שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    108 אלף שקל לאישה שנפלה ברחוב בחיפה
    הולכת רגל מעדה על מדרכה שבורה בצומת הרחובות יוסף וארלוזורוב ונפגעה בפניה, בשיניים ובידה. ביהמ"ש הפחית את הפיצוי כי היא לא נזהרה
    בתום הליך שנמשך כארבע שנים קבע לאחרונה בית משפט השלום בקריות שעיריית חיפה תפצה ב-108 אלף שקל אישה שנפצעה אחרי שמעדה על מדרכה שבורה בעיר. הפיצוי המקורי היה אמור להיות גבוה יותר, אבל השופט ערן נווה קבע שלאישה היה אשם תורם משום ש"לא העיפה מבט, ולו חטוף, על המדרכה".

     

    התביעה הוגשה ב-2014, כשנה אחרי שהתובעת נפלה בקרבת צומת הרחובות יוסף וארלוזורוב בעיר. לטענתה, היא מעדה בדרכה למעבר חצייה אחרי שרגלה נתקעה בבור או סדק במדרכה, שבאופן כללי הייתה במצב מחפיר. האישה הובהלה לבית החולים בני ציון שבחיפה, שם אובחנה עם פגיעות וחתכים בפנים, בשיניים ובשורש כף היד. בבית המשפט היא הציגה תמונות של המדרכה וזימנה עד שסיפר שראה אותה שרועה על הארץ מיד אחרי הנפילה.

     

    היא טענה שבכך שהעירייה לא תיקנה את המדרכה היא הפרה את חובתה לדאוג להולכי הרגל ברחובותיה, אבל העירייה השיבה שהתמונות המצורפות לא מתעדות את מקום הנפילה הנטען, מה גם שהיא שינתה את גרסתה לגבי מספר הבית שמולו נפלה לכאורה.

     

    על פי העירייה, התובעת לא הוכיחה שנפלה כתוצאה ממפגע כלשהו, וגם אם בית המשפט יקבע שכן – יש לפסוק לה רשלנות תורמת של 50% לפחות משום שמדובר במקום שהיא מכירה היטב ולמרות זאת היא לא נזהרה בדרכה. בהקשר זה ציינה האישה שאין להעניש אותה על כך שהלכה "בראש מורם", משום שסמכה על העירייה שתדאג למדרכה תקינה.

     

    פסק דין ניתן כמעט ארבע שנים אחרי הגשת התביעה, ובו דחה השופט ערן נווה את טענות העירייה לגבי אמינות התובעת: "ייתכן כי השילוב של מצבה הבריאותי ו/או הנפשי של התובעת בזמן קרות האירוע עם השנים שעברו ממועד קרות התאונה, הוביל לסתירה בכל הנוגע למס' הבית ו/או למקום הספציפי שצולם". לדבריו, התובעת תיארה את הנפילה בהיגיון והביאה עד תומך שדבריו לא נסתרו על ידי העירייה.

     

    עם זאת קבע השופט שבכך שהאישה סמכה על העירייה ו"לא העיפה מבט, ולו חטוף, על המדרכה", היא למעשה התעלמה מהעובדה שברחוב עוברים אנשים רבים וישנו בלאי טבעי, ולכן לקחה על עצמה סיכון. על כן, הוא פסק שיש לה רשלנות תורמת של 25% (הרבה פחות ממה שהעירייה דרשה).

     

    השופט נווה דן בנזקי התובעת תוך הסתמכות על מומחים שמונו על ידו בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי. הוא ציין שטענות התובעת שלפיהן היא נכנסה לדיכאון עמוק ופיתחה פוסט-טראומה היו מוגזמות ולא אוששו.

     

    כמו כן נפסק כי בניגוד לטענות התובעת, אין קשר סיבתי בין פרישתה מעבודתה בגיל 63 לבין התאונה, ולכן השופט לא נענה לבקשתה לפסיקת הפסדי שכר של יותר מ-200 אלף שקל.

     

    בסיכומו של דבר נפסקו לתובעת 72 אלף שקל על הפסדי שכר, 35 אלף שקל על כאב וסבל ו-28 אלף שקל על הוצאות רפואיות, עזרת הזולת ונסיעות. בניכוי האשם התורם תצטרך העירייה לפצות אותה ב-108 אלף שקל, וכן לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של כ-31 אלף שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: דניאל בבצ'יק
    עו"ד סיגל רייך-הלל
    צילום: דניאל בבצ'יק
    מומלצים