"הצופים כבר מזהים אותי כמאדאם מבית הזונות"
תנדי ניוטון נהנית מהדמות שלה ב"ווסטוורלד" - הרובוטית שהחלה את דרכה בסדרה כמנהלת בית בושת. "היא מאפשרת לי להיות שיפוטית" היא אומרת בריאיון, וביחד עם השחקנית פיבי וולר-ברידג' גם מדברת על הסרט "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" שבו הן משתתפות: "הוא יכול לגרום לילדיי להיות אנשים טובים יותר"
"ב'סולו' יש לי רק תפקיד קטן, בעוד שב'ווסטוורלד' אני בתפקיד ראשי", אומרת ניוטון בת ה-45 בריאיון שנערך במסגרת פסטיבל קאן, אליו הגיעה כדי לקדם את סרט הספינאוף של "מלחמת הכוכבים" שבו היא מגלמת את ואל, חברה נאמנה בצוות של פושעים שובי לב בראשותו של בקט (וודי הארלסון), "בתחילת הדרך התפקיד שלי ב'ווסטוורלד' היה גם קטן יחסית. מהבחינה הזאת, הקידום של הדמות הוא מהלך חכם של התסריט כי הוא פורק את כל המתח. הצופים כבר מזהים את הדמות שלי כמייב המאדאם מבית הזונות, וזה מאפשר לי לפתח את הדמות. מה שאני אוהבת ב'ווסטוורלד' זה האפשרות להיות שיפוטית, וכתוצאה מכך להיות חתרנית כחלק מהעולם הזה. עכשיו החלק שלי הרבה יותר גדול, ויש לרשותי זמן רב יותר לעבוד על הדמות".
זה שונה מאוד מהפרקטיקה של הקולנוע, במיוחד בסרט אנסמבל כמו "סולו".
הייתי רוצה לפתח גם את הדמות של ואל, הייתי רוצה לדעת מי היא. הקולנוע הוא מגניב כי אתה מקבל הצצה, טעימה בלבד, וזה מאפשר לדמיון שלך להשתולל עם סיפורים שתרצה לגבש לעצמך בהמשך. זה מאוד פרובוקטיבי. ב'סולו' כל דמות היא מאוד מלוטשת, והתסריטאים לורנס וג'ונתן קסדן הצליחו לתת לכל אחת מהן קול. עבדתי בכל כך הרבה סרטים בהם כל הדמויות נשמעות אותו דבר ומתאחדות לצורך התסריט. מאוד קשה להעניק לכל אחת מהן קול משלה, במיוחד בסרט כזה כשהמותג 'מלחמת הכוכבים' הוא הכוכב האמיתי. הרי כולם יכולים להקריא את ה-A, B, C ועדיין אנשים ירצו לראות את זה".
"ווסטוורלד" היא אחת מסדרות הדגל של HBO ונוכח ההפסקה הארוכה שנכפתה עלינו בגזרת "משחקי הכס", היא תופסת את תשומת הלב של רבים מצופי הטלוויזיה בעולם. סיפור המסגרת המבוסס על ספרו של מייקל קרייטון מדמה עולם עתידני ובו פארק שעשועים המזמין את מבקריו לממש את הפנטזיות הפרועות ביותר שלהם על גבם של הומנואידים בעלי בינה מלאכותית, שמפתחים גם אינטליגנציה רגשית מתחת לאף של המפקחים. ניוטון בת ה-45, שחקנית ותיקה ומוערכת, השתלבה בעלילה כמייב, המאדאם מבית הזונות המקומי, שמגלה מודעות לסביבתה וגם לעצמה. אחרי חלק קטן יחסית בהתרחשויות העונה הראשונה, בשנייה היא כבר עוברת לקדמת הבמה.
אבל בניגוד לסרטי "מלחמת הכוכבים" ובעיקר "סולו" שממותג כסרט הרפתקאות לילדים, החשיבה המתקדמת כפי שבאה לידי ביטוי ב"ווסטוורלד" נועזת הרבה יותר ופונה למבוגרים בלבד. "אני חושבת ש'סולו' הוא אמנם סרט לכל המשפחה אבל יש בו קדמה, והוא יוצא דופן", אומרת ניוטון, "אני יודעת שאפשר לחשוב שחסר בו תחכום עבור מבוגרים, אבל מצאתי שם נושאים עמוקים שבאים לידי ביטוי, למשל ב-L3 שהיא רובוטית אקטיביסטית".
דמויות חתרניות המתייחסות לדיון הציבורי הוא משהו שמתחייב ביצירה איכותית על פי ניוטון, והיא מזהה זאת ב-L3 וגם בדמויות אחרות ב"סולו", ובוודאי ב"ווסטוורלד" – יצירה טלוויזיונית יוצאת דופן בנוף של בידור חלול להמונים. "מסתבר שכשצופים בטלוויזיה בני אדם משתמשים בפחות אנרגיה מטבולית מאשר כשקוראים ספר. זה מפחיד שכשאתה צופה בטלוויזיה אתה הופך לכלום. אבל כשמדובר בסוגה העילית של טלוויזיה וקולנוע כמו 'ווסטוורלד', ובמידה מסוימת אפילו 'מלחמת הכוכבים', אתה יותר פעיל. זה יותר כמו לקרוא ספר".
אבל במקרה של "סולו" אין ממש תכנים למבוגרים.
"הפרנצ'ייז כולו מנסה להרחיב את הספקטרום, ומי שיש לו ילדים יודע מה זה מעניק לו. אני מייחלת לכך שילדיי בני ה-17 וה-14 יצפו בסרט ושיהיה לו נגיעה בהם ואולי יגרום להם להיות אנשים טובים יותר. זה עדיף על האפשרות שהם יכבו את המוח שלהם מול המסך".
"הייתי בכל העולם, נסעתי לאפריקה. אני מנסה לתת קול למי שאין לו קול. ראיתי דברים מזוויעים ומטרידים שמעסיקים אותי בכל יום", היא אומרת, "אני שמחה שהקהילה של הוליווד מתקנת משהו שהיה טעון תיקון זמן רב, MeToo הוא סממן של תקופה שונה לגמרי. זו התפרצות של טראומה - נשים בסביבה בטוחה יחסית שמעוררות הזדהות של נשים בכל העולם. אבל זה אי קטנטן, נווה מדבר זעיר. אני מתרכזת בנשים מסביב לעולם שאין להן קול בכלל, שאין להן גישה לשום דבר, שיש להן טי-שירט של ביונסה אבל הן לא יודעות מי היא. אנחנו חיים בכפר גלובלי. מדובר ברגע קטן בשינוי שאפשר לחוש בו כבר זמן רב וימשיך להתחולל. הנושאים הללו לא ייעלמו. זה הכל קשור לאיזון".
