שתף קטע נבחר

דיון נשי: מתי הזמן הנכון לשכב עם בחור חדש?

לא פחות מ-11 נשים הביעו דעתן בנוגע לסוגיה "מתי נכון לשכב?", וכיאה לקבוצה, היו בערך 11 דעות שונות ומגוונות. הקשבתי לקולות, לדעות, לכאב שמקופל מבעד למילים של המשתתפות, אבל דווקא מי שנותרה שקטה עניינה אותי הכי הרבה

"אסור לשכב בדייטים הראשונים", אמרה נעמה. "זה גורם להם להפסיק להתלהב ולחזר". "איזה שטויות", פסקה מיכל. "היה לי בן זוג שהרומן שלנו התחיל כסטוץ והיינו ביחד חצי שנה אחרי זה". "והנה היום את כאן, בקבוצת האימון לרווקות. אז זה לא עבד, נכון?", אמרה במתיקות צינית יפעת, וכל הקבוצה כולל מיכל התגלגלה מצחוק.

 

סקס ודייטינג - כמעט ואי אפשר להפריד בין שני הדברים, ותמיד זה עולה גם בסדנאות וגם בפגישות אישיות. נעמה, מיכל ויפעת הן חלק מסדנה, והשיחה הזו התנהלה כבר במפגש הראשון, כשדיברנו על אקסיומות בעולם ההיכרויות. מתוך 12 בנות הקבוצה, לא פחות מ-11 מהנשים נתנו את דעתן בנוגע לסוגיה "מתי נכון לשכב?", וכיאה לקבוצה, היו בערך 11 דעות שונות ומגוונות. הקשבתי לקולות, לדעות, לכאב שמקופל מבעד למילים של המשתתפות, אבל דווקא מי שנותרה שקטה, עניינה אותי הכי הרבה.

 

זו הייתה דנה, שלא דיברה בכלל. בעצם, זה לא מדויק. כשדברנו על נושאים אחרים היא הביאה איכשהו את עצמה, בקול חלוש ומהוסס, אבל כשנושא הסקס עלה ראיתי איך היא מצטנפת בכיסאה, כמעט מבקשת שהאדמה תפער בור והיא תעלם לה, בשקט, מתחת לרדאר. אני לא לוחצת, לפחות לא בפגישה הראשונה, רק מסמנת לעצמי תזכורת להבין את השקט שמאחורי המילים או השתיקה. השבועות עברו, הסדנה הלכה והתפתחה, וממפגש למפגש העומק גרם למשתתפות להבין, לשנות ולהתפתח בתוך המרחב הזה שמדמה מערכת יחסים.

ארבע נשים מחייכות (צילום: Shutterstock)
לכל אישה בקבוצה הייתה דעה אחרת(צילום: Shutterstock)
 

נעמה הבינה שהיא צריכה להיות יותר פתוחה ופחות שיפוטית. מיכל למדה שהיא לא צריכה לבטל מיד כל מה שלא מסתדר עם תפיסות עולמה, ויפעת נלחמה בציניות שלה, שאולי מצחיקה הרבה אנשים, אבל משמשת בזוגיות כחומת הגנה עוקצנית. לעומתן, דנה נפתחה רק במפגש החמישי ושיתפה בקושי שלה ששפך אור על השתיקה ההיא, שנולדה במפגש הראשון. ברגע של אומץ היא חשפה שמאוד קשה לה להגיע למגע מיני, הודתה שזה עניין מאוד אינטימי מבחינתה ושהיא צריכה זמן ארוך יותר, לעיתים כמה חודשים, עד שהיא מרגישה בשלה.

 

ראיתי את כולן מהנהנות בהבנה, אבל דנה המשיכה ואמרה: "אולי לכן זה נשמע הגיוני, אבל פגשתי מעט מאוד גברים במהלך הדרך שלי שהיו סבלניים ושהסכימו לחכות כמה חודשים. רוב הגברים משחקים אותה בסדר עם זה, אבל אחרי חודש הם כבר מתחילים להילחץ וללחוץ, וכמעט תמיד הם מנגנים על טיב היחסים ועל המאמץ שלהם. הבעיה שלי היא שזה לא עניין של החלטה פנימית, זה עניין של תחושה, ואני אף פעם לא יודעת להגיד להם מתי זה כן יהיה מתאים".

