמקלטים. וזה נכון, אמנם רובנו נחשוב על מצב חירום בדמות מצב בטחוני רעוע, אבל למעשה גם בשגרה בבתי ספר קיימים משברים, כמו, למשל, ילד שחלה בסרטן, הורה שנפטר, ילד שנפטר או אובדנות בכיתות הגבוהות יותר. כל אלה נחשבים גם הם למצב חירום ויש לדעת איך להתמודד איתם בצורה שתטיב עם הילדים.
מוכנות יכולה למנוע טראומה
"ההתערבות הראשונית במצבי משבר וחירום היא קריטית בהגדרת האירוע והיא זו שתקבע האם תישאר חוויה של אירוע קשה שניתן להתמודד איתו ולחזור בהדרגה לשגרה, או חלילה כאירוע טראומתי שההחלמה ממנו מורכבת יותר, עבור הצוות, ההורים ועבור התלמידים", מסבירה שמחאי. החוכמה היא, וזה אולי גם שיעור לחיים, לא להתייחס לזולת כמסכן, מה שעלול לקבע את הטראומה.
"פוסט טראומה מאירוע חירום מתפתחת פעמים רבות כאשר אדם מרגיש שהוא לא מסוגל לתפקד וחווה חוסר אונים. מטרת ההתערבות של צוות בי"ס היא להפעיל את הילדים ולמנוע מצב של חוסר אונים". אגב, התפקיד של המורה יושב בדיוק על אותו מנוע. דרך צורת הפעולה הזאת, הילדים הופכים לסוכני שינוי של ממש. הילד רואה שהמורה מתערבת, מקרינה ידע ובטחון, הולך עם זה הביתה ואולי יגיד להוריו ולאחיו שאין מה לדאוג והכל בסדר. מדובר כאן גם על חיזוק היכולות האישיות והמשפחתיות.
איך ההכשרה באה לידי ביטוי?
"יש תרחיש שאותו משחקים ואליו מתייחסים. בעקבותיו, עוברים על דילמות שנוצרו שהן בדרך כלל ייחודיות לאותו בית הספר. מקפידים לשאול כל איש צוות מה הוא למד על התפקיד שלו לעתות חירום, איך הוא הרגיש בסימולציה, מה היה חסר וכדומה", מסביר שאלתיאל רם, מנהל אגף החירום במשרד החינוך.
"מדהים איך הכלי הזה מעורר למידה ומדליק זרקור על מה שחסר ואיך ניתן לפתור את זה, כל פעם מחדש מתעוררות שאלות חדשות שמקבלות מענה".
כרגע בכ-30 רשויות ברחבי הארץ מתנהלים על פי הכשרת צל''ח. הדגש הראשוני היה כמובן על המחוזות בהם יש מתיחות גבוהה יותר - צפון, דרך ירושלים יהודה ושומרון, ועד לדרום ועוטף עזה. לאחר מכן, ממשיכים לכיוון המרכז כאשר מדובר על 4700 בתי ספר בארץ בסך הכל.
"תוכנית הצל"ח הינה חלק מפעילות בין משרדית רב שנתית שמובילה רח"ל ברמה הלאומית לחיזוק החוסן החברתי ויכולת ההתמודדות של האוכלוסייה במצבי חירום. המטרה היא שעד סוף 2020 כל בתי הספר במדינת ישראל יעברו הכשרת צל"ח". בגני הילדים אגב, ישנה שותפות עם המשרד לשוויון חברתי, והיא זו שמכשירה גמלאים ומתנדבים לטפל במקרי חירום יחד עם הגננות והסייעות.
האם כל ההכנה הזו למצבי חירום לא יכולה להכניס את הילדים למצב חרדתי רק בשל הידיעה שמשהו גדול עומד לקרות?
"
באופן כללי אנשים לא אוהבים להתעסק בהיערכות לחירום. זה אתגר של כל מי שמנסה להיערך וזה מגיע מתוך מנגנון בריא של הדחקה", מסבירה ד''ר יוכי סימנטוב, מנהלת השירות הייעוצי במשרד החינוך. "אם נתעסק כל הזמן במה עלול לקרות, לא נצליח לתפקד".
יחד עם זאת, יש מידת הדחקה או התעלמות שהיא מוגזמת ויש צורך ב"פחד בריא" על מנת לדעת שאנחנו עושים כל מה שצריך כי אם לא, אנחנו עלולים להיפגע או לפגוע באחרים.
הדוגמה הקלאסית בה בוחרת סימנטוב להשתמש היא חגורת הביטחון ברכב. "כולנו עולים כל יום על הרכב, אבל מונעים מפחד בריא ושמים חגורת בטיחות. בדיוק לזה אנחנו רוצים לחתור עם הילדים, לא להכניס אותם לחרדה אלא להגיד להם שזה בדיוק כמו לשים חגורה ברכב". במקביל, מדגישה סימנטוב, על צוות החירום והמורים להיות ערניים מאוד לתלמידים בעלי נטייה חרדתית. "אני תמיד אומרת שהילדים רואים את העולם דרך העיניים של המבוגרים. אם המבוגר רגוע ומווסת, כך הילד קולט את הסיטואציה. אם הוא חרדתי עדיף שלא ידבר עם הילדים. רוב האנשים מתעשתים ועושים את הדבר נכון".
התפיסה של פרוייקט צל''ח להיערכות לחירום אומרת שהמבוגר המשמעותי שנמצא עם הילד בשגרה, הוא זה שצריך לנהל את האירוע ולעזור לילדים בדקות ובשעות הראשונות. "לכן, בכל בית ספר מוקם צוות לחירום ברשות המנהל שיודע לעבוד בתרחישים של משברים או מצבי קיצון ולתת מענה נכון הן למורים והן לתלמידים", מסביר רם. "המטה הזה אמור לעזור למנהל לנהל מצבי חירום גם במצבי שגרה עם אסונות למיניהם, ומבחינת ההורים, בית הספר מהווה מוקד קהילתי והוא אמור לספק תמונת מצב ומענה. יש אמנם מעטפת של גורמי בטחון הצלה של הרשות המקומית, אבל המנהל יהיה הכתובת הראשונה ולכן, יש צורך להכין אותו בתכנית מסודרת כדי שבבוא העת, ידע לפעול ביחד עם הצוות שלו, על מנת שכל אחד יהיה אחראי על משהו אחר והוא לא יקרוס".
טלי רובינסקי, מנהלת ביה"ס היסודי עלי גבעה בכפר גלעדי מועצה אזורית גליל עליון מספרת שבית הספר שלה, מעצם מיקומו, נחשב לאזור בסיכון. "זה אומר שמאז ומתמיד חשוב היה שנהיה ערוכים לכל תרחיש, בין אם מדובר באירועים ביטחוניים או בכל אירוע חירום שקיים". לכן, אפשר לומר שצוות חירום היה קיים גם לפני הפרויקט, אך מאז שעברו הכשרה מתאימה, בית הספר הצליח לחדד את התפקידים של כל איש מקצוע, ארגן את המבנה לשעת חירום ותרגל כל סיטואציה שלא תבוא, כמו שצריך.
גם כאן, רובינסקי מסבירה שהדרך לא להלחיץ את הילדים נעוצה באיך מציגים את הנושא בפניהם. "הילדים חייבים להיות מוכנים כמו שצריך בגלל המקום שאנחנו חיים בו. הם צריכים לדעת שאם קורה משהו, אם הם שומעים בום, הם חייבים קודם כל להשכב על הרצפה. פעם אמנם היו צריכים לחפש מרחב מוגן אבל כאן אין זמן, לכן קודם כל נשכבים ורק אחר כך מחפשים.
"אני מעדיפה שהילדים יהיו מוכנים כמו שצריך מאשר שיאבדו את העשתונות כשקורה משהו. לצערי כבר עברנו כאן מלחמה, זאת לא תהיה פעם ראשונה שלנו ואנחנו נמשיך לתרגל ולעשות הכל כדי להיות מוכנים".
בשיתוף הרשות הלאומית לחירום
לפנייה לכתב/ת 
