שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    הסודות של הנשיא האנטישמי הפכו לסרט מצליח

    הוא שיקר לגבי חלקו בפשעי מלחמת העולם השנייה, גינה את מבצע אנטבה ועודד מדיניות אנטי-ישראלית בהיותו מזכ"ל האו"ם. קורט ולדהיים, נשיא אוסטריה לשעבר, עומד במרכז סרטה החדש של רות בקרמן, "ואלס לולדהיים" שיוקרן בפסטיבל דוקאביב. בריאיון היא מדברת על הרלוונטיות של הסרט ולא חוסכת בביקורת על ישראל: "לשלוח תלמידים לבקר באושוויץ ובמקביל ללחוץ יד ללאומנים, זה מגעיל"

    ב-1986, אחרי קריירה פוליטית ודיפלומטית מרשימה במולדתו ומחוצה לה, החליט קורט ולדהיים, שכיהן כמזכ"ל האו"ם בשנים 1981-1972, להציג שוב את מועמדותו לנשיאות אוסטריה. ב-1971 הוא ניסה לעשות זאת לראשונה, אך כשל והפסיד לפרנץ יונאס.

     

    במהלך מערכת הבחירות של 1986, פרסם כתב העת האוסטרי "פרופיל" סדרת כתבות בהן נטען שוולדהיים שיקר לגבי עברו המפוקפק ונהג להשמיט פרטים בכל מה שקשור למעלליו בתקופת מלחמת העולם השנייה. בין היתר, סיפר באוטוביוגרפיה שלו, שבמהלך המלחמה הוא נפצע בחזית המזרחית, ואחרי הפציעה התמסר ללימודי משפטים בווינה.

     

    אבל אנשי "פרופיל", ובעקבותיהם גם עיתונאים נוספים וכן אנשי הקונגרס היהודי העולמי, הוכיחו באמצעות ממצאים חדשים שאחרי פציעתו ולדהיים שירת כקצין ביחידות הצבא הגרמני במדינות הבלקן - יחידות שביצעו פשעי מלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית, כולל פרטיזנים ויהודים ביוגוסלביה וביוון.

     

    ואלס לולדיהיים  ()
    קורט ולדהיים, מתוך "ואלס לולדהיים"

    ולדהיים התעקש שהוא הועסק כמתרגם בלבד, וכלל לא ידע על הזוועות שהתרחשו מתחת לאפו. לדבריו הוא שהה בחופשה במהלך הוצאות להורג וגירוש היהודים ו"רק מילא את חובתו כחייל". אחד השקרים הבוטים שלו היה שהוא לא היה מודע בכלל עד 1986 לגירוש יהודי סלוניקי לאושוויץ. שקר נוסף – בביקורו ביוגוסלביה ב-1968 מתוקף תפקידו כשר החוץ של אוסטריה הוא ביקר ביוגוסלביה, ואמר למרשל טיטו, כמה ארצו יפה, ושהוא מעולם לא ביקר בה קודם לכן. ולדהיים רק שכח שהוא שירת בה לפני 25 שנים, והיה עד לזוועות שחוללו שם הנאצים.

     

    בעקבות הגילויים, פרצו הפגנות בווינה, שניסו למנוע את בחירותו של ולדהיים לנשיאות. המפגינים אף הותקפו על ידי לאומנים פטריוטים ואזרחים אנטישמיים, ואלה גוננו על הפוליטיקאי, שתמיד אהב לדבר על מוסר, חשיבות המשפחה וערכים נוצריים.

     

    חשיפת עברו ושקריו, כמו גם ההפגנות נגדו, לא הצליחו למנוע את בחירתו של ולדהיים לנשיאות. באותה תקופה מדינת ישראל צמצמה את היקף היחסים בינה לבין אוסטריה, וארה"ב כללה את ולדהיים ב"רשימת מעקב" של זרים לא-רצויים בשטחה. גם שאר מדינות המערב החרימו אותו, ופסקו שהוא "אישיות בלתי רצויה". ולדהיים שכיהן עד 1992 לא טרח לרוץ לכהונה נוספת, והוא מת ב-2007, בגיל 88.

     

    להפגנות בווינה נגד ולדהיים, התייצבה גם צעירה יהודייה בשם רות בקרמן. היא הגיעה לאירועי המחאה מצוידת במצלמת וידאו. בקרמן תיעדה את הפוליטיקאי שכובש את נתיניו, את המפגינים שמנסים לשכנע בצדקתם ואת האוסטרים הגזענים שתקפו את המוחים וגוננו על מנהיגם. "בזמנו לא החלטתי ולא תכננתי לעשות סרט על ולדהיים, פשוט צילמתי", סיפרה בקרמן, כשנפגשנו לאחרונה בפסטיבל ברלין. "הייתי אחת מהאקטיביסטים המפגינים וזה היה תחילת עידן מצלמות הווידאו. אז פשוט צילמתי. לפני 30 שנה אף השתמשתי בחלק מהחומרים לסרט שלי The Paper Bridge, שעסק בזהות יהודית".

     

    רות בקרמן בפסטיבל ברלין (צילום: gettyimages)
    רות בקרמן בפסטיבל ברלין(צילום: gettyimages)

    קלטות הווידאו שהנציחו את ההפגנות, אבדו במהלך השנים, ולאחרונה הן נמצאו. "צפיתי שוב בחומרים עם העורכת שלי, עם הבן שלי ועם עוד כמה חברים צעירים - וכולם מאוד התעניינו בנושא. הם ביקשו ממני: 'ספרי לנו את הסיפור על ודלהיים ומה קרה ולמה. תעשי סרט!', וכך זה התחיל".

     

    בקרמן, שמתגוררת עד היום בווינה והפכה עם השנים לקולנוענית מוערכת, יצרה את הסרט "ואלס לולדהיים", העושה שימוש מרתק בחומרים מהפגנות ובקטעי ארכיון, משחזר את מערכת הבחירות הסוערת של 1986 וחושף את תעשיית השקרים של ולדהיים, הרבה לפני עידן הפייק ניוז.

     

    הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי המצטיין בפסטיבל ברלין האחרון (זאת הפעם הראשונה שפרס כזה מחולק), גרף ביקורות נלהבות, ועכשיו מגיע גם אלינו. ב-20 למאי, בקרמן תכבד בנוכחותה את הקרנת הבכורה הישראלית בסינמטק תל-אביב, במסגרת פסטיבל דוקאביב ה-20 ואף תעביר סדנת אומן. ב-20 ביוני הוא גם יגיע לערוץ HOT8. "'וואלס לולדהיים' מאוד רלוונטי כי יש לנו כיום הרבה קורט ולדהיימים", אומרת בקרמן. "ולדהיים היה טיפוס אוונגרדי שהקדים את זמנו. כיום יש רבים שמכחישים ומשקרים על העבר שלהם, ולא רק. למשל יש לנו היום את דונלד טראמפ. אני לא יודעת אם בנימין נתניהו שיקר לגבי העבר שלו, אבל הוא משקר כל הזמן.

     

    "אני מדברת על שקרים מסוג מיוחד: הפוליטיקאים האלה משתמשים בעובדות אלטרנטיביות או בהכחשה של דברים למטרות פופוליסטיות. מצד אחד ולדהיים שיקר אודות העבר שלו. אבל כשהעלו נקודות מסוימות לגבי עברו או העלו האשמות כנגדו הוא המשיך לשקר ולהכחיש. המפלגה שתמכה בו השתמשה באנטישמיות כדי לאחד את הבוחרים האוסטרים להצביע בעדו וכנגד אמריקה ויהודים אמריקנים. זה בדיוק מה שטראמפ עושה כיום - הוא עושה מהמקסיקנים אויבים, וזה מה שהממשלה האוסטרית עושה כיום – היא מנסה להפוך את הזרים לאויבים שלנו - להשתמש בפופוליזם, בגזענות, בשנאת זרים".

     

    מתוך הסרט
    מתוך הסרט "ואלס לולדהיים"

    בשעתו יצא לך לפגוש אישית את ולדהיים?

    "לא, לא. הוא לא אדם כל כך מעניין. בתקופת כהונתו כנשיא, המדינה הייתה מבודדת. וכשראשי מדינות כבר הגיעו לביקור באוסטריה, הוא לא הוזמן לפגישות. למעשה זה היה רגע טוב בהיסטוריה - בגלל שהחלו לדון בעבר ובאשמה האוסטרית במלחמה. ולדהיים הצית דיון על הנאציזם.

     

    "האמת שאף אחד לא אהב את ולדהיים - הוא היה כלי. לטעמי הוא היה בובה בחליפה. לא הרגישו אותו ולא הריחו אותו. הוא פשוט היה שם - אופורטוניסט, שכל חייו טייל בכל המדינות. בעבודה על הסרט, לא מצאנו שום חומר שבו נראה שהוא מנהל דיון אינטליגנטי עם מישהו. עניין אותי להבין דמות שכזו ואיך הוא מתפקד".

     

    בקרמן סוברת שהקונגרס היהודי העולמי לא התעניין באוסטריה, ובבחירות באוסטריה, אבל הם פצחו במאבק נגד ולדהיים, מתוך רצון לנקום בו על התקופה שבה כיהן כמזכ"ל האו"ם – תקופה שבה יאסר ערפאת התקבל בכבוד מלכים בבניין העצרת המאוחדות בניו-יורק עם נאום האקדח ועלה הזית, ושבה התקבלה החלטה הקובעת ש"הציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזענית". "אומנם לא עשיתי מזה עניין גדול בסרט, אבל אנשי הקונגרס היהודי שמחו לתקוף את ולדהיים כי הם לא אהבו את הפוליטיקה שהוא הנהיג באו"ם. אני בטוחה שאנשי הקונגרס היהודי רצו נקמה על התקופה ההיא, שבה ישראל כונתה מדינה קולוניאלית וכדומה".

     

    במהלך כהונתו באו"ם, ולדהיים גם כינה את מבצע אנטבה, שבו חולצו בני הערובה כ"תוקפנות משוועת" של ישראל.

    "כן, זה היה נורא שהוא אמר את זה. לצערי לא מצאנו חומרים מצולמים של ההצהרה הזו".

     

    לבקרמן יש השגות רבות על התגברות הלאומנות, הימין הקיצוני והשמרנות במדינתה בפרט, ובעולם בכלל. "למה זה קורה עכשיו? זה מורכב מאוד. אני חושבת שיש לזה קשר הדוק לנפילת חומת ברלין ולסוף הקומוניזם ולעולם שהכרנו. מאז הכול השתנה.

     

    ואלס לולדיהיים  ()
    מתוך "ואלס לולדיהיים"

    ואלס לולדיהיים  ()
    מתוך "ואלס לולדיהיים"
    "בוודאי אפשר למצוא סיבות למה אלמנטים מסוימים בנאציזם מרתקים צעירים או אנשים באופן כללי, הרי הוא מציג תמונה של 'חוק וסדר'. הוא מציג תמונת עולם מדויקת וברורה מאוד שאומרת 'אנחנו' ו'אחרים', ה'טוב' וה'רע' .זה משהו שתמיד קוסם לבני אדם כשאינם מרגישים בטוחים, ואנשים מרגישים כיום חוסר ביטחון בגלל המודרניזציה. אנחנו חיים באמצע המהפכה הדיגיטלית, והיא משנה את הכול".

     

    בקרמן גם סולדת מהקשרים שמקיימים פוליטיקאים ישראלים עם חברי ממשלת אוסטריה, הנמנים על מפלגת הימין הקיצוני "החירות", בעלת השורשים האנטישמיים. "זה מגעיל מאוד, האופן שבו חלק מהפוליטיקאים הישראלים מתנהגים. במיוחד חבר הכנסת יהודה גליק. הוא אוהב את היינץ-כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפלגת 'החירות' וסגן הקנצלר, ונפגש אתו. הם קרובים מאוד. זה מגעיל מאוד. אני חייבת לומר שראש הקהילה היהודית בווינה אמיץ מאוד והעמדה שלו ברורה - הוא לא רוצה שום קשר עם שרים ממפלגת 'החירות'. זו הצורה הנכונה להתנהג. וזה חבל שישראל כל כך אופורטוניסטית, ותמיד הייתה כזו, עד כדי כך שהיא מוכנה ללחוץ ידיים עם אנשי הימין הקיצוניים הללו".

     

    אז את אומרת שישראל הייתה אופורטוניסטית לאורך השנים?

    כמובן. כל מדינה היא אופורטוניסטית. אבל במקרה הזה, זה כבר יותר מידי - אתה לא יכול לשלוח את תלמידי בית הספר בישראל לביקור באושוויץ ובמקביל ללחוץ את היד לאנשים באוסטריה ששרים שירים נאצים ומשתמשים בשפה נאצית, כמו שר הפנים האוסטרי שאמר: 'אנחנו מתכננים לרכז את הפליטים במחנות'".

     

     

     


    פורסם לראשונה 09/05/2018 08:03

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים