שתף קטע נבחר

גרושה תבעה: חמותי נתנה את הדירה במתנה

אחרי 19 שנות נישואים דרשה האישה מחצית מהנכס שלדבריה היה מתנת נישואים. אבל ביהמ"ש קבע שהיא לא הציגה ראיות מספיקות בנושא

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה בהליכי גירושים בדרישה לקבל חצי מהזכויות על הדירה שבה גרה עם בעלה, אף שבפועל היא רשומה על שם חמותה. השופט פליקס גורודצקי דחה את טענתה שלפיה מדובר במתנת נישואים משום שלא הציגה ראיות מוצקות בנושא.

 

בני הזוג נפרדו אחרי 19 שנות נישואים וארבעה ילדים, ופתחו בהליכים משפטיים. אחת הסוגיות המרכזיות עסקה בגורלה של הדירה שרכשה אמו של הבעל כשנה לפני נישואי בני הזוג. האישה טענה שאף שחמותה רשומה בטאבו כבעלים, בפועל מדובר בדירה משותפת שנרכשה כמתנת נישואים והמשפחה התגוררה בה במשך שנים תוך השקעה בשיפוצים נרחבים. היא הוסיפה שלימים החזירו היא ובעלה למשפחתו את עלות הרכישה.

 

הבעל ואמו התקוממו נגד גרסתה. לטענת הבעל, הדירה נרכשה יותר משנה לפני הנישואים והם הורשו להתגורר בה בחינם הודות לנדיבות הוריו. הוא הוסיף שאת השיפוץ ערכו הוריו עוד לפני שנכנסו לדירה.

 

ואכן, השופט פליקס גורודצקי פסק לטובת הבעל לאחר שהתרשם כי הדירה שייכת לאמו – ולה בלבד. הוא התבסס בעיקר על העובדה שהדירה רשומה על שמה בטאבו, ונקודת המוצא היא שהרישום הפורמלי קובע, אלא אם יש הוכחות משמעותיות שסותרות אותו.

 

הוכחות כאלה האישה לא הצליחה להביא. היא טענה שמי שאמר לה שהדירה נרכשה במתנה היה אביו של בעלה. אלא שהשופט הזכיר ש"אין אדם יכול לתת מה שאין לו". מאחר שהאב אינו בעל הדירה, פסק, הרי שהצהרתו היא לכל היותר "מתנה ערטילאית" שאין לה שום משמעות משפטית.

 

מלבד זאת הזכיר השופט שדיני המקרקעין והמתנה קובעים שאדם שנותן מתנת נדל"ן רשאי לחזור בו ללא תנאי כל עוד העסקה לא נרשמה. במקרה הנוכחי, האם אמנם התכוונה בשלב מסוים להעביר את הדירה על שמו של בנה, אבל ההעברה לא בוצעה בפועל.

 

הוא ציין כי גם אם הזכויות בדירה היו מועברות על שם הבעל, זה לא הופך אותה אוטומטית לדירה משותפת לזוגתו: "הנטל להוכיח כי הזכויות ניתנו לשני בני הזוג במתנה – רובץ על התובעת; היה עליה להוכיח רצון ברור וחד משמעי של ההורים להעניק מתנה לשני בני הזוג. מתוך חומר הראיות בתיק זה כפי שהונח בפני הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל".

 

השופט גורודצקי הדגיש שהעובדה שבני הזוג התגוררו בדירה אחרי הנישואים לא הפכה את האישה לבעלים, בפרט בהתחשב בעובדה שהיא לא הוכיחה השקעה ניכרת בנכס, ובמהלך המשפט הודתה בעצמה שרוב השיפוץ בוצע לפני הנישואים.

 

בקשר לשיחה מוקלטת שהציגה האישה ובה נשמע בעלה אומר "הדירה שלנו" חזר השופט שוב והדגיש שהצהרה מילולית מפי אדם שאינו בעל הדירה לא מקנה לתובעת זכות קניינית בה. לפיכך נפסק כי הדירה לא נחשבת לנכס משותף והאישה לא זכאית לדבר בהקשר זה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
צילום: שירן כרמל
עו"ד רות דיין-וולפנר
צילום: שירן כרמל
מומלצים