שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "התביישתי לומר שבני גורם לי סבל"
    נשים שלא התחברו לתינוק אחרי הלידה מספרות על תחושות קשות כמו ריקנות ענקית, עצב גדול ותפקוד על אוטומט. איך בכל זאת חל השינוי ומתי הן הבינו שעדיף לקבל עזרה כדי לעבור את המשבר? אימהות חושפות את סיפורן האישי כדי לעזור לנשים נוספות

    מי לא מכיר סרט שבו הגיבורה יולדת את הילד או הילדה שלה, ובדיוק בשלב הזה ממלאות אותה דמעות של אושר? הבעיה היא שסרטים לחוד ומציאות לחוד, וכל מי שילדה יודעת שהסצינה הזאת לא תמיד עובדת כך במציאות. לעיתים, לא רק שהיולדת הטרייה אינה נראית שמחה ומאושרת, אלא שהיא גם לא תמיד חשה חיבור מיידי לילד.

     

    "הלידה של עומרי היתה לידה קלה וזריזה", מעין וייס, אימא לשניים (חמש ושנה). "בהתחלה היה נראה שהכול בסדר, אולם לאחר מכן הדברים הפכו מורכבים יותר. עומרי לא נותק מיד מהשלייה ולכן קיבל כמות גדולה של דם, דבר שגרם לצהבת חמורה והוליך להרס כדוריות דם.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    "הוא היה מאושפז במשך שבוע. טיפלתי בו במסירות, אבל אני זוכרת שכל הזמן מאוד דאגתי גם לו וגם לילדה הגדולה שלי שציפתה כבר שנחזור הביתה. לאחר שבוע השתחררנו והיינו אמורים לחזור לשגרה עם ילד נוסף בבית. בשלב הזה הרגשתי תחושה של חוסר חיבור".

     

    איך התחושה הזו באה לידי ביטוי?

    "הרגשתי תחושת ריקנות ענקית, עצב גדול. לא התחברתי לשם שלו, למרות שזה שם שאני בחרתי. הרגשתי שאני לא מתחברת אליו ופשוט תפקדתי על אוטומט. חיבקתי ונישקתי אותו כי ידעתי שזה מה שצריך לעשות, אבל לא היה שם באמת רגש. בכיתי המון, נשברתי, הרגשתי שהשמיים קרסו עליי. הקימה בלילה להניק הייתה קשה מנשוא, וזאת למרות שהנקתי גם את הבת הגדולה שלי, כך שזה לא היה זר לי".

     

    מעיין וייס (צילום: אלבום פרטי)
    "תפקדתי על אוטומט"(צילום: אלבום פרטי)
     

    לאחר כחודש וייס מספרת שהתחושות נרגעו אצלי. "החרדות כמעט ונעלמו והתחלתי לאהוב אותו, לקבל אותו, להבין שהוא שלי ושהוא יקר לי. כך הזמן עבר, אבל לפני ארבעה חודשים עברתי התמוטטות רגשית ונשברתי".

     

    במה זה בא לידי ביטוי?

    "עזבתי מקום עבודה ברגע, הפסקתי לענות לטלפונים והפסקתי לדבר עם בעלי. הרגשתי שאני נמצאת בתוך תא ושהקירות שלו סוגרים עליי. שוב חזרתי לתפקד על אוטומט, בלי רגש, בלי חשק, בלי הנאה. בהתערבות של המשפחה ושל ירון נפגשתי עם פסיכיאטר שאבחן דיכאון לאחר לידה. חיבקתי אותו והודיתי לו שעזר לי להבין מה קרה לי וגם שגרם לי להבין שזה בסדר לבקש עזרה כשצריך".

     

    מה קורה היום?

    "כמובן שטופלתי ואני עדיין מטופלת. דיכאון הרי לא עובר ברגע. כיום אני מקבלת את עצמי הרבה יותר, מאמינה בעצמי, מחוזקת מתמיד, שמחה בחלקי ועובדת במקום עבודה חדש. היום אני יודעת ומבינה את המשמעות של 'לקום בבוקר עם שיר בלב'. אני מבינה יותר מהו אושר, אוהבת את ילדיי ובעלי יותר מכל ומודה לסביבה הקרובה על התמיכה בשעת משבר. היום אני מבינה שזכיתי".

     

    קראו עוד:

    "חשבתי שאהיה אימא שמספיקה הכול וטעיתי"

    כיסוי עגלה בחיתול בד - מסוכן כמו רכב סגור

    צפו: התינוק הכי מוזיקלי בישראל

     

    כלואה בין ארבעה קירות בבית

    גם אילנה לוצקר, אימא לארבעה ילדים, מספרת כי היא חוותה חוסר חיבור לרך הנולד. "הימים הראשונים לאחר כל לידה היו מצויינים. הייתי בבית חולים כשאני מוקפת בני משפחה, וכולם הרעיפו עליי מתנות ופינוקים. כשחזרתי הביתה חשתי נפילה עמוקה. הרגשתי שפתאום כל האושר נעלם לי. הרגשתי כלואה בין ארבעה קירות, והסוהר היה הילד שלי, אותו ילד שאני אמורה לאהוב.

     

    "מסביב ראיתי את כל האימהות, וכולן נראו לי יפות ומאושרות, מחייכות ויושבות בבתי קפה עם התינוקות הרגועים שלהם. הרגשתי שאני מסריחה מפליטות, ולא מצליחה אפילו למצוא זמן להתקלח. הגרוע מכל היה שהרגשתי שאני מתביישת לומר שהילד, שכל כך רציתי וחיכיתי לו, לא רק לא גורם לי אושר אלא פשוט גורם לי סבל".

     

    "חשתי נפילה כשחזרנו הביתה" (צילום: אלבום פרטי)
    "חשתי נפילה כשחזרנו הביתה"(צילום: אלבום פרטי)

    האם היו תגובות מהסביבה?

    "הרבה אנשים פנו אליי כשהם שואלים אותי את השאלה הטפשית - 'נו, איך זה להיות אימא?' ורציתי להגיד להם את האמת אבל תמיד בסוף אמרתי רק 'כייף'. כלפי חוץ הראיתי לכולם שהכול בסדר. אמרתי לכל מי שהתעניין בי שאני מאושרת, אבל תפקדתי על אוטומט. טיפלתי בילד, קילחתי אותו, האכלתי אותו וגם קיוויתי שייעלם"

    .

    מתי נוצר החיבור לילד?

    "רק לאחר יותר מחודש, כשהעייפות קצת נרגעה, כשהצלחתי 'להתאפס' על הימים והלילות הצלחתי לראות כמה יפה הילד שילדתי ואז התפרצה אהבה ענקית. רק אז הצלחתי להרגיש אימא ראויה".

      

     

    תסכול וכעס

    "קושי רגשי לאחר הלידה הוא נפוץ למדי", אומר ד"ר ניסים קונקי, פסיכולוג קליני מומחה ומנהל תחום טיפול במבוגרים במרכז גרתי ברעננה. "כאשר ישנו תינוק קטן שתלוי באם באופן טוטאלי, סביר שהאם תחווה עייפות, ירידה באנרגיות, קושי להרדם או קושי להתעורר, מצבי רוח משתנים, ירידה או עלייה בתאבון, אך יש להבדיל בין מקרים אלו לבין סימפטומים של דיכאון אחרי לידה.

     

    "הסימפטומים דומים למדי אך דיכאון אחרי לידה הינו מעבר לסימפטומים אלו. בדיכאון אחרי לידה ישנו מרכיב של כעס. כעס המופנה כלפי אובייקט שיכול להיות האדם עצמו ('אני אמא רעה') או כלפי האחר ('מאז שהתינוק נולד אין לי חיים'). אחת הדרכים להסתכל על ההתפתחות של הדיכאון אחרי לידה הינה מזווית של זהויות.

     

    "בשל הטוטאליות של הקשר עם העובר ולאחר מכן הילוד, הזהות האימהית צוברת בהדרגה יותר ויותר כוח עד אשר צרכי הילוד שואבים את האם באופן טוטאלי אל תוך הזהות האימהית - שעות השינה מסונכרונות עם התינוק, האם קשובה לתינוק באופן אבסולוטי. בהדרגה, זהויות אחרות הולכות ומאבדות מנוכחותן - הזהות כאישה, הזהות כאדם עצמאי, כבת-זוג, כבעלת תחביב ועוד".

     

    מחשבות מפחידות

    לדברי ד"ר קונקי, "בהדרגה מצטבר תסכול גדול סביב קריסתן של הזהויות האחרות שמשוועות לתשומת לב ומתחילים להופיע סימנים של קריסה זו. משפטים כגון 'נגמרו לי החיים מאז שהילד נולד', 'אני כבר לא יודעת מי אני', 'אני שונאת את התינוק שלי. הלוואי שימות' וכולי הם משפטים המבטאים את חוסר האיזון בין הזהות האימהית לבין זהויות נוספות של האשה.

     

    "כאשר המצב הלא מאוזן ממשיך והתסכול גובר, עולים גם רגשות אשמה חזקים על כך שאני כאם חושבת את המחשבות האלו - 'איזו אימא אני אם אני רוצה שהתינוק רק יילך לישון כבר' או 'איזו אימא לא רוצה להיות עם הילד שלה כל הזמן'. להבדיל ממה שנשים רבות חושבות, מצבים אלו הם שגרתיים למדי. נשים רבות (וגם גברים) חווים את המצוקה הזאת.

     

    "מפחידות ככל שתהיינה מחשבות אלו הן בסופו של דבר ביטוי של חוסר האיזון בין הזהויות. במצבים כאלו, אני מזמין את האישה לרשום על דף רשימה ממצה של הזהויות המרכיבות את העצמי שלה, ולתלות את הדף על המקרר או בחדר השינה. בכל ערב לסמן בנקודה ירוקה עבור כל זהות שקיבלה 'הזנה' באותו היום ונקודה אדומה עבור כל זהות שלא קיבלה הזנה.

     

    "כך, בסופו של שבוע או חודש ניתן לראות ויזואלית האם מתקיים איזון בין הזהויות. חשוב לזכור, אין צורך באיזון מלא, וסביר ולפעמים מתבקש כי הזהות האימהית לפחות בשלבים הראשונים של התפתחות התינוק תהיה דומיננטית יותר, אך אין צורך כי היא תהייה אקסקלוסיבית ויחידה".

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים