"קיווינו שיגידו שזה לא רונן": חבריו של לוחם דובדבן שנהרג ספדו לו
חבריו של סמ"ר רונן לוברסקי, שמת מפצעיו אחרי שנפגע בפעילות צה"ל באזור רמאללה, מתקשים לעכל את המרה שבבשורות. "תמיד היינו שם אחד בשביל השני", סיפר חברו. "זה לא נתפס שהוא כבר לא איתנו". לוברסקי ייטמן הלילה ב-02:00 בהר הרצל
"זה לא נתפס שהוא כבר לא איתנו. קיווינו שיגידו שזה לא הוא". כך אמרה אמש (שבת) ידידתו של סמל-ראשון רונן לוברסקי, לוחם דובדבן בן 20 מרחובות, שנפגע מלוח שיש שהושלך על ראשו בזמן פעילות מבצעית סמוך לרמאללה בשבוע שעבר. לוברסקי נפצע באורח אנוש ואושפז בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. אתמול נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.
"הוא היה באמת מלח הארץ", הוסיפה. "הוא התאמן שנים בכושר קרבי, בקבוצת 'אס"א (ארגון ספורט אקדמאי)', כדי להגיע ליחידה הכי מובחרת שהוא רק יכול. הוא היה בחור ישר, דקדקן וטוב לב. היה לו קשר מיוחד עם אבא שלו".
היא סיפרה עוד כי חבריו של לוברסקי ביקרו אותו בבית החולים אחרי שאושפז. "ראינו אותו ביום חמישי כשהיה מורדם ומונשם אבל עדיין היינו בטוחים שהוא ייצא מזה, כי ככה היה רונן. תמיד מנצח הכול. הוא נלחם הרבה בשביל להגיע ליחידת דובדבן. היה בחור חזק, גבר אמיתי".
נ', חברו הטוב, הספיק להיפגש איתו בתחילת השבוע, לפני שנפצע. "הלכנו לסרט, צחקנו ביחד ונהנינו". הוא סיפר שהכיר את רונן כבר בגן. "תמיד היינו שם אחד בשביל השני. בכיתה ט' חזרנו הביתה מבית הספר, נעצרנו באחד הפארקים שבדרך, התעלפתי שם והוא הרים אותי וטיפל בי, תמך בי ולא עזב אותי עד דלת הבית. בכיתה י' רונן החליט שהוא רוצה להתאמן בקרב מגע ואני הייתי איתו, דיברנו עם אחד המאמנים ומאז הוא דיבר על זה שהוא רוצה להגיע לדובדבן".
"בכיתה י"א החלטתי לעבור לכושר קרבי והוא בא איתי. התאמנו יחד לגיבושים שהיו לנו", הוסיף נ'. "תמיד התגאתי בו ועל הסיפור שלו, על איך שהוא הגיע ליחידה. הוא היה מקצוען בכל מה שהוא עשה, היה צנוע, שקט, שליו, חייכן, איש שיחה, חבר אמיתי. הערצתי אותו על התכונות האלה ועל מי שהוא".
גם בתיה, מורתו של לוברסקי בתיכון, ספדה לתלמידה לשעבר. "רונן היה תלמיד שלי שלוש שנים, הייתי גם מחנכת שלו וגם יועצת השכבה. הוא קיבל כל שנה הצטיינות כיתתית, היה תלמיד שובה לב שהחיוך לא מש מפניו. הדמות שלו מול עיניי כרגע זה רונן עם החיוך", סיפרה. "במסיבת הסיום של י"ב הוא כיכב בריקודי הזוגות, הוא עשה הכול בצנעה, בחור שקט ומופנם, ערכי, מנומס, אהוב מאוד על חבריו".
בתיה סיפרה כי ברגע שנודע לחברים שלמדו איתו בכיתה על פציעתו, הם פתחו מחדש את קבוצת הווטסאפ הכיתתית. "מיום חמישי אנחנו מתכתבים שם על רונן. זה היה קשה מאוד. הבוקר אבא שלו שלח לי בהודעה את המילים 'רונן איננו'. שלחתי את זה בקבוצה של הכיתה. כל השבת אנחנו סביב זה, מחכים להתעדכן מתי ההלוויה. יום קשה מאוד, הבוגרים, חבריו, המומים".
שתי חברות שהתאמנו עם לוברסקי בקבוצת הכושר הקרבי של אס"א סיפרו על ההתרגשות שאחזה בו לקראת גיוסו לצה"ל. "הוא מאוד התרגש לקראת הגיוס לדובדבן, זה היה החלום שלו ובשביל להגשים אותו הוא התאמן הרבה. בסוף הוא באמת הצליח". לדבריהן, "הוא היה בחור דייקן ופרפקציוניסט, תמיד הכי טוב, תמיד מראה דוגמה, עוזר ושואל מה עם האחרים. אף פעם לא השאיר אף אחד מאחור. היה מאוד אכפתי, מצחיק וחברותי ותמיד הסתכל על הצד החיובי של כל דבר".
לוברסקי היה חלק מכוח של יחידת דובדבן שהגיע ביום חמישי לפנות בוקר לעצור מבוקש פלסטיני במחנה הפליטים אל עאמרי בפאתי רמאללה, כחלק מפעילות נגד חוליה שהייתה מעורבת בפיגועי ירי בגזרה בתקופה האחרונה. במהלך הפעילות התפתחה הפרת סדר שכללה השלכת חפצים לעבר הלוחמים. לוח שיש שהושלך מחלון או מגג של בית בסמטה פגע ישירות בראשו של לוברסקי.
לפי צה"ל, "המחבל שזרק את לוח השיש באירוע לא נעצר. הכוח לא ירה לעבר מקור ההשלכה ולא זיהה אותה. בהמשך הכוחות השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות מול מפרי הסדר". עוד נמסר כי "הסיבה שלא נפתחה אש לעבר המחבל שהשליך את פלטת השיש היא כי הוא לא זוהה".
לפנייה לכתב/ת 
