יום האחדות: תקווה, מפגש, עשיית טוב

לפני כארבע שנים רעדה המדינה כשנחטפו ונרצחו גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח. בצל האירוע הטרגי, מתוך העצב והחרדה לגורלם נחשף גם צד אחר של החברה הישראלית, של סולידריות, דאגה ואכפתיות.

איילה פרנקל, בת 18, אחותו של נפתלי פרנקל ז"ל, השתתפה לאחרונה באירוע מיוחד שהתקיים בהובלת מנהל חברה ונוער במחוז מרכז של משרד החינוך בצור יגאל, במסגרת אירועי יום האחדות, בו נפגשו 500 מנהיגים מתנועות נוער שונות בישראל מכל קשת החברה הישראלית – יהודים, ערבים, דתיים וחילונים.

איילה משתפת בחוויית האחדות האישית שלה, חוויה שהחלה לפני כארבע שנים בעצרת הגדולה בכיכר רבין למען החזרת הבנים, וממשיכה בהשתתפותה כיום באירועים למען אחדות החברה הישראלית.

צפו בסרטון שהופק ליום האחדות:

"אני זוכרת את הרגעים לפני שהעצרת הגדולה בכיכר רבין החלה. את עצמי מסתובבת שם בין אלפי אנשים, מסתכלת, מנסה לזהות פרצופים ובעיקר מוצאת שם את עצמי בין המוני אנשים שאני בכלל לא מכירה. סוגים שונים של אנשים, חלקם קצת דומים לי, חלקם נראים כל כך שונה ממני ולכמה רגעים אני לא מבינה איך הם קשורים אלינו, לסיפור ההתמודדות שלנו, למשפחות, לחטופים, לאח שלי.

אבל אז מתחילה העצרת ופתאום הכול מתחבר לי, שכולם הגיעו בגלל החיבור הזה שנכח שם בכל התקופה הזאת. במהלך כל 18 ימי החטיפה וגם בימים שלאחר מכן, החיבור הזה לאייל, לגיל עד, לנפתלי. החיבור הזה הוביל למקום של תקווה, מפגש, עשיית טוב, תפילה משותפת והרבה אהבה. כולם שם, מייחלים לשובם במהרה של האהובים לנו.

וכך, מתוך הרצון לשמר את החיבור שנכח באותם הימים, נולד לו יום האחדות. יום שבא להזכיר לנו שבסופו של יום כולנו כאן יחד ושאנחנו מסוגלים גם אחרת. יום המייצר שוב מקום של מפגש, של שיח ועשיית טוב ביחד, יום שפונה לכל המגזרים, הקבוצות והעדות השונות במדינה הכל- כך מיוחדת שלנו."

הסרטון שלמעלה הוכן במסגרת אירוע יום האחדות במחוז מרכז לקראת היום הרשמי ששיאו יהיה בטקס שיערך בבית הנשיא ביום ד'ה-6.6. לכבוד 70 שנה לישראל 500 בני נוער מהמנהיגות הצעירה פרצו את "שביל האחדות", ערכו מעגלי שיח ושרו יחד שיר משותף כשגם איילה פרנקל הגיעה וחיזקה את הנוער במסר של אחדות.

מדברים על סובלנות, אחדות ועל אהבת חינם

טליה, תלמידת מנהיגות סיירת הקהל למען ציון במחוז מרכז, מאולפנת חמ"ד הראל כפר סבא, מסכמת: "נולדנו לתוך עולם אכזרי, עולם של שנאת חינם, עולם של מלחמות, לתוך העולם של המבוגרים. אנחנו כאן בזכות המבוגרים וכנראה גם בשבילם. אנחנו חיים את החיים שלהם, לוחמים במלחמות שלהם, שונאים את השנאה שלהם.

אבל אף אחד אף פעם לא שאל אותנו מה אנחנו רוצים. ומה ילדים רוצים? חברים.  אנחנו בסך הכול רוצים שיהיה לנו עם מי לשחק, עם מי לצחוק ולדבר. אז אולי תגידו שאנחנו עיוורים, שאנחנו לא רואים מי עומד מולנו, אבל אולי אתם רק מקנאים שאנחנו יכולים להיות עוד קצת תמימים ופשוט 'סתם' לאהוב אנשים.

אני זכיתי להשתתף ביום הכנה ליום האחדות, יום שלם ובו מתכנסים בני נוער מכל קצוות וגווני החברה הישראלית ופשוט מדברים על סובלנות, אחדות ועל אהבת חינם. ישבנו יחד, נערים דתיים, חילוניים וערבים ולאף אחד לא היה אכפת במה מאמין השני ומה הוא חושב על תכנית החלוקה אלא פשוט צחקנו ביחד.

אולי שלום לא ייצא מזה, אבל אנחנו לא נכנעים למבוגרים, אנחנו לוחמים את המלחמה שלנו - ופשוט אוהבים. והיום, כנראה שניצחנו".