כך השתנה הטיפול בקרישי דם

בשיתוף האיגוד הקרדיולוגי בישראל

פקקת ורידים היא מצב שבו קריש דם (טרומבוס) נוצר בווריד ויכול להגביל את זרימת הדם מהווריד ללב ולגרום נפיחות וכאב. פקקת ורידית מתרחשת בדרך כלל ב"ורידים העמוקים" של הרגליים, הירכיים, או האגן דבר הנקרא - (פקקת ורידים עמוקה DVT).

אם קריש הדם שבווריד מתנתק מהאתר בו נוצר, יש חשש כי ינוע במערכת הוורידית, דבר הנקרא תסחיף Embolus. במצבים חמורים, כאשר התסחיף נע מוורידי הרגליים לריאה, הדבר נקרא תסחיף ריאתי (PE). באופן כללי, מחלה טרומבואמבולית ורידית הינה מחלה נפוצה יחסית, עם היארעות שנתית של 100-200 מקרים לכל 100,000 איש.

מחלה זו עלולה להיות קטלנית ולהוביל לתחלואה כרונית עם מוגבלות תפקודית משמעותית. תסחיף ריאתי הוא המצב המסוכן ביותר של מחלה טרומבואמבולית ורידית ולא פעם ההתבטאות הראשונה של מצב זה היא מוות פתאומי. מעבר לכך, תסחיף ריאתי מהווה אתגר אבחנתי וטיפולי, ויש לא מעט מקרים בהם תסחיף ריאתי לא מאובחן או שמאובחן רק בנתיחות שלאחר המוות.

הנזקים שקריש דם עלול לגרום(צילום: shutterstock)

גורמי סיכון

מספר גורמי סיכון אופיינו למחלה זו והבולטים בהם הם: הריון, השמנה, עישון, ארוע טרומבואמבולי בעבר, גיל מבוגר, חוסר הנעת גפיים, ממאירות, ותרופות כגון גלולות נגד הריון ותחליפי הורמונים לנשים בגיל הבלות. שילוב של מספר גורמים כגון עישון ונטילת גלולות נגד הריון מעלה מאד את הסיכון לארוע טרומבואמבולי ורידי.

מניעה

חולים מאושפזים - חולים בסיכון גבוה הנמצאים בבית החולים, בעיקר בעקבות ניתוחים אורטופדיים או בגלל מחלה רפואית קשה, מטופלים בדרך כלל בתרופות נוגדות קרישה להורדת הסיכון לקרישי דם. תרופות נוגדות קרישת דם יכולות גם להינתן לנשים בסיכון גבוה במהלך ההריון ואחריו. בחולים מאושפזים הנמצאים בסיכון נמוך-בינוני לארוע טרומבואמבולי ורידי, ניתן להשתמש באמצעי מניעה נוספים.

לדוגמה, מכשירים המתנפחים סביב הרגליים. התקנים אלה מפעילים לחץ עדין על השוק על מנת לשפר את זרימת הדם הורידית ומסייעים במניעת קרישי דם. גם שימוש בגרביים אלסטיות המפעילות לחץ על הרגליים התחתונות מומלץ בחולים אלו. עבור כל החולים, קימה מהמיטה, והליכה מוקדם ככל האפשר לאחר ניתוח, יכולים להפחית את הסיכון לארועים אלו.

נסיעה ממושכת ובעיקר טיסה ממושכת, מעלה את הסיכון לטרומבואמבוליזם ורידי פי 2-4. לפיכך, קימה מהמושב והליכה בטיסה, הנעת כפות רגליים תוך כדי ישיבה, שימוש בגרביים אלסטיות ולקיחת תרופות לדילול דם לחולים בסיכון גבוה, יכולים למנוע טרומבואמבוליזם ורידי בטיסה או מייד לאחריה.

קרישי דם חוזרים - חולים שטופלו תרופתית עקב פקקת ורידי נמצאים בסיכון מוגבר לפתח קריש דם נוסף, אולם, סיכון זה קטן באופן משמעותי כאשר משתמשים בנוגדי קרישה לאורך זמן.

טיפול

הטיפולים במחלה נועדו למנוע קריש דם חדש ולהקטין את הסיכון לסיבוכים, בעוד חלבוני הגוף ממיסים את הקריש. הטיפול העיקרי במחלה זו הן תרופות נוגדות קרישה.

טיפולים אחרים כוללים טיפול תרומבוליטי (מפרק קרישי דם), על ידי תרופות המפרקות את הקריש באופן אקטיבי, אך עקב סכנה לדמם, השימוש בהן נשמר למקרים קשים של תסחיף ריאתי. טיפול נוסף הוא "מסנן קריש" (בשמו המקצועי UMBRELLA) שמונח בוריד נבוב תחתון (IVC) ותפקידו ללכוד קרישי דם מהרגליים הנעים לריאות.

1. הפרין עם משקל מולקולרי נמוך – קלקסן ((enoxaparin ניתן כזריקה תת עורית

2. הפרין מלא - הבחירה המועדפת בנסיבות כגון אי ספיקת כליות או בלחץ דם לא יציב.

3. קומדין – תרופה המעכבת פקטורי קרישה, מצויה בשימוש למעלה מ-50 שנה, אך עקב הצורך בבדיקות תקופתיות לרמתה בדם ולאור העובדה כי כיום יש תרופות חדשות ויעילות יותר, השימוש בה ירד לטיפול במחלה זו עם השנים.

4. תרופות נוגדות קרישה חדשות NOACS (ניתנות ככדורים) - rivaroxaban (שם המותג: Xarelto) ו apixaban (המותג: Eliquis) או dabigatran (המותג: Pradaxa). כיום הן התרופות היעילות הבטוחות והפשוטות ביותר לשימוש.

הטיפול בנוגדי הקרישה הוא לתקופה ממושכת של לפחות שלושה חודשים, וישנם מחקרים המראים כי בחולים לא מעטים יש יתרון להמשיך טיפול זה עד שנה ואף יותר על מנת למנוע השנות של מחלה זו.

בשיתוף האיגוד הקרדיולוגי בישראל