 

"אבל התאמה מינית זה ממש חשוב", אמרה רעות. "את לא רוצה לבדוק את זה ישר על ההתחלה?", "גם אם אני רוצה", השיבה דנה, "אני לא מסוגלת. פיזית אני נסגרת. וזה לא שלא ניסיתי. בואי נגיד שההתאמה חשובה לי, אבל הקצב שלי אחר. אגב, אני מאוד נהנית מסקס. היו לי שני בני זוג שהיו שם מספיק זמן כדי שאתמסר, וזה בהחלט דבר מהנה". מירי, שהיא דתייה מבית, הצטרפה לדיון והודתה שהיא מאוד מבינה את זה, ושאצלן זה ממש מקובל להמתין, "למרות שבגילאים שלנו זה כבר יותר קשה".

 

הנשים המשיכו לשוחח, ודנה סיפרה שגדלה במשפחה שמרנית, ושמאז שהיא זוכרת את עצמה פמפמו לה שעליה לשמור על הגוף שלה, שמין עושים למטרות רבייה בלבד ושגברים תמיד ינסו "לקבל" ממנה משהו. היום היא מבינה שזה לא בהכרח נכון, אבל הגוף שלה לא משתכנע ומצטרף לראש. הראיתי לדנה שגישתה חוצה את עניין המיניות. הרי גם בקבוצה לקחו לה חמישה מפגשים להיפתח עד שהיא הגיעה לאותו רגע שבו יכלה להגיד לאחרות, בעדינות האופיינית לה, מה היא באמת מרגישה וחושבת.

 

תאמינו או לא, אבל זה היופי בסדנה. היא מציפה את דפוסי הקשר, גם במרחב ניטרלי. לא צריך להיות באינטימיות פיזית כדי להבין שדנה מתקשה לסמוך ולהתמסר, ומול גברים היא משתמשת במיניות כבלם, אבל למעשה יש שם סיפור עמוק יותר. הפחד מפגיעה, מדחייה ומנטישה הם הגרעין, והגוף שלה לא נותן לה להתמסר עד שהיא מרגישה ביטחון. הפרדוקס הוא שמאחר והיא לא באמת מתמסרת ולא מאמינה שמי שמולה אכן רציני, אז הרבה פעמים היא מוכיחה את מה שממנו ניסתה להימנע - שהבחור שאיתה לא באמת רוצה אותה, אחרת הוא היה מחכה.

 

 

אחרי המפגש הזה דנה כתבה לי הודעה שמיד הסגירה את זה שהיא בחרדה מהשיתוף. "הבנות בטח חושבות שאני פסיכית", כתבה. "אני ממש לא מרגישה בנוח לחזור עכשיו לקבוצה". הרגעתי אותה, והסתבר לי, בדיעבד, שבימים שאחרי אותו מפגש גורלי, כמה וכמה נשים יצרו איתה קשר, דרשו בשלומה וביקשו לדבר איתה כדי לעזור לה להבין מה היא יכולה לעשות אחרת.

 

המרחב הקבוצתי הוא מרחב מרפא, והסיפור הקטן הזה הוא דוגמה מדויקת לכך. דנה הבינה שדווקא דרך שיתוף היא מקבלת אהבה. שדווקא ההתמסרות היא שבונה את הקשר. לקראת המפגש העשירי דנה כבר יצאה עם מישהו ממש חמוד ורציני. הם היו עוד רחוקים ממגע מיני, אבל היא העידה שהפעם היא שם, נפתחת, מספרת על עצמה דברים אינטימיים ומוכנה לסמוך עליו. פתאום נושא הסקס הוא לא אישיו. הבחור מקבל את הצורך שלה בזמן נוסף, והיא עדיין לא שמעה ממנו שום טרוניה בנושא.

 

בסופו של דבר, כשם שהעירה אחת מנשות הקבוצה, זה ממש לא משנה אם שוכבים בדייט הראשון או אחרי כמה חודשיים. מה שמשנה זה החיבור, הרצון להיות בקשר והנוכחות. כלומר, אין תשובה נכונה למתי להגיע למיטה, אלא רק עם איזו כוונה מגיעים אליה.

 

עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות. מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק "מדברים אהבה"  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
"לסדנה קבוצתית יש כוח מרפא"
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים