לא הטלוויזיה, לא רותם סלע ואסי עזר, לא הקולנוע, לא התיאטרון, גם לא הבחירה בו לגבר הכי סקסי של ישראל. ההכרה העצמית של אביב אלוש במעמדו הנוכחי היבהבה אצלו פתאום במשכן הנשיא. "נבחרתי להנחות את טקס מצטייני הנשיא", הוא מספר, "אתה יושב שם עם הרביעייה של ראש הממשלה, נשיא המדינה, שר הביטחון והרמטכ"ל. ואתה אומר לעצמך, 'פאק איט, אני בבית הנשיא עכשיו, הילדים שלי מסתכלים עליי'. ואני זוכר שכילד בצור שלום אמרו לנו שראש הממשלה בא ואני בכלל הייתי בטוח שמדובר בחיים יבין".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
הגיוני.
"הסבירו לנו שיצחק שמיר יעבור דרך הרחוב שלנו, יוספטל. חיכינו שם, כולם יצאו לקבל אותו, ואז הוא עבר ונופף לנו. זו חוויה של חצי דקה שזכורה לי כמשהו חזק. ופתאום אני יושב איתם. זה לא מובן מאליו, זה מרגש. פתאום אתה תופס את עצמך בפוזיציה כזו שאתה אומר, 'סחתיין עליך'. הצלחתי להתחבר לזה מהנקודה של הילד שבי, והתרגשתי".
× × ×
אלוש, 35, הוא לא עוד כוכב. הוא ה־מייצג של הגבר הישראלי הנכון ב־2018. הפרזנטור הכי מבוקש, כולל שלטי ענק של קסטרו, הגבר הכי סקסי בארץ לפי 'פנאי פלוס', כזה שמציע מודל יופי שרחוק מלהיות גנרי ותכול עיניים. "הגבר הכי סקסי? חברים שלי ישר צחקו עליי. אתה מסתכל במראה ובאופן טבעי אתה תמיד רואה את הפאקים", מודיע אלוש. "וחוץ מזה, צריך לעבוד קשה, תזונה ועניינים. אני חצי תוניסאי, חצי תימני ויש נטיות".
איך נופר אשתך מתייחסת לכל ההצעות שמגיעות אליך מבנות?
"אין שום דיבור על זה בכלל. בלי קשר, אנחנו עובדים על הזוגיות כל הזמן. הנידה עשתה לנו דבר מדהים וזה דבר שאני ממליץ לכל זוג, לא משנה גם אם אתה אתיאיסט גמור ולא מאמין בכלום, זה פשוט מתניע את הכל מחדש. שבועיים בכל חודש ובימים האחרונים של הנידה אתה כבר בציפייה, מחכה להיות עם אשתך. אנחנו כן ישנים באותה מיטה גם בימים האלה אבל מאוד מבינים שהדבר הזה הוא סטארט־אפ".
בראיון הקודם כאן, בנושא הפיתויים שקיימים בחוץ, אמרת לי: "אני עובד על עצמי, יודע כל הזמן שיש לי את אשתי, שהיא באמת החיים שלי, ושבעד שום דבר בעולם לא שווה לי להרוס את זה." והיום?
"מאז זה רק הלך והתחזק. אני שלוש שנים כבר לא מאונן. זה שומר. אין לי את זה יותר. הרי גבר ממוצע עושה את זה כמעט כל יום, אני הייתי שם. אם פעם אנשים היו הולכים לקנות מגזינים, היום בלחיצת כפתור אתה נמצא באיזו פנטזיה שאתה רוצה. היא פה אצלך בכף היד וזה חלק מהתאווה. היום אני יודע שהפורקן המיני היחידי שלי הוא עם אשתי. ואם בנאדם אחד ייקח את זה מתוך הכתבה לעצמו, עשיתי את שלי. זה מדהים ועושה טוב לזוגיות. יותר מהכל, עצם זה שאתה קוטע את האקט של האוננות זה שומר אותך, שם סביבך גדרות פסיכולוגיים, אם פעם המחשבות שלי היו מערערות אותי ומנווטות למקום מסוים, היום זה לא משפיע".
תוותר בעתיד על תפקידים שדורשים סקס?
"אם ארגיש שזה יתנגש עם האמונה שלי ועם האינטואיציה שלי, אז אולי אגיד לא. שיחקתי בהצגה 'יחסים מסוכנים' בהבימה, היו לי סצנות מיניות עם ארבע שחקניות. רק רציתי שנוף תגיע ותראה ותגיד שזה בסדר. בסיום ההצגה חיכיתי מאחורי הקלעים ואיך שראיתי אותה התחלתי לבכות, כי היא חייכה. זה היה אישור ממנה שהרגיע אותי".
אגב, עמדתך לגבי קמפיין MeToo#?
"ברור שצריך להוקיע כל התנהגות שלא מכבדת את מי שעומד מולך. זה מעולה שמתחילים לעקור את כל ההתנהגויות האלה. אשאל אותך שאלה שאין לי עליה תשובה: איך יכול להיות שרוב הנשים שמשרתות בחיל האוויר כל כך יפות? איפה בוחרים אותן ומי. יושבת איזה בטי רוקאווי בצו גיוס ראשון ובוחרת? זה עצוב לשאול את השאלה הזו ואין לי תשובה. אבל זה מהדהד לי בראש מדי פעם".
אגב, את הנשיקה הראשונה שלו חווה אלוש בגיל צעיר מאוד עם חיילת. "הייתי בחנות של אבא. היא הייתה בצבא, אני הייתי בחופש בין כיתה ו' ל־ז'. ואז היא באה ושאלה אותי אם התנשקתי ואמרתי לה שבטח. אז אני זוכר שסגרתי את החנות, הלכנו לאחד הבניינים בסביבה והתנשקנו. אחרי זה רצתי הביתה לסבתא שלי לשטוף את הפה כי היא אכלה גרעיני אבטיח. זו חוויה של גיל 12 עם בחורה בת 18".
נוצלת בעצם?
"לא הסתכלתי על זה ככה".
נשים יפות חוששות לפעמים שמלהקים אותן רק בגלל יופיין, פחות בגלל הכישרון. זה עובר לך בראש?
"בטח, עובר בראש בדיוק החשש הזה. אצלי זה בא לידי ביטוי בעיקר ברצון לשבור את עניין הטייפקאסט, את מי ומה שכולם מכירים ורואים. אני נמצא בשלב הזה שבו הייתי רוצה יותר ויותר לשחק בדמויות אחרות ולא רק בתבנית של הגבר השרמנטי. יצא לי בשנה האחרונה להגיד לכמה פרויקטים לא, כי הם הציעו בערך את אותו הדבר, הגבר הסטרייטי, השרמנטי, הגיבור הנחמד, כמו ב'להיות איתה'. זה כבר משעמם אותי ובא לי לאתגר את עצמי. לשמחתי היה לי את זה ב'ישמח חתני', תפקיד נפלא שהתאבדתי עליו, של הרב, וזו הייתה מתנה מדהימה. התפקיד יועד בכלל למישהו בן 50, אבל הרגשתי שהוא שלי".
'בשלטון הצללים', הדרמה יומית של HOT (ימי א־ד 20:15 ב־HOT3 וב־וי־או־די), הוא מגלם את דודי גרציאנו, עיתונאי לשעבר שהופך ליועץ פרלמנטרי ונאלץ להתמודד עם הבוץ הפוליטי. לפוליטיקה התוודע אלוש כבר בגיל צעיר באמצעות אביו, שהיה בין השאר ראש סניף הליכוד בכרמיאל, התמודד על ראשות העיר והיה מנהל מחוז הצפון במשרד רה"מ. "הוא נכווה במשהו שהיה יכול להיכנס בקלות ל'שלטון הצללים'. אבא איש אידיאליסט וישר והגון, תמיד הלך בדרך המלך ולא היה מוכן להתלכלך. כיו"ר סניף הליכוד הוא החזיק קולות בידיים, וזה נותן לך כוח. אם רוצים לנווט את הקולות שלך למקום אחר אז יעשו הכל, גם אם זה להציע כסף".
זה קרה?
"יום אחד הגיע אלינו איזה אושיה להציע לאבא כסף אם יזיז את הקולות של הבוחרים שלו למועמד אחר ובאותו רגע הוא העיף אותו מהבית. אבא נכווה בעיקר מאנשים שהבטיחו לו איקס ופעלו אחרת. הוא פרש לפני 13 שנה אחרי שנתן את כל כולו לדבר וזה השתלט לו על החיים. הוא התמודד פעם לראשות עיריית כרמיאל ולא ניצח בגלל השיטה.
"כשאנחנו פוצצנו את כרמיאל עם שלטים של אבא שלי שהיו בהמון מרפסות, הלכו אנשים לדירות האלה ואמרו למי שתלה שלטים: 'אנחנו נפטר את אשתך ואותך מהעבודה אם לא תורידו את השלט, נפגע במקור הפרנסה שלכם'. איומים כאלה. זה חלק מהדברים שגרמו לו לכווייה. היום הוא במקום הרבה יותר נכון וטוב. וכרמיאל, כמובן, הפסידה".
אלוש היה ילד שובב. "אהבתי ללמוד אבל לא אהבתי שמכתיבים לי דברים מסוימים. הייתה לי מורה לספרות שאהבתי אבל הייתי נותן תשובות שלי, לא לפי מה שהיא לימדה. חשבתי לעצמי, 'מה, היא ישבה עם חיים נחמן ביאליק? למה היא יודעת יותר ממני למה הוא התכוון?' הייתי נותן תשובות מנומקות והיא הייתה מחזירה ב'נכשל' כל הזמן. הייתי משתגע מזה והולך למנהלת. הייתי נכנס עם המורה לוויכוחים בכיתה והיא הייתה מוציאה אותי, אבל מסמיקה כי היא אהבה אותי. פעם חזרתי לה עם ורד מהחלון והיא נקרעה מצחוק ועדיין לא הכניסה אותי. אז הלכתי להביא עציץ ענק עם ברוש שאב הבית עזר לי לסחוב עד לדלת של הכיתה. הכל ברוח טובה".
הכל?
"טוב, הייתה גם מורה שהבאתי לפיטוריה. ישנו בבית ספר שלושה ימים כמחאה על זה שהיא הייתה מתנכלת לתלמידים. עשינו לה קטע. תלמיד שהיה מקבל 90 רשם ששמו אביב אלוש ופתאום קיבל 49. אני כתבתי את השם שלו ופתאום קיבלתי 90. הוכחנו את זה למנהלת והיא הושעתה מבית הספר. רצינו לעשות צדק".
פגשת אותה במעמד שלך היום?
"לא. פגשתי רק את המורה לערבית שהייתי מאוהב בה, היא הזכירה לי שהצעתי לה להתחתן איתי פעם".
אגב, הבנתי שגם בצבא לא הכל הלך תמיד חלק.
"דווקא היה לי אחלה שירות בגולני. בגיל 23, במילואים התנדבתי להישאר שבת עם חבר שביקש שאשאר איתו. לקחנו שאכטה. קצין בדיוק עבר, ונכנסנו לכלא צבאי לשבוע. טעות של ילד שאני מצטער עליה".
× × ×
בגיל 13 אביו חזר בתשובה, מה שהביא לזעזוע בחייו. "אוטומטית הייתי נגד. שיחקתי בקבוצת ילדים בכרמיאל, היו לנו משחקים באחת בצהריים אבל אמרתי לאבא שאני לא יכול ללכת לבית הכנסת בבוקר. הייתי הולך לבית ספר בשבע וחצי בבוקר בשבת, מחכה עד שאיזה חבר או ידידה יתעוררו ואני אלך אליהם הביתה ואז למשחק. הייתי יושב בבית ספר עד עשר בבוקר, שם את הראש על התיק של הכדורגל, שוכב, לפעמים נרדם".
היום אלוש במקום אחר לגמרי. הוא התחיל לשמור שבת לפני שלוש שנים ומתקרב לדת בעקביות, אבל בקצב שלו. "שנים כבר רציתי להתחיל לשמור, אבל העישון היה מה שעצר אותי מלהתקדם בתהליך".
אולי אתה עושה לילדים שלך את מה שאבא שלך עשה לך?
"לא חושב. אצלנו במשפחה זה הגיע כשהייתי ילד גדול. זה חתיכת דבר וכל הסוויץ' הזה היה קשה. אבא בנאדם חכם, והוא קיבל את התובנות האלה וטס עם זה, בהמשך עבר תהליך אחרי הגירושים מאמא שלי אבל חזר לדת. לי מאוד חשוב להסביר לילדים ולהבהיר למה עושים דברים, למה שומרים שבת. לא עשיתי סוויץ' בבת אחת. הילדה שלי עולה לכיתה א' ואני לא אשים אותה בבית ספר דתי. אני רוצה לפתח אצלם את הראייה מהלב. אני מקווה שאני עושה את זה נכון".
איך זה התחיל?
"לפני שלוש שנים קיבלתי תפקיד בסרט האמריקאי, 'הבקתה', לשחק את ישו. הייתי באותה תקופה בתהליך, הולך לבית כנסת בשבת, אבל היינו נוסעים. התחלתי לראות כל מיני סימנים שאני צריך להתחיל לחזק את הדבר הזה. כשהציעו לי ללכת לאודישן של הסרט הייתי עסוק בטירוף ואמרתי שאני לא יכול לבוא וגם, ישו? מה עכשיו? לא רציתי ללכת, שיגעו אותי. אז עשינו את האודישן ושלחנו".
חיכית בציפייה?
"לא באמת. כמה ימים אחרי הייתה לנו הצגה בקריית־שמונה, עם 'הקמצן'. אמרנו בדרך שנעשה טבילה אצל האר"י הקדוש בצפת ואז ניסע להצגה וכשנחזור נעבור דרך קבר רבי שמעון בר יוחאי. בדרך אני מקבל טלפון שרוצים אותי כישו אבל יש בעיה, הצילומים בוונקובר נופלים על הלידה של נופר. אמרתי שאין מצב כי עברתי את זה עם אריאל, האמצעי. שש שעות אחרי שהוא נולד טסתי לפיליפינים לצלם וזה היה זעזוע למשפחה. אמרתי שאני לא עובר את זה שוב ושאני אדם מאמין, ושאם זה הגיע עכשיו, יגיע גם אחר כך. כולם מסביב חשבו שאני משוגע שמסרב לדבר כזה".
זה לא נגמר ככה.
"נסענו לקריית־שמונה, עשינו את ההצגה. פתחתי את הטלפון ואני רואה 30 שיחות שלא נענו. הסוכנת שלי אומרת, 'זה עוד לא קרה לי, המפיק הראשי התקשר ואומר, 'מה שהוא רוצה הבחור, הוא יקבל. אנחנו רוצים אותו פה'. חזרתי הביתה, דיברתי עם נופר, ואמרתי שלא".
איך זה השתנה הפעם?
"למחרת, כשאני עושה קניות בשוק, נופר מתקשרת ואומרת, 'אתה חייב לעשות את זה. לא אהיה שלמה עם עצמי אם זה לא יקרה'. חתמתי על החוזה אבל שוב יש בעיה. הייתי אמור לחזור ביום ראשון לארץ כי יש הצגה בערב. זה אומר שאני חייב לקחת את הטיסה של מוצ"ש מניו־יורק, כדי להספיק. אבל הם לא היו מוכנים בהפקה שאעשה לילה בניו־יורק, בעיות ביטוח. אמרתי שלא משנה מה כתוב בחוזה, אני את השבת הזו שומר ולא טס בשבת מוונקובר. הסוכנת שלי אומרת, 'הם התקשרו בעצבים, כן או לא'. הרגשתי שאני משתגע".
עד כדי כך?
"שמע, זה הטריף אותי. לא הבנתי מה זה הניסיון שאני מקבל מבורא עולם. הלכנו להצגה ובאותו יום בשתיים בלילה אמרתי, 'לא נוסע. לא מוכר את הנשמה לאף אחד'. נוסעים הביתה במונית, מגיעים ומרגישים הקלה בצורה שאני לא יכול להסביר אותה. קיבלתי סרט הוליוודי אבל שמרתי על מה שחשוב לי. אני פותח בקבוק יין על זה שניצחתי את הדבר הזה ונופר אומרת לי, 'עוד עשר דקות הם מתקשרים'. שנייה אחרי שעשינו לחיים, הם אישרו את הלילה בניו־יורק".
אבל המאבק על השבת לא נגמר גם כאן. כשהגיע לניו־יורק, הבין שאם ייסע משדה התעופה לעיר, יחטא בחילולה. "קבעתי כבר עם רב שאני מכיר שאהיה ליד בית הכנסת בסופ"ש, כדי שאוכל לשמור ולאכול כשר. אבל אז הבנו שלא אצליח לנסוע לעיר. מפה לשם, נשארתי במלון בתוך השדה, אבל הוא לא כשר ואין לי אוכל. איך שאני נוחת, מחכה לי מהרב חבילה של אוכל כשר, דגים, שניצלים, יין. כל השבת מסודרת. זו הייתה שבת של תאריך יום הולדתי העברי, ה־33, הפרשה של הבר־מצווה. החדר במלון היה עם חלון ויטרינה שצופה על מנהטן. עיר החטאים מול העיניים שלי ואני בחדר שומר שבת, שנלחמתי עליה בטירוף. הייתי באורות. זו הייתה שבת מדהימה, אחד הדברים הכי מאושרים שעברתי. סגור בחדר לבד, כל השבת, אין בית כנסת בסביבה. אבל התלבשתי יפה, שמתי בושם, התפללתי".
מאז אתה שומר שבת?
"חזרתי הביתה ואמרתי לנופר, 'אני מרגיש שזה הדבר שאני חייב לעשות'. וזה מה שקורה מאז".
וכשאתה בחו"ל?
"אני נוסע לתאילנד עם כירה חשמלית שעושה לי אובר־ווייט. ואז אנחנו פוגשים ישראלים וכולם באים לאכול את הדגים שאני מכין ואת החלות שנופר הכינה. בסוף זה כיף".
יש סיכוי שתחזור בתשובה?
"זה הליך, לא תוצאה. ואני בתהליך כבר שנים".
כיפה?
"כרגע לא מרגיש לי אבל כשירגיש לי אז כן. אם אתה לא עושה צעד־צעד וקופץ, אוטומטית תחזור אחורה. אז אני לוקח הכל באיזי, בנעים".
הילדים לא רואים טלוויזיה בשבת?
"בחצי השנה האחרונה לא. הם מקבלים את אבא ואמא, אין חסך. הרי אנחנו שמים אותם מול הטלוויזיה כי אנחנו רוצים לעשות דברים, אין מה לעשות. אנחנו משתדלים למנוע מהם כמה שיותר טלוויזיה גם באמצע השבוע. 40 דקות גג ביום".
עשיתם שלושה ילדים תוך משהו כמו ארבע שנים. לא פשוט. זה תוכנן?
"שום דבר לא מתוכנן. אני מסתכל סביבי ו־90 אחוז מהאנשים שאני מכיר בטיפולי פוריות. זה נתון משוגע. אנחנו חושבים שאנחנו מתכננים יותר מדי, אומרים, 'לא, קודם אסתדר כלכלית, אביא ילד', או 'אסיים את התואר, אביא ילד'. זה נהיה חלק מההוויה שלנו וזו טעות שצריך לעקור אותה, כי אנחנו לא מתכננים כלום ולא יכולים לקבוע מתי אנחנו יכולים להביא ילד. יש לי חברים טובים שהיו בכמה טיפולי פוריות ולא הצליחו להביא ילדים. הגיע הטיפול האחרון, הם הלכו לאחד הפרופסורים הגדולים בארץ, חילוני, והוא אמר, 'הכל בסדר איתכם. עשינו מה שעשינו ואם זה יצליח - שום פרופסור לא יכול להגיד לכם. תתפללו'".
× × ×
לפני מספר שנים אביו חלה בסרטן והתאושש. בראיון הקודם כאן סיפר על החרדות שהדבר עורר בו. "זה תמיד קיים. קצת פחות ממה שאז, כשזה היה קרוב לכל התהליך שאבא היה אמור לעבור, הטיפולים, הבדיקות. בשנה האחרונה לקחתי הפסקה מהתיאטרון כדי לנוח, להיות יותר בבית. שומר על עצמי, כושר, תזונה. בבית אנחנו אופים לחם מכוסמין, גם הג'חנון והקובנה מכוסמין".
הוא אמנם יצא למעין שנת שבתון, אבל בכל זאת עובד על סרט על חוויות של הלומי קרב. אלוש, ששירת בגולני, גם מתנדב בעמותת 'לוחמים לחיים'. "חייל שמתגייס לקרבי, איש לא מכין אותו שהלם קרב זה משהו שיכול להתפרץ אצלו", הוא אומר. "גם אם הוא חווה משהו כזה, אף אחד לא אומר לו שיש יחידה שאמורה לקלוט אותו. וגם אם הוא מבין הוא צריך לקחת עורך דין מהכספים שלו ושל המשפחה ולצאת להליך כדי לקבל זכויות. בממוצע זה לוקח שש שנים. בתוך השש שנים האלה מי יודע מה קורה. לא מזמן חייל שהתחיל הליך בליווי העמותה נכנס להתקף חרדה, נשכב על הרצפה בבית ולא יכול היה לקום. חבר שלו התקשר למי שמלווה אותו אצלנו והיינו צריכים להפעיל פסיכיאטרים כדי שירגיעו את הבנאדם. האנשים האלה לא ישנים בלילה ולא מסוגלים לאכול ולהיות עם עצמם".
מעיד על עצמו שהוא לא צופה בטלוויזיה כמעט, ממעט להיחשף לאתרי אקטואליה, לחדשות, "ושזה כבר קורה, אני מקבל הצדקה. יום אחד חזרתי בשלוש לפנות בוקר מצילומים בירושלים, גמור מעייפות. נהג המונית שם חדשות, שנפתחו ככה: בן 13 נדקר בצורה ככה וככה, גבר בן 32 נמצא הרוג בדירתו בתל־אביב, ארבע ידיעות של רצח, דם ותאונות. בשלוש לפנות בוקר! אני הרבה מאוד זמן לא צורך חדשות, אלא רק אם קורה משהו גדול, כי אני לא יכול להכיל את הכותרות האלה ואת הדם. ואני שואל את עצמי מה זה תורם לי, כמאזין, שאני שומע את הידיעה הזו? עשו כבוד לנפטר, אמרו את השם שלו, יהי זכרו ברוך, משהו, שתהיה סיבה, הצדקה, שפתחו את החדשות ככה בשלוש לפנות בוקר? זה זיעזע אותי".
נדלקת תוך דקה.
"שמע, בכל מקום שיש פה שמחה, מחפשים את הרע. היו חגיגות השמחה של נטע ברזילי, והיו פוליטיקאים שכתבו שאי־אפשר לשמוח בגלל מה שקרה בדרום. אז אתה שואל את עצמך אם זה הם או העוזרים הפרלמנטרים שרוצים לקפוץ לכותרות. כמו ב'שלטון הצללים'. ואם כן, למה, עד שנטע ברזילי עשתה שמחה למדינה שלמה, מישהו מנסה להכניס איזה אינפוט רע. מה זה נותן? ואגב, אותם פוליטיקאים כתבו את זה לפני שבכלל ביררו מה קרה בדרום".
אגב, הביקורות לא אהדו את הסדרה.
"בוא ניכנס לפרופורציה, דרמה יומית, זה לא דרמת פרימיום של שמונה־עשרה פרקים, אבל אני כן חושב שהיה פה ניסיון להביא איכות ואמינות מבחינת הסטים או הנראות של הדבר, ואולי זה נפל בין הכיסאות. היה ניסיון להעלות רמה. לא צילומי אולפן, אלא עבודה קשה מבחינת כולם כדי שהדבר ייראה כמו במציאות. באו לזה ממקום של 'בגלל הנראות של פרימיום הציפיות גבוהות'. אולי בגלל הנושא, פוליטיקה, שמעורר ציפיות. בעיניי זו סדרה חשובה ונושא סופר־חשוב שמשקף לכולנו כמו סוג של מראה על איך אנחנו נראים".
בשנים האחרונות מתפתחת קריירה חדשה במשפחה. אחותו, רעות, פרצה בתאג"ד בתפקיד של משקית ת"ש, השתתפה ב'יש לה את זה' וקיבלה תפקידים גדולים גם בתיאטרון באר־שבע.
לא פשוט בתעשייה להיות האחות של.
"היא מתמודדת עם זה יפה, גם בראיונות. היא מאוד מביאה את עצמה. יום אחד היא הייתה בתוכנית בוקר, ואמרו לי, 'בוא תעלה לשיחת טלפון תעשה לה הפתעה'. אמרתי שממש לא, שזה שלה. כדי לעזור עדיף לפעמים להתרחק ממנה פיזית במקום הזה".
אלוש עושה עכשיו צעד לקראת קריירה חדשה, במוזיקה, עם סינגל ראשון, 'הכי קרוב אלייך'. "כבר שנה לא צילמתי שום דבר למעט קמפיינים והרגשתי שאני מתערער קצת בגלל חוסר עבודה, גם אם מבחירה, בגלל שהאגו התחיל להתערבב. אבל לאט־לאט התחלתי להרגיש דווקא במקום של צמיחה. הלכתי להתארח בתוכנית של גורי אלפי, פגשתי את היהודים שאני מאוד אוהב - אני בקשר טוב עם תום פטרובר - וספונטנית עליתי לבמה ושרתי. זה נתן לי פוש לחזור למוזיקה".
מה זאת אומרת לחזור?
"אנשים לא יודעים אבל זה היה חלק בלתי נפרד ממני. יש לי ערימות של שירים שכתבתי והלחנתי. אני מנגן על גיטרה. היו לי ניסיונות להקים הרכבים. ברגע שהמשחק תפס משבצת גדולה, שמתי את המוזיקה בצד. לא ידעתי מי אני, הרגשת מפוזר. עם השיר הזה הרגשתי נכון. נופר אמרה לי, 'זה להיט, יעשה לך טוב, ידחוף אותך קדימה וידליק אותך על שאר השירים שלך. רוץ על זה'. אז יצא שיר כיפי".
את השיר קיבל מעילי בוטנר. "לפני שנתיים נפגשתי איתו ופחות התאים לי השיר, שהוא בלי קשר להיט בעיניי. הרגשתי שלא אני צריך לשיר אותו. שבוע לפני התוכנית אצל גורי עילי הציע לי שוב שיר והרגשתי שזה מתאים. התחלנו לעבוד על הטקסט כי היה חשוב לי להשתלב בכתיבה, להביא את השיר אליי".
הופעות, אלבום?
"לא יוצא בהצהרות. כרגע מוציאים את השיר הזה, מגניב וכיפי עם מסר".
לא מצטער לפעמים שלא הפכת לשחקן כדורגל? מספרים שהיית כישרון.
"כדורגל תמיד היה הדבר. שיחקתי עד גיל 17 בהפועל כרמיאל. הייתי בלם קדמי והייתי טוב. אבל ידעתי שאני רוצה להתגייס לגולני, אז נגדע העניין של הכדורגל. אין תחושת החמצה. תראה עכשיו איזה פוסטר שלי עם כדור יש בהלכה בת"א. מי יכול להגיד לי שאני לא שחקן?"
