שלווה אולימפית

אנחנו עומדים בעיירה פראליה (Paralia) שעל שפת הים האגאי. רצועה רחבה של חול זהוב משתרעת צפונה ודרומה עד האופק, וצבע המים כחול עז כמו בציור של ילדים בגן. כמה כיסאות נוח בודדים מסודרים בשורה ולידם צינורות שבולטים מתוך החול. הכנה לשמשיות.

הגענו בטיסה ישירה מנתב"ג לסלוניקי. אחרי שעה של נסיעה בכבישים רחבים ונוחים, כשמשמאלנו אנחנו מקבלים הצצה אל הים האגאי ומימין נפרס רכס הרי הפינדוס המרשים, הגענו ליעד — "ריביירת האולימפוס". 80 ק"מ של חוף זהוב לרגלי ההר המפורסם ביותר ביוון, שעורר את דמיונם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם במשך מאות שנים.

"העונה מתחילה רק בעוד שבועיים", מסביר נפוליאון, המארח היווני שלנו, את הדממה ששוררת בחוף. "מחודש מאי מגיעים לפה המוני תיירים, יוונים וזרים, זוגות ומשפחות עם ילדים, והמקום קם לתחייה. בינתיים, פשוט תדמיינו!"

אז דימיינו.

רצועת החוף בריביירת האולימפוס ממעלה ההר

 צילום: ניצן אסף, אשת טורס

החנויות הסגורות, הברים הריקים, הטברנות השוממות התמלאו בדמיוננו בהמון נופשים, ומחוז ת'סאליה כולו היה שם כדי לקלוט את כולם במלונות בוטיק קטנים, בדירות פרטיות או בכפרי נופש של "הכל כלול". "במחוז ת'סאליה חיים כ־75 אלף תושבים, אבל במהלך העונה — מאי עד אוקטובר - יש כאן 450 אלף", אומר נפוליאון. כאן הם מוצאים ים צלול, פארקי מים, אתרי צלילה ופאראגליידינג (מצנחי רחיפה), ספא ומרחצאות במעיינות חמים, וכל שאר הפינוקים שניתן למצוא באתרי נופש שנכנסים תחת הכותרת "ריביירה".

לחופים יש שמות אקזוטיים של אלים מיתולוגיים. יש כאן חוף זאוס, וחוף אפולו, חוף פוסיידון וחוף אפרודיטה. ככה זה כשהאולימפוס — ההר שהיה מקום משכנם של 12 אלי יוון החשובים ביותר — נמצא ממש ממול. הוא מתרומם במלוא הדרו לגובה של 2,917 מטר, ובמהלך הביקור שלנו, לקראת סוף חודש אפריל, עדיין יש כמות גדולה של שלג שמעטרת את הפסגה. כשמסתכלים על ההר הגבוה ביותר של יוון אפשר להבין למה היוונים הקדמונים התרשמו כל כך מהמקום עד שהיו משוכנעים שזאוס, אבי האלים, יושב לו למעלה ומשליך ברקים על בני התמותה האומללים שחיים למרגלות ההר, ושאר האלים שניחנים בתכונות אנושיות מוכרות, טובות ורעות, ממש כמו כל אחד מאיתנו, יושבים לידו, שותים נקטר, אוכלים אמברוסיה שמעניקה להם חיי נצח, ומשתעשעים בגורלות של בני האדם. הפחד מההר היה גדול כל כך עד ששנים רבות איש לא העז לנסות ולטפס לפסגה מחשש למה שימצאו שם. הפסגה הגבוהה ביותר - מיטיקאס (Mytikas) — נכבשה לראשונה בשנת 1913 (לשם השוואה, האדם הראשון שהגיע לפסגת המון־בלאן, המתנשא לגובה של 4,808 מטר, עשה את זה כבר ב־1786).

כיום המקום הוא פארק לאומי, אתר מורשת תרבות של אונסק"ו, ומהווה מוקד משיכה לאלפי מטיילים ומטפסים שמגיעים מדי שנה לטרקים של 2־3 ימים עד לפסגה. הכפר ליטוכורו (Litochoro) שלמרגלות ההר משמש נקודת מוצא למסלול הטיפוס, בין שהחלטתם לצאת לטרק עד הפסגה, בין שלנסוע ברכב עד לנקודה הגבוהה ביותר האפשרית (מעיינות פריוניה (Prionia) בגובה של 1,100 מטר), ובין שלבחור במסלול הליכה קצר (כשעה וחצי) בקניון אניפיאס (Enipeas) לאורך אמת המים המעבירה את מי הנחל הצלולים לבתי התושבים.

איך אומרים "תרגיע" ביוונית

אחת הבריכות הטבעיות בנחל באיה קורי (הבת הקדושה)

 צילום: ניצן אסף, אשת טורס

הקולות הבולטים ביותר באזור בתקופת האביב הם קולות פכפוך המים בנחלים הרבים הזורמים מהרי הפינדוס ומהאולימפוס לעבר חופי קטריני. במרחק לא רב מהחוף יש מסלול הליכה קצר לאורך הנחל באיה קורי (Agia Kori, הבת הקדושה), המסתיים במפל יפהפה הנשפך לתוך בריכת מים טבעית עם כל גוני הכחול והירוק שאתם רק יכולים להעלות על הדעת. הדבר היחיד שעצר אותנו מלקפוץ למים הייתה העובדה שאנחנו עדיין בחודש אפריל, ושהמים, שנראו מפתים כל כך, עוד זוכרים את הימים שלהם כשלג.

אז במקום לזנק למים, הסתפקנו בצילומים, ירדנו בחזרה לכפר והתיישבנו לשתות פרדו־קפוצ'ינו (קפוצ'ינו קר שלא ברור איך אף אחד עוד לא גנב להם והביא לארץ הקודש) במרכז הכפר מול עץ דולב ענק, שענפיו השתרגו בתוך תקרת בית הקפה. "עץ הדולב - Platanus - הוא סימן ההיכר של כל מרכזי הכפרים במקום", אומר שמעון זפרני, המדריך שליווה אותנו בביקור בצפון יוון. ואכן, ראינו עץ דולב ענק מפאר את מרכז הכפר העתיק סנט פנטליימון (St. Panteleimon), שכבר מזמן הפסיק להיות כפר והפך להיות מקום משכנם של אמנים מהאזור שיושבים ב"חלארה שלהם" (או "ברגוע"), עושים אמנות ומחכים לתיירים שיבואו לקנות. בינתיים הם צופים על נוף מרהיב של כל רצועת "ריביירת האולימפוס" שנפרסת לרגלי ההר.

"התושבים בוחרים לבנות את הכפר במקום שיש בו עץ דולב ירוק ואיתן, כי ידוע שהדולב זקוק להרבה מים, וגזע עבות ועלים ירוקים ובריאים הם ערובה למקורות מים עשירים באזור", מסביר שמעון. "המקומיים פשוט בוחרים את הדולב הכי מרשים, וסביבו בונים את הכפר". אז כשמישהו מהכפריים אומר לכם "ניפגש בפלטיאה" - כלומר: ליד עץ הדולב - תדעו שהוא בעצם אומר: "ניפגש בסנטר".

גם בסנט פנטליימון צריך לדמיין איך זה נראה במהלך העונה, אומר שמעון המדריך. הכי טוב להגיע לכאן באביב, בקיץ ובתחילת הסתיו. מאוחר יותר האולימפוס מתכסה בשלג ומקשה מאוד על הטיפוס. אבל אם נגמיש את הדמיון שלנו עוד יותר, נוכל לראות חובבי סקי שמחפשים אקשן באתר הסקי Elatochori, המרוחק 45 ק"מ בלבד מריביירת האולימפוס.

לחובבי הארכיאולוגיה (וגם לכאלה שחושבים שהם לא - כדאי לתת לזה צ'אנס) האזור מספק אתרים מעוררי דמיון והשראה, בין שמדובר במקדש לזאוס השוכן בעיר דיון (Dion) ומשמש סיבה טובה לשלוף את אוסף סיפורי המיתולוגיה ולשקוע ברכילויות של קבוצת הסלבס מהאולימפוס, ובין שבביקור בוורגינה (Vergina), שהייתה הבירה הקדומה של מקדוניה ובה קבור פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר מוקדון. אלכסנדר עצמו לא קבור במקום, אבל בנו מצא מנוחת עולמים ליד קבר סבו, אחרי שנרצח בקרבות על המלוכה כשהיה בן 12 בלבד. בתוך המתחם האפלולי שהצליח לחמוק מעיניהם של שודדי קברים אפשר למצוא אוצרות מדהימים, פסלי שנהב, ארגז זהב וכתרים עשויים זהב, שמעמידים את ורגינה במקום גבוה מרשימת אתרי הארכיאולוגיה בעולם, וישאירו פעורי פה גם את מי מביניכם שאינם חובבי עתיקות.

ד"ש מג'יימס בונד

אבל גם אם נדמה לכם שיש פה הכל, ואתם יכולים בהחלט למלא שבוע או אפילו יותר בפעילות חופש מרתקת, הנה לכם סיבה טובה להיכנס לאוטו ולצאת מת'סאליה. קוראים לה מטאורה.

אחד ממוקדי התיירות המרכזיים ביוון הם המנזרים של מטאורה. מבנים ששוכנים על ראשי צוקים אדירים, שפעם שימשו לנזירים מקום להתבודדות, תפילה והגנה מפני העולם החיצון, וכיום משמשים מוקד עלייה לרגל מהפופולריים ביותר ביוון. בין שאתם מגיעים לאתונה, לסלוניקי, לדלפי או לקורפו, מומלץ בחום להשקיע כמה שעות נסיעה כדי להגיע למטאורה. למזלנו, מריביירת האולימפוס, שבה שהינו, זה בסך הכל קצת יותר משעתיים. שמים מוזיקה יוונית ברמקולים — וקדימה לדרך.

לא משנה כמה פעמים ראיתם את מטאורה בתמונות או בסרטים, המציאות עולה על כל מה שחוויתם בעבר, וההתגלות של המונוליטים הענקיים, גושי הקונגלומרט הכהים המזדקרים לעבר השמיים לגובה של מאות מטרים, היא פשוט עוצרת נשימה. מבט שני, מחודד יותר, מגלה את ששת המנזרים האורתודוקסיים שעדיין נותרו פעילים בראשי הצוקים מתוך 24 המנזרים שהיו קיימים באזור מאז המאה ה־16. לחלקם הגישה היא באמצעות מאות מדרגות, ואחרים נוחים יותר לגישה. המפורסם שבין כולם הוא איאס טריאדס (מנזר השילוש הקדוש) בדרום מטאורה, שכיכב בסרט "לעינייך בלבד" מסדרת "ג'יימס בונד".

אבל לא רק מחפשי קדושה מגיעים למקום. מטאורה היא גן עדן לחובבי פעילות בטבע. מסלולי הליכה בין המצוקים מעבירים את תחושת העוצמה של המונוליטים, ומספר חברות מציעות פעילויות אקסטרים באזור, מטיפוס צוקים וראפטינג ועד פאראגליידינג.

ריביירת האולימפוס היא יעד חדש ובלעדי לחברת אשת טורס, המשלב בטן־גב עם טיולים בטבע ובסביבה אורבנית. אפשר לרכוש חבילות של שלושה, ארבעה, חמישה או שבעה לילות. מגיעים בטיסות של ישראייר או Tus Airways לסלוניקי, ומשם יש העברות הכלולות במחיר החבילה. הלינה במגוון מלונות 4 ו־5 כוכבים ברמה גבוהה המתאימים למשפחות, זוגות ויחידים.

הכותבת הייתה אורחת של אשת טורס ביוון