שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המצרים מתפללים למוחמד
    הפציעה של כוכב ליברפול, מוחמד סלאח, היא ככל הנראה פריקה של המפרק המחבר בין עצם הבריח מלפנים לעצם השכמה מאחור. מהן אפשרויות הטיפול ומה הסיכוי שלו להיות כשיר למונדיאל? פיזיותרפיסטית הספורט עירית סמילנסקי וד"ר אהוד אטון מסבירים

    רגע הפציעה של מוחמד סלאח (צילום: AFP)
    רגע הפציעה של מוחמד סלאח. ראמוס תפס את יד ימין, הנחיתה היתה על כתף שמאל(צילום: AFP)

     

    מוחמד סלאח, כוכב ליברפול ונבחרת מצרים, נפצע בכתף שמאל במשחק גמר ליגת האלופות ביום שבת האחרון. כזכור, בדקה ה-25 נפל סלאח על ידו השמאלית בהיתקלות עם קפטן ריאל מדריד, סרחיו ראמוס.

     


     

    למרות שנראה בבירור כי דווקא יד ימין של החלוץ המצרי נמשכה על ידי ראמוס, הנפילה הייתה דווקא על יד שמאל. מיד לאחר הפציעה חשף רופא ליברפול את הכתף השמאלית של השחקן והיה ניתן לראות את הבליטה האופיינית של פציעת המפרק המחבר בין עצם הבריח לעצם השכמה - המפרק האקרומיוקלוויקולרי (Acromioclavicular).

     

    מפרק הכתף בנוי מארבעה מפרקים מרכזיים. המפרק העיקרי מחבר בין עצם הזרוע (ההומרוס) לבין עצם השכמה (הסקפולה) ונקרא המפרק הגלנוהומרלי (Glenohumeral). פריקת הכתף השכיחה והמוכרת היא פריקה של המפרק הנ"ל. ראש עצם הזרוע זז ממקומו מול עצם השכמה.

     

    לעומתה, פריקה שכיחה נוספת אך שונה, היא אותה פריקה ממנה כנראה סובל סלאח. הפריקה הנ"ל מתרחשת בין עצם הבריח לזיז עצם מהשכמה שנקרא אקרומיון. או בשמו הרפואי - המפרק האקרומיוקלוויקולרי (ACJ).

     

     

    הטיפול בשני סוגי פריקות אלו שונה בתכלית, לכן חשוב להבדיל ביניהן כשמדברים על "פריקת כתף". על פי מנגנון הנפילה על יד שמאל, מראה הכתף והתקשורת ניתן ללמוד כי השחקן נפגע במפרק העליון, קרי ACJ, בדומה לפריקה ממנה סבל חלוץ הפועל באר שבע בן שהר בתחילת העונה.

     

    פריקות של ה-ACJ שכיחות מאוד לאחר חבלות ישירות בזמן נפילה מאופניים, וכן בענפי ספורט הכרוכים במגע ישיר בין הספורטאים (ג'ודו, כדורסל, כדורגל). למעשה, חבלות אלו הן הגורם השכיח ביותר לפנייה של ספורטאים לטיפול לאחר חבלה בכתף.

     

    מוחמד סלאח אחרי הפציעה (צילום: getty images)
    כך זה נראה. מוחמד סלאח רגע אחרי הפציעה(צילום: getty images)

     

    מפרק ה-ACJ נמצא בחלק העליון של הכתף ומהווה מעין "גג" למפרק המרכזי בין עצם הזרוע לעצם השכמה. הוא מיוצב על ידי רצועות העוטפות אותו (Acromioclavicular

    ligaments) ורצועות שמחברות את עצם הבריח לעצם השכמה (Coracoclavicular ligaments).

     

    מתיחה או קרע של הרצועות הללו עלולים להוביל לפריקה של מפרק ה-ACJ. בפגיעות קלות, יש מתיחה בלבד של הרצועות, ולעיתים הפגיעה מלווה גם בנזק לדיסק שנמצא במפרק. פגיעות אלו אופייניות לחבלות קלות ולתאונות דרכים, בהן עצם הבריח מקובעת על ידי החגורה בזמן שעצם השכם נעה לפנים ולאחור בדומה לצליפת שוט, פציעה הנקראת צליפת שוט של הכתף (להבדיל מזאת של הצוואר).

     

    הפציעה של מוחמד סלאח (צילום: רויטרס)
    סלאח נאנק מכאבים. אומה שלמה מחזיקה אצבעות(צילום: רויטרס)

     

    בפגיעות בעוצמה גבוהה יותר נגרם קרע מלא של הרצועות השונות. ככל שיותר רצועות נקרעות, חומרת הפגיעה עולה. בדרגות הגבוהות ביותר של הפציעה, בנוסף לרצועות הפגועות, השרירים שמחוברים לעצם הבריח נתלשים ממנה.

     

    ההחלטה לגבי הצורך בטיפול ניתוחי נקבעת לפי מספר משתנים: דרגת הפריקה, גיל המטופל, מידת התפקוד הנדרש ביום-יום ומידת הפגם האסתטי. בספורט יש לשקול בכובד את "תיזמון" הפציעה ביחס לדרישות מהספורטאי.

     

    פציעות בחומרה קלה

    בפציעות בחומרה קלה, בהן יש מתיחה או קרע של חלק מהרצועות, עם או בלי פגיעה בדיסק התוך-מפרקי, לרוב איננו כרוך בניתוח. בדרגות הללו יספיקו פיזיותרפיה ורפואה משלימה. ההתמקדות במקרים כאלו היא באיזון כאב בתקופה הראשונה, שיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים מסביב לחגורת הכתף עם דגש על חיזוק פונקציונאלי בהתאם למקצוע בו עוסק האדם.

     

    מוחמד סלאח (צילום: ראובן שוורץ)
    הרגיש מיד שהפציעה חמורה. סלאח כשעוד קיווה שיוכל להמשיך לשחק(צילום: ראובן שוורץ)

     

    מכיוון שקיים פגם אסתטי מסוים, והספורטאי נמצא לעתים במצוקה זמנית עקב ההשבתה מהספורט הייעודי, מומלץ לשים לב גם למרכיבים אלו בתהליך השיקום. ברוב המקרים, צפויה חזרה לתפקוד מלא ללא כאב או חולשה.

     

    יש שיטות שונות לחבישת המפרק ולשימוש במקבעים על מנת להגן על המפרק מכאב ופגיעה נוספת בעת החזרה לספורט. במקרים בהם הכאב נמשך ניתן להזריק מאלחש מקומי וסטרואידים לתוך המפרק, ואם גם פעולה זו לא מועילה, מומלץ טיפול ניתוחי להוצאת הדיסק התוך מפרקי ושיוף שולי המפרק משני צדיו, תוך שמירה על הרצועות המייצבות אותו.

     

    פציעות בחומרה בינונית

    בפציעות בחומרה בינונית יש כאמור קרע מלא של הרצועות, נגרמת פריקה קבועה של המפרק ועצם הבריח מוסטת. ניתן לראות בבירור בליטה אופיינית בחלק העליון של הכתף. במקרים אלו, לא ניתן להחזיר את עצם הבריח ש"ברחה" למעלה למקומה (כמו במקרה של פריקת כתף "רגילה") ללא קיבוע בניתוח, מכיוון שמייצבי המפרק - הרצועות - נקרעו, ועצם הבריח תחזור מיד למעלה.

     

    מוחמד סלאח ומרסלו (צילום: AFP)
    סלאח. יש זמן להתאושש(צילום: AFP)

     

    אפשרויות הטיפול נעות בין ניסיון לטיפול לא ניתוחי בדומה לזה שנהוג בדרגות הקלות, פיזיותרפיה ורפואה משלימה, ובין טיפול ניתוחי לשחזור המפרק וקיבועו. יש שיטות קיבוע שונות שנהוגות במקרים כאלו - תפירת הרצועות הקרועות, קיבוע המפרק באמצעות פלטה וברגים שמוסרים בניתוח שני, העברת רצועות בתוך הכתף לתמיכה במפרק, ושימוש ברצועות מלאכותיות או כאלו שנלקחו מתורמים.

     

    חשוב לציין ולהדגיש שברוב המקרים, תוצאות הטיפול הלא ניתוחי בדרגות הבינוניות מוצלחות. המטופל משיג טווח תנועה מלא בכתף ללא כאב, וברוב המקרים גם ללא פגיעה משמעותית בכוח.

     

    היתרון הנוסף של טיפול שמרני הוא זמן חזרה קצר יותר, מכיוון שאין צורך להגן על הקיבוע שנעשה בניתוח. החיסרון העיקרי של הטיפול הלא ניתוחי הוא בליטה תת עורית של עצם הבריח (פגם אסתטי), ובחלק קטן מהמקרים חולשה יחסית של הגפה וכאב.

     

    את החסרונות הללו יש לשקול אל מול קיום צלקת ניתוחית ואל מול הסיבוכים האפשריים לאחר כל טיפול ניתוחי כגון זיהום או פגיעה בעצבים או כלי דם, ששכיחותם נמוכה יחסית בניתוחים אלו.

     

    סרחיו ראמוס מחבק את מוחמד סלאח (צילום: EPA)
    סרחיו ראמוס מנחם את סלאח. איחולי ההחלמה של הספרדי יועילו?(צילום: EPA)

     

    פציעות בחומרה קשה

    בפציעות בחומרה קשה, בהן יש קרע מלא של הרצועות וניתוק של השרירים מעצם הבריח, יש צורך בטיפול ניתוחי לשחזור הרצועות הקרועות ותפירת השרירים שנתלשו אל העצם.

     

    ברוב המקרים ניתן לנסות ראשית טיפול לא ניתוחי, לנסות להוריד את הכאב, להגמיש את הכתף ולייצב אותה. השיפור הראשוני בכאב ובטווח התנועה הוא מהיר, ולאחריו ברוב המקרים ממשיך שיפור הדרגתי עד לטווח מלא ולתפקוד ללא כאב.

     

    בדרגות הפציעה הבינוניות, ובמקרים בהם לאחר הליך שקומי מלא עדיין קיים כאב, הגבלה בתנועה, הגבלה בתפקוד או פגם אסתטי ניכר, ניתן לבחור בטיפול ניתוחי. במקרים בהם הפציעה חמורה ומקצוע המטופל או פעילותו הגופנית דורשים כוח מקסימלי בגפה הפצועה, יש לשקול טיפול ניתוחי מיידי.

     

    מוחמד סלאח (צילום: ראובן שוורץ)
    עם הצוות הרפואי של ליברפול. אין זמן לנוח(צילום: ראובן שוורץ)

     

    ומה לגבי סאלח והמונדיאל?

    נותרו שבועיים - זה זמן סביר כדי להביא אותו לכשירות משחק. ככל ש"ימשוך" זמן ללא משחק, הוא יהיה כשיר יותר. הבעיה העיקרית שצפויה עם חזרתו היא החשש מנפילה על הכתף, מה שעשוי לפגוע בשחקן פיזית ומנטלית.

     

    ברור שצוות רפואי גדול עוטף אותו ועושה הכל על מנת לגרום לו להיות כשיר למשחק הפתיחה של מצרים מול אורוגוואי (15 ביוני). מלבד טיפול בכתף עצמה, סלאח צריך לשמור על כושר גופני - אין מנוחה ברגע כזה, וחשוב לשמור על חוסן מנטאלי. מה יהיה? ימים יגידו.

     

    ד"ר אהוד אטון הוא מנהל השרות לניתוחי כתף ורפואת ספורט בבית חולים ברזילי; עירית סמילנסקי היא פיזיותרפיסטית מומחית בפציעות ספורט ואורתופדיה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים