שתף קטע נבחר

הפתרון היצירתי לטרור העפיפונים

הפלסטינים המפריחים עפיפונים ומבעירים שריפות בעוטף הם טרוריסטים לכל דבר. אבל מעבר לפגיעה בהם, יש רחפנים שיכולים לעשות את העבודה

 

הפגנה צעדת השיבה רצועת עזה (צילום: AFP)
עפיפון תבערה בדרך לעוטף עזה(צילום: AFP)

צעצוע הילדים האהוב קיבל תפנית מפתיעה. עפיפון קטן, דו ממדי, קשור בחוט, נישא על גבי רוח לא יציבה, קל לתפעול, מרחף זמן קצר מאוד תוך ניצול משטר הרוחות והחום. תוסיפו לו חומרי בעירה איטית ומכאן קצרה הדרך לדילוג מעל גדר הגבול של רצועת עזה לנחיתה בשדות של בארי או נירים והבערת שריפה. התוצאה חמורה: מאות דונמים של שדות ויערות נהרסו, נגרם נזק בהיקף של מאות אלפי שקלים, ועלה סף התסכול וחוסר אונים מצד החקלאים.

 

 

זה טרור לכל דבר. אסור לטעות בגלל תפיסת העפיפון כצעצוע של ילד, הפרימיטיביות של האמצעי ונזקי האש בלבד. טרור כמו טרור - צריך להסירו לאלתר מסדר היום. כל השתהות תעלה במחיר כבד. אבל לפני שאלת ה"איך" לעצור, חשוב להתעכב קצת על עניין ה"למה".

 

למעשה, אין חדש תחת השמש. איום העפיפונים הוא הסתעפות נוספת – יצירתית, יש לציין - של "טרור אווירי חוצה גדר" שישראל נתקלת בו כבר עשרות שנים. בתחילת שנות ה-80 התקשו ארגוני המחבלים בדרום לבנון לחדור לתוך ישראל דרך היבשה או הים, וזה הוביל את ראשיהם לחפש ערוצי חדירה אחרים ובלתי שגרתיים. אחד הערוצים שהתפתח היה תווך האוויר.

 

החל מאפריל 1980 היו שישה אירועים שבהם הפעילו הארגונים בלבנון, או ניסו להפעיל, טרור מהאוויר באמצעות גלשונים או כדורים פורחים. שלושה אירועים עדיין לציון: זוג הגלשונים במרס 1981, שבמסגרתו הצליח אחד מהם לחדור ונחת סמוך לקיבוץ אפק שליד הקריות; ירוט כדור פורח באפריל 1981 בסמוך לקיבוץ מנרה, וכמובן ליל הגלשונים בנובמבר 1987, שהסתיים עם שישה חיילים הרוגים.

 

מכשול הגבול בעזה הציב קושי דומה והוביל את חמאס לבחון אף הוא את תווך האוויר לחציית הגבול: קשה לחצות את הגדר? פועלים מעליה או מתחתיה. איום הרקטות, ששורשיו החלו עוד בסוף שנות ה-60 כקטיושות, התעצם עם מעבר אש"ף לדרום לבנון, ובהמשך התפתח למרגמות וקאסם והועתק לגזרת עזה. בפברואר 2003, בעקבות פיצוץ מסתורי ליד מכונית בעיר עזה - זמן קצר לאחר שקבוצת צעירים שלפה מתא המטען מטוס זעיר ללא טייס - הודה חמאס שפיתח מזל"ט.

 

זה היה שלב אבולוציוני נוסף של הגלשון, הכדור הפורח והקטיושה, אבל עם השלמת הפיתוח של כיפת ברזל וקפיצת המדרגה ביכולות היירוט של רקטות, תווך האוויר שוב נעשה קשה לחדירה. וכאן אנו מגיעים בחזרה לעפיפונים של ימינו.

 

כמה משתנים חברו יחד ויצרו את האיום החדש-ישן: התסכול המתפתח בגזרה, אווירת אירועי ההמון של ימי שישי בסמוך לגדר, חסימה כמעט הרמטית של התווך שמעל ומתחת לגדר, ועונת הקיץ.

 

העדיפות הראשונה באופן התמודדות צריכה להיות במניעת עצם ההפרחה של העפיפונים, לרבות פגיעה מידתית בשולחיהם ומפעיליהם, על מנת ליצור הרתעה ולקבע אמירה ברורה שלפיה דינו של "העפיפונאי" כדינו של משגר הרקטה.

 

יחד עם זאת, מגבלות השימוש בכוח ופוטנציאל ההסלמה מחייבים היערכות משלימה להפלת העפיפון בעודו באוויר ובטרם חצה את הגדר לעבר ישראל. אני לא סבור שנכון לרצף את הגבול במערכות ירי מהקרקע, כי המטרה קשה לירוט בשל מאפייניה והעלות עצומה. אבל התאמת רחפנים זולים, קטנים וזמינים לשיגור מיידי, שיוכלו לחתוך או לפגוע בחוט העפיפון או בגופו, נראית לי מעשית יותר. הטכנולוגיות פשוטות להתאמה והעלות קטנה יחסית מול הנזקים וההשפעה על החוסן הלאומי. מה גם שהקיץ האמיתי עוד לפנינו.

 

  • תא"ל (מיל') אילן ביטון היה מפקד מערך ההגנה האווירית בצה"ל ולשעבר בכיר בתעשייה האווירית

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים