"נשים כתבו לי: 'סקס זה לא עונש'"
סופרת רבי־המכר הארוטיים דנה לוי־אלגרוד היא מכונה משומנת של להיטים עסיסיים. "כבר קיבלתי הודעות תודה מגברים שקנו את הספר לאישה שלהם", היא מדווחת
כשהיא פוסעת לתוך החדר בבלונד מתנפנף והליכה חתולית, בקלות אפשר לחשוב שדנה לוי־אלגרוד היא הגיבורה של ספרי הארוטיקה שהיא כותבת. אם לא כל שמות המשפחה המחוברים להם במקף, הייתי בטוחה שהיא רווקה הוללת או גרושה מתנסה, אלא שלוי־אלגרוד מוכיחה איך הסטיגמה שוב מנצחת.
דנה (אני מעדיפה לקרוא לה ככה, גם יותר קצר וגם תמיד חשבתי שזה שם של שווה), היא ילדה טובה מבשרת, נשואה באושר לבעל תומך ואם לשניים. עד לפני ארבע שנים היא עסקה ביחסי ציבור, ואם מישהו היה אומר לה שהיא עתידה להיות סופרת של ספרי ארוטיקה, היא הייתה צוחקת לו בפרצוף. אבל החיים חזקים מכל דמיון, והדמיון שלה החל להשתולל כשישבה עם אמה לכוס קפה ושמעה ממנה על בחור שצלל למעמקים בצונאמי שסחף את תאילנד, וכשיצא משם גילה שהאי נחרב.
מה שקרה אחר כך הוליד צונאמי של כתיבה, שסוחף אחריו אלפי נשים שהתמכרו לתיאורים שוברי השגרה בספריה. "את הספר הראשון, 'התשוקה לשרוד', הוצאתי לאור לפני כמעט ארבע שנים ולפני שהספקתי למצמץ נוצרה לי קהילת קוראות מדהימה ומפרגנת", אומרת דנה (40). "מאז הוצאתי עוד שלושה ספרים בסדרת התשוקות, והם תורגמו לאנגלית ודורגו ברבי־המכר של אמאזון. אחר כך הגיעו 'סחרור גורלי', 'התנגשות' ו'התמכרות', 'נשיקות של חושך' ו'שריטות של אור', ובקרוב יוצא ספר נוסף".
הוצאתי לא מזמן ספר עם גילויים מחדר המיטות שאפילו לא מתקרבים לתיאורי הסקס שלך, וכל הזמן חשבתי על ההורים והילדים שלי. איך התגברת על הבושה ועל המה יגידו?
"קודם כל, לא חשבתי. אחרי שאמא שלי סיפרה לי על הבחור שניצל, התחשק לי לכתוב סיפור אהבה מטורף ומדי פעם הייתי זורקת לג'יימי, בעלי, שיש לי התחלה של עלילה. יום חמישי אחד אנחנו יושבים ל־Happy Hour עם עצמנו ומדברים על חלומות, והוא אמר 'מה אכפת לך לנסות'. עד אז עסקתי בכתיבה שיווקית כיחצנית, אף פעם לא היה לי חלום להיות סופרת, אבל קריאה זו אהבה גדולה. למחרת השיחה הכנסתי את הילדים למסגרות, התיישבתי מול המחשב והקלדתי שתי מילים: 'הכל שחור'. זה לא נראה לי, מחקתי, והתחלתי להקליד בלי הפסקה עד שלוש לפנות בוקר".
צמאות לריגושים
הספר שיצא תחת ידיה לא היה ארוטי. חברה המליצה לה להוסיף תיאורי אהבה ודנה מזגה לעצמה כוסית וכשסיימה, נתנה לג'יימי לקרוא את הקטע ועמדה לידו מכווצת מאימה. כשהרים את עיניו נעץ בה מבט ממושך והודיע: "זה ממש מחרמן".
עכשיו בכלל לכי תראי להורים...
"בארוחת שישי אבא שלי אמר: 'יפה מאוד, צריך לעשות מזה סרט, אני לא אקרא את השני'. לבת שלי הסברתי שאמא כותבת סיפורי אהבה שהיא תוכל לקרוא כשתהיה בת 27. אגב, סבתא של בעלי בת ה־90 קיבלה את הספר באנגלית. אם את עושה משהו, אף פעם אל תתביישי בו".
נדמה שיש בארץ קהילה הולכת וגדלה של נשים שצמאות לחמישים גוונים של אפור שיוציאו אותן מהחיים האפרוריים שלהן.
"הספרים מאוד שונים מחמישים גוונים של אפור. מי שמחפש שבלונה מוכרת של גבר עשיר פוגש עלמה במצוקה ותוך יום וחצי מתאהבים ועושים סקס במשך כל הלילה - אז לא. העלילה היא לא סביב הסקס, זה לא פורנו, יש פורפליי ומתח, וכולנו צמאות לריגושים. 99.9 אחוז מהנשים עסוקות בעבודה, בית, ילדים, נמצאות בשגרה מבלבלת ומעייפת, אין להן כוח לסקס. כשהיו רווקות השקיעו בעצמן והיו מלאות תשוקה, אבל הן התחתנו ויום אחד הן מתעוררות כשהגוף שלהן רפוי אחרי לידה, אפילו שהלידה הייתה מזמן".
את לא נראית כמו מישהי שהחיים ריפו את ידיה או את גופה.
"גם אני נשאבתי למקום הזה של ילדים, עבודה, לסמן וי על יציאה עם הבעל ועל סקס, ואיפה דנה? הייתי הבת של, אני אשתו של, אמא של, אבל מה קורה איתי? איפה התשוקה שלי לעצמי? הספר הראשון פתח לי את הראש, התחשק לי לטרוף את החיים. הבנתי שאני רוצה לחיות. זה עשה לי מהפך, אם חשבתי שיש לי סקס טוב, הבנתי שיכול להיות פי מיליון יותר טוב. אני עובדת קשה על המראה שלי, אני עושה ספורט, מתאמנת בטי־אר־אקס, צובעת גאה לבלונד ועשיתי לייזר בעיניים. אני גם נורא משקיעה בעצמי בקטע הנפשי, טסה לחו"ל עם חברות, מקפידה על חיי חברה אישיים ללא קשר לבעלי, קנאית לזה אפילו. ג'יימי מפרגן לי, לפעמים אומר לי בעצמו 'תצאי'. יש לי בעל נסיך, זורם איתי בשטויות ורמת התמיכה שלו טוטלית".
רגע, כל מה שאת כותבת זה מניסיון אישי?
"הכרחתי את בעלי לנסות כמעט הכל. בכל פעם שאני כותבת ספר הוא נכנס ללחץ. לקחתי חברות למועדוני חשפנות וצפיתי בסרטונים מכל מיני סוגים, ככה שיש מצב שאני ברשימת הסוטים של האף־בי־איי. יש דברים שלא עברתי בעצמי כי היה נראה לי מוגזם או שבעלי לא הסכים, כמו הצלפות. ראיתי סרטים קשים כי רציתי לדעת איך נראה סקס לא יפה שכולל ניצול הארד־קור, והיו לילות שלא הצלחתי להירדם מרוב בכי".
קורה לך שאת מקנאה בגיבורה שלך?
"אני כותבת גוף ראשון הווה ויש לזה משמעות רגשית חזקה. אני נהנית, חיה את האהבה והתשוקה והמתח, הכי בוגדנית בעולם, הכל כאילו על עצמי. אני גם ממש מתרגשת מהחיזורים של הגברים שיצרתי".
בעלך נאלץ להתמודד עם גברים דמיוניים
"בכל אחד מהגברים בספרים יש משהו מבעלי, הוא ממש גורם לי להרגיש מלכה. כשהוא רואה אותי במקלחת הוא אומר לי, 'אין יפה ממך', כל הזמן מרעיף עליי מחמאות ולא רק לגבי המראה החיצוני. אומר לי כמה שאני אמא טובה וכמה שאני מוכשרת, הוא הביטחון שלי".
את יודעת שזה נשמע כמו אחת הפנטזיות שאת כותבת עליהן.
"לא הכל ורוד, יש ויכוחים ומריבות וימים שאנחנו לא מסוגלים לדבר אחד עם השני, אבל למי אין את זה? לכל אחד יש את הפלוסים והמינוסים שלו, אני למשל לא זוכרת ימי הולדת ואני חרדתית לגבי הילדים, ודווקא הוא מאוד משחרר. אני מסתכלת ממעוף הציפור על הזוגיות ובודקת אם הגבר שלי גורם לי להרגיש טוב עם עצמי ואם הוא מפרגן ומכיל, כי בסופו של יום, זה מה שקובע. יש בינינו בשלות שמקטינה את הקשיים ומעצימה את הדברים הטובים. למזלי, גם יש לי אופי שמאוד מקליל דברים, שממשיך הלאה, אני לא עושה דרמות".
להגביר תשוקה
הז'אנר הארוטי הזכיר לי שפעם, כשהייתי קטנה, עמד בוטקה בקצה הרחוב ונמכרו בו ספרים רומנטיים עם גיבורים כמו פטריק קים המסוקס, שגרם לנערות פותות כמוני להאמין באהבה שקיימת ברומנים למשרתות. נדמה שגם בישראל של היום נשים עדיין חולמות בסתר על גבר שיפיל אותן מהרגליים ויישא אותן בזרועותיו החסונות. מצד אחד, הלוואי, אמן, מצד שני, תסתכלו עלינו.
"ספר ארוטי אמור להגביר תשוקה, לא למוטט אותה", אומרת דנה, "נשים שקוראות ארוטיקה יכולות להרגיש פתאום חוסר מטורף, אבל את יכולה לקחת את זה למקום מחרמן, ללבוש משהו סקסי ולעשות גוד־טיים לבעלך".
איך ירדנה מחדרה עולה על לנז'רי ומחכה לבעלה בתנוחה מפתה כשהילדים בחדר הסמוך?
"הספרים שלי גרמו לי להשקיע בעצמי ובאיך שאני נראית, ואני מאמינה שאם אישה תתעורר על עצמה, התשוקה תגיע גם מהגבר שלה. כבר קיבלתי הודעות תודה מגברים שקנו את הספר לאישה שלהם, ונשים כתבו לי: 'סקס זה לא עונש', פתאום הן מחכות לערב".
