שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    עוטף עזה מחכה לממשלה הימנית בהיסטוריה
    בימים של פצמ"רים על יישובים ושדות חיטה בוערים, צריך לזכור שאין לנו אפילו שמאלני אחד לרפואה להאשים במצב. אנחנו התושבים מחכים לשובו של צה"ל הממזר והיצירתי שיענה כראוי לאלה שרוצים להשמיד אותנו

     

    שיגורים מרצועת עזה (צילום: AP)
    שיגורים מרצועת עזה, הלילה(צילום: AP)

    נעים מאוד, אני זה ישראל ישראלי שגר במקום שכולם מכנים "עוטף עזה". הבוקר (יום ד') התעוררתי לצלילי התראות הטלפון ואז לרעש היירוטים של טילי כיפת ברזל. בדרך כלל הרבה יותר נעים פה – מדובר באחד המקומות היפים בארץ - אבל עכשיו זה הזמן הזה בין עונות השנה שהדרום הוא בצבע אדום.

     

     

    ריח שדות חיטה שרופים עוד נישא באוויר, ונדמה שהשחור הוא הצהוב החדש של שדה החיטה. מראה שדה חיטה שרוף מדכא אותי עד מאוד. אני לא מדבר רק על תשומות ההשקעה האדירות, בעיות המשקעים, הפרוטקשן, עלות העסקת העובדים הזרים וסתם מחיר חיטה נמוך שאליהם נוספו עכשיו עפיפוני התבערה. כשנשרף שדה נשרף גם משהו בלב.

     

    החקלאות בישראל היא לא עוד ענף עסקי אלא אבן יסוד בהקמת המדינה וסמל ציוני. אבל מסתמן שמראה שדה חרוך כבר לא מרגש אותנו. הפכנו אדישים. בסך הכול שדה שנשרף ועמו גם הערבות ההדדית.

     

    בניגוד לכל מי שסובב אותי, אין לי פתרון מחץ ומשנה סדורה לאיך לפתור את הבעיה, ובכל זאת נראה שאנחנו מסרבים בתקוף להפנים כמה חוקים בסיסים פה במרחב, שהראשון בהם הוא שחמאס שואף להשמיד את ישראל בכל רגע נתון. זו תמצית פעילותו ותכלית קיומו. מה שעוצר בעדו מלעשות כן ברוב ימות השנה הוא המחיר שהוא סבור שהוא עלול לשלם. כלומר: ההרתעה הישראלית.

     

    מראה עשרות דונמים של שדות חיטה נשרפים, וחקלאים מיואשים רודפים אחרי להבות עם טרקטורים, בנוסף לחוליות חודרות גדר שעושות סלפי עם מוצב ישראלי וחוזרות אל בסיסן ללא פגע, עשו את שלהם ושחקו את ההרתעה. הרתעה זה עניין שצריך לתחזק. אז איך עושים את זה? הרי צריך לעשות משהו, נכון?

     

    אכן, צריך. יש רגעים בחייה של אומה, אומרת הקלישאה, שצריך לקום ולעשות מעשה. עושה רושם שלדרג המדיני, או לראשי הצבא, או לשניהם, ישנה חרדת ביצוע בכל מה שקשור לעזה. מה שעבד בסוריה ואיראן כל כך יפה, כמו קונצרט בארבע ידיים - זוג ידי המודיעין וזוג ידי חיל האוויר - פתאום מתפוגג בעזה. האם ישנה טראומת הסתבכות בבוץ שמנהלת אותנו? האם לקח מלחמת לבנון הראשונה הוא שלעולם לא נכבוש עוד חבלי ארץ המכילים אוכלוסייה ערבית כי לא נצליח לצאת מזה?

     

    אני, שאורח חיי מושפע ויושפע ישירות מהחלטות השכנים שלי, לא מאחל לכולם לעלות השמימה תחת פטריה או מעל לפטריה גרעינית, ואין לי דבר וחצי דבר נגד עזתים תמימים שנאבקים מדי יום במלחמת הקיום שלהם. אבל אני רוצה שצה"ל יחזור להיות ממזר. אני רוצה שצה"ל יהיה יצירתי. אני רוצה שמקסימום הפגיעה תהיה בתושבי עזה הלא תמימים.

     

    למשל, מדוע לא למפות את כל בתי פעילי החמאס הצבאיים ולהפציץ נקודתית רק אותם? מי שלוקח חלק בירי טילים על בתי אזרחים בישראל יזכה אחר כבוד לטיל ציוני בתוך הסלון. זה גם צודק יותר, גם מוסרי יותר וגם משדר לחקלאי העזתי הפשוט שכל עוד אין הוא חפץ בלהראות לנו את הדרך אל הים - אין לנו היהודים שום דבר נגדו.

     

    צריך לזכור: כל זה מתרחש במשמרת של הממשלה הכי ימנית שהייתה פה. אין איזה שמאלני לרפואה שאפשר להאשים. אביגדור ליברמן הוא שר הביטחון ונפתלי בנט הוא חבר ואח בכיר בקבינט. אז עד שנבנה פה את דרך השלום, אולי כדאי לחזור לעבודות התחזוקה של הסטטוס-קוו?

     

    • שי כהן (המצליף ) הוא תושב קיבוץ זיקים שבעוטף עזה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים