מיתוסים שכיחים ברפואת הלב
המיתוסים בתחום רפואת הלב רבים ולמטופלים שעומדים בפני נטילת התרופות יש הרבה מאוד מידע שקשה מאוד לברור ממנו את האינפורמציה הנכונה. מה הם המיתוסים, מהי האמת העומדת מאחוריהם ומה חשוב לדעת לפני שמתחילים בטיפול?
בשיתוף האיגוד הקרדיולוגי בישראל
ברפואת הלב, כבתחומים רבים ברפואה, ישנם מיתוסים שכיחים שחלקם נכונים, חלקם אינם מדויקים וחלקם מהווים סכנה לבריאות הציבור. כדי להבין מה נכון ומה לא, נתחיל בשתי שאלות פשוטות אותן מומלץ לשאול כאשר שוקלים טיפול תרופתי בתרופה חדשה:
א. מהו המצב אותו מיועדת התרופה למנוע?
מהו הסיכוי להתפתחות מצב זה עם התרופה ובלעדיה ומהי חומרתו בעיניך, אם יתרחש? (למשל: עד כמה חשוב לי למנוע שבץ מוחי, התקף לב או שבר בצואר הירך).
ב. מהו הסיכוי להתפתחות תופעות הלוואי ומהי משמעותן, אם יתרחשו?
(למשל: מהי המשמעות עבורי של דימום מדרכי העיכול, כאב שרירים ללא נזק קבוע או שיעול ).
ההחלטה אם להתחיל טיפול תרופתי מונע צריכה להתקבל על ידי כל מטופל/ת על סמך שקלול התשובות לשתי השאלות שלעיל, בהתחשב בנתונים הפרטניים של כל מטופל/ת. אבל לפני שמתחילים חשוב להבין מהי האמת סביב שני המיתוסים הבאים:
1. "התרופות נוגדות הקרישה מסוכנות, גורמות לדימום ויש להימנע מהן".
העובדות: הטיפול בנוגדי קרישה משמש בשלוש קבוצות חולים עיקריות בקרדיולוגיה: חולים עם מסתמי לב מתכתיים, בהם הטיפול חיוני למניעת קרישים על המסתם, חולים עם קרישי דם בוורידים הגדולים, שבחלקם גרמו גם לתסחיף לריאות, וחולים עם פרפור עליות.
קבוצה שלישית זו היא הגדולה ביותר ובשנים האחרונות עלתה המודעות לחשיבות הטיפול נוגד הקרישה בחולים אלה. מדובר במצב בו עליות הלב, במקום להתכווץ באופן סדיר, מצויות במצב של פרפור שאינו יעיל. כתוצאה מכך הדם אינו זורם כראוי בעליות ונוטה ליצור קרישים, העלולים להיסחף לאברים שונים בגוף, ובעיקר למוח. לפיכך, מטרת הטיפול נוגד הקרישה היא להפחית את הסיכון לאירועים מוחיים.
ככל שהאוכלוסיה בעולם המערבי מזדקנת חלה עלייה מתמדת, הצפויה להימשך, בשכיחות פרפור העליות. התופעה עולה בשכיחותה עם הגיל ומעל גיל 75 לוקים בה כ10-15% מהאוכלוסייה. הסיכון לארועים מוחיים בחולים עם פרפור עליות עומד על כ-5% מדי שנה וטיפול נוגד קרישה מפחית סיכון זה בכ-60%, הפחתה משמעותית ביותר שהוכחה במחקרים רבים.
בשנים האחרונות נכנסו לשימוש מספר נוגדי קרישה חדשים שהחליפו במידה רבה את הטיפול המסורתי בקומדין. תרופות חדשות אלה נוחות לשימוש שכן הן אינן דורשות בדיקות דם להתאמת המינון, כמעט ואין להן התנגשויות עם תרופות אחרות או מזון ובעיקר – כולן מפחיתות במחצית את הסיכון לדימום תוך מוחי – תופעת הלוואי המסוכנת ביותר של נוגדי הקרישה. חלק מתרופות אלה נמצאו גם כמפחיתות את התמותה הכוללת בהשוואה לטיפול בקומדין.
כל נוגדי הקרישה עלולים לגרום לדימום אך חשוב לזכור כי הסיכון לדימום משמעותי עומד כיום על כ-2-3% לשנה. הרוב הגדול של מקרי דימום אלה אינם גורמים נזק בלתי הפיך ואינם קטלניים. ההחלטה אם לטפל בנוגדי קרישה בחולה עם פרפור עליות נגזרת מהסיכון הפרטני של המטופל/ת לאירוע מוחי מול הסיכון לדימום.
כאשר מעמידים זה מול זה את מניעת השבץ המוחי ואת הסיכון לדימום הרי שאין ספק שבחולים שהסיכון שלהם לארוע מוחי אינו נמוך במיוחד התועלת שבטיפול עולה במידה רבה על הנזק שבו ועל כן ממליץ האיגוד הקרדיולוגי בישראל, כמו האיגודים המקצועיים באירופה ובארה"ב, לטפל בנוגדי קרישה בכל חולה עם פרפור עליות שהסיכון שלו/ה לאירוע מוחי אינו נמוך מאד.
נוגדי הקרישה החדשים הם כיום התכשירים המועדפים והרוב הגדול של החולים הזקוקים לתרופות אלה יכולים לקבלן במסגרת הסל.
2. "התרופות ממשפחת הסטטינים מיותרות וגורמות לתופעות לוואי רבות, יש להימנע מהן".
העובדות: ספק אם יש עוד ברפואה המודרנית דוגמה לפער כה דרמטי בין העובדות הרפואיות לבין מיתוס שהשתרש בקרב רבים, פער שלמרבה הצער גורם מדי שנה להתקפי לב, אירועי שבץ ותמותה מיותרים לחלוטין.
טרשת העורקים, הגורמת להתקפי לב, שבץ מוחי, חסימת כלי דם ברגליים ועוד, נגרמת מהצטברות כולסטרול בדפנות כלי הדם והיא שכיחה ביותר בעולם המערבי. אינספור מחקרים הראו ללא צל של ספק שרמת ה-LDL ("הכולסטרול הרע") קשורה קשר ישיר לסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם ושהפחתת רמה מזיקה זו מביאה לירידה ניכרת בסיכון.
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים בבירור כי הסיכון להתקדמות מחלת הלב יורדת באופן ישיר ככל שה-LDL נמוך יותר גם בערכים נמוכים בהרבה מאלה שהיו מקובלים עד עתה. הטיפול בסטטינים נבחן בעשרות מחקרים קליניים מבוקרים וגדולים והמסר העולה מהם אחיד וחד משמעי – הטיפול מונע התקפי לב, שבץ מוחי ומוות.
כל האיגודים המקצועיים בעולם העוסקים בקרדיולוגיה ובטרשת העורקים מאוחדים בהמלצה לטפל בסטטינים בכל חולה עם מחלה טרשתית מוכחת ובמטופלים רבים בהם הטיפול נחוץ למניעת מחלה כזו. כותב שורות אלו אינו מודע לשום דעה מדעית, מבוססת הוכחות, השונה מכך.
התרופות ממשפחת הסטטינים נכנסו לשימוש לפני כ-25 שנה וחוללו מהפך דרמטי במהלך מחלות הלב וכלי הדם. בתקופה זו אנו עדים לירידה מתמשכת וניכרת בשכיחות התקפי הלב, הן אירועים ראשונים והן אירועים חוזרים. ירידה זו מיוחסת לשורה של התערבויות שהקרדיולוגיה המודרנית מציעה, אך לסטטינים חלק נכבד מאד בשינוי. חולים רבים זכו הודות לטיפול בסטטינים לשנים רבות של בריאות טובה, גם לאחר אירועי לב קשים.
לסטטינים יש אכן תופעות לוואי מדי פעם, כמו לכל תרופה. תופעות לוואי אלו אינן שכיחות וחשוב מכך – כמעט לעולם אינן כרוכות בנזק בלתי הפיך. אפשר בדרך כלל להתגבר עליהן באמצעות שינוי מינון או תכשיר.
מדוע על כן יש ברשתות החברתיות וברחבי האינטרנט חשד כה רב כלפי הסטטינים? כדרכן של תאוריות קונספירציה הרי שהן אינן נזקקות להוכחות חותכות. די בהפרחת חשד, בעיקר כאשר הוא כרוך בהאשמה במניעים זרים (במקרה זה של הרופאים או של חברות התרופות) על מנת שרבים בציבור יפלו בפח. נזכיר כאן 3 עובדות:
א. אין כאמור שום בדל הוכחה מדעית הסותרת את התועלת הרבה של הסטטינים.
ב. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הוכיחו כי סמוך לעיסוק תקשורתי בלתי מאוזן המטיל ספק בחשיבות הטיפול בסטטינים מתרחשת עלייה מובהקת בשיעור התקפי הלב והתמותה, כלומר – תיאוריית הקונספירציה הזו עולה בחיי אדם.
ג. כל התרופות ממשפחת הסטטינים איבדו מזמן את הפטנט והן גנריות זה שנים רבות. אין מאחוריהן כיום שום אינטרס כלכלי משמעותי.
זיכרו על כן את השאלות שהצבתי בתחילת המאמר: מהו המאזן עבורי בין הארוע אותו אנו מבקשים למנוע לבין שכיחות ומשמעות תופעת הלוואי? כאשר אתם מתלבטים – אנא היוועצו במומחה, או אף כמה מומחים, לפני שתחליטו.
בריאותכם וחייכם חשובים מכדי להפקידם בידי מקורות בלתי מוסמכים. הקרדיולוגיה המודרנית מציעה כלים רבי עוצמה למניעה וטיפול במחלות לב. חשוב שכלים אלה יהיו זמינים לכל מי שזקוק להם.
הכותב הוא ראש מערך הלב במרכז הרפואי סורוקה
בשיתוף האיגוד הקרדיולוגי בישראל
לפנייה לכתב/ת 